פרק ט. דיני ערב פסח

-- אכילת מצה בערב פסח --

האיסור
אסור לאכול מצה בערב פסח, מצה מבושלת וקניידלאך ועוגיות שנילושו בקמח מצה מעיקר הדין מותר לאכול עד שעה עשירית, ויש מחמירים בכך [1] .

תבשיל מצה
משעה עשירית ]חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה[ אסור לאכול תבשיל של מצה אפילו מעט כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל מותר לאכול מעט פירות, ירקות, תפוחי אדמה, בשר, דגים, ביצים, אבל לא ימלא כריסו מהם  [2] .

קטן
קטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מסיפור יציאת מצרים מותר להאכילו מצה [והוא בערך עד גיל 5] [3] .

-- מלאכה בערב פסח אחרי חצות --

האיסור
א. אסור לעשות מלאכה בערב פסח אחרי חצות, כאשר עושה בשכר אסור אפילו מלאכה שאינה גמורה ואפילו לצורך יום טוב, ובחינם אסור רק מלאכה גמורה כתפירת בגד  [4] .

תיקון בגדים
ב. אף שתפירה אסורה אך תיקון בגדים ישנים בחינם מותר כרגיל  [5] .

התחיל קודם חצות
ג. התחיל במלאכה קודם חצות חייב להפסיק מיד בחצות ואפילו באמצע המלאכה.

על ידי גוי
ד. כל המלאכות מותרות על ידי גוי  [6] .

מלאכות המותרות בחול המועד
ה. כל מלאכות שמותרות בחול המועד, כגון דבר האבד או מעשה הדיוט לצורך המועד, וכן צרכי רבים, מותרות גם בערב פסח אחר חצות היום  [7] .

כיבוס ותספורת
ו. אסור לכבס ולהסתפר אחר חצות, וע"י גוי מותר  [8] .

גיהוץ
ז. גיהוץ רגיל מותר עד כניסת החג אף ע"י ישראל. גיהוץ מקצועי שיוצר קמטים – אסור.

על ידי עצמו
ח. שיער הראש מותר לספר ע"י עצמו כיון שהוא שינוי, אך תגלחת הזקן אסורה אף ע"י עצמו  [9] . הורדת שיער לאשה מותרת בכל הגוף, חוץ משיער הראש  [10] .

כיבוס במכונה
מותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות אפילו שתמשיך לפעול אחרי חצות.

נטילת ציפורניים
ט. לכתחילה יש ליטול לפני חצות, שכח או לא הספיק יכול ליטול לאחר חצות  [11] .

טבילה בערב הרגל
י. יש לטבול בערב פסח אחר חצות, ואפשר להקדים הטבילה אף שעה קודם חצות  [12] .

-- הדלקת נרות --

המצוה
יא. מצוה להדליק נרות יום טוב  [13] . יש הנוהגים להדליקם בערב יום טוב, ויש הנוהגים להדליק סמוך לסעודת החג, ומי שאין מנהג בידו יש להדליק בערב יום טוב  [14] .

שהחיינו
יב. ישנן נשים הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש. ומי שאין מנהג בידה תשמע או תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש  [15] .

הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות  'שהחיינו' בקידוש, ואם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם שותות - יש להסתפק אם יכולות לענות אמן אחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק, כיון שכבר יצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשבת הפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה, או שמא אין עניית אמן נחשבת הפסק. ולמעשה נראה שיענו אמן [ובפרט שבברכת שהחיינו שבקידוש מכוונים על כל מצוות הלילה]  [16] .

[1]  שולחן ערוך (סימן תעא סעיף ב).
[2]  שם (סעיף א).
[3]  שם (סעיף ב).
[4]  שולחן ערוך (סימן תסח סעיף ב).
[5]  שם.
[6]  שולחן ערוך (סימן תסח סעיף א).
[7]  משנה ברורה (שם ס"ק ז).
[8]  שולחן ערוך (שם סעיף ז) ומשנה ברורה (ס"ק ה).
[9]  שולחן ערוך (יו"ד סימן שצט סעיף ג) וש"ך (ס"ק יב).
[10]  שולחן ערוך (סימן תקמו סעיף ה).
[11]  משנה ברורה (סימן תסח ס"ק ה).
[12]  משנה ברורה (סימן תעא ס"ק כב וסימן קכח ס"ק קסה).
[13]  שולחן ערוך (סימן תקיד סעיף יא).
[14]  מטה אפרים (סימן תרכה סעיף לג, וסימן תקצט סעיף י) ואלף למטה (סימן תרכה ס"ק נא), ופרי מגדים (משבצ"ז סימן רס ס"ק ג), וכן נהגו בבית החזון איש
והקהילות יעקב.
[15] משנה ברורה (סימן רסג ס"ק כג) ועיין עוד מטה אפרים (סימן תקפא סעיף נד).
[16]  עיין שו"ת הר צבי (סימן קנד).