מצות שמיטת הקרקע
מצות שמיטת הקרקע
הפקר השדה
אדם שיש לו בשדהו פירות או ירקות שאינם ספיחין מצווה להפקירם, ועל שערי השדה והדלתות להיות פתוחים בכל שעות היום והלילה, אבל אם יש צורך בכך [כגון שיש חשש שיגנבו חפצים מהשדה] מותר לנעלם, ויש לתלות שלט שהפירות הפקר, ולציין היכן ניתן להשיג את המפתחות ולהכנס לשדה.
ההפקר הוא רק על הפירות ולא על העצים והקרקע [ולכן צריך להזהר מאוד כשקוטפים פירות שלא להזיק את העצים והשדה], ומותר להכנס לשדה רק ללקוט פירות ולא בשביל דברים אחרים, וגם כשנכנסים בשביל ללקוט את הפירות, צריך לצאת מיד בסיום הלקיטה, ולבעל השדה מותר לעשות בשדהו מה שירצה.
ונראה שרק בשדה שעומדת לגידול פירות ירקות ותבואה, צריך בעל השדה להשאירה פתוחה, אבל בחצר בית שרוב השימוש בה הוא לא לצרכי גידול, וכן מרפסת דירה שגדל בה ירקות - א"צ להשאיר את החצר והבית פתוחים, אלא רק אם יבוא אדם לבקש לקחת מהפירות והירקות - יתן לו להכנס וללקט, או שיקטוף עבורו.
השיעור שמותר ללקוט מהשדה בין לבעל השדה ובין לאחרים הוא כמות המספיקה לאדם ולבני ביתו למשך שבוע – שבועיים, עי' לעיל פ"ח סע' לג.
גדר ההפקר
נחלקו האחרונים האם שמיטת השדה היא "אפקעתא דמלכא" דהיינו שהפרות הפקר בעל כורחו של הבעלים, או שההפקר חל רק אם הבעלים מפקיר בפועל את השדה [עיין שו"ת מהרי"ט חלק א' סי' מג' שו"ת אבקת רוכל סי' כד' ומנחת חינוך מצוה פד'].
ולמעשה מותר לכל אדם לקחת את פירות השדה אף אם הבעלים לא הפקירם.
אין חיוב לבעלים לפרסם היכן שדותיהם.
גם בפירות אוצר ב"ד הפירות עצמם הפקר, אך צריך לשלם לב"ד את ההוצאות הנלוות.
מצות שמיטה בחצר בית פרטי
אדם שיש לו חצר בבית מגוריו מקיים בה מצות שמיטת הארץ רק אם הקרקע מיועדת לחרישה וזריעה.
מצות שמיטה בבניין משותף
הדר בבנין משותף ויש מהשכנים שאינם שומרים תורה ומצוות, עליו לבקש מהשכנים שלא יעשו בחצר בשנת השמיטה המלאכות האסורות - לא ישתלו עצים חדשים, ולא יחתכו ענפים כדי שהעצים יצמחו בצורה טובה יותר.
לגבי השקיה לא צריך למחות בהם.
אם דבריו לא ישמעו, כיון שאין הדבר תלוי בו הרי הוא אנוס, ויכול להפקיר את חלקו בפני שלשה, ואז אינו עובר איסור כלל.
לגבי תשלומי ועד הבית יאמר לועד הבית שהכסף שמשלם הוא רק לצורכי הבנין המותרים על פי ההלכה.
