אלו הכנסות חייבים במעשר כספים?

אלו הכנסות חייבים במעשר כספים?

במאמר זה נמנה את עיקרי הכללים, ואח"כ נפרט את מכלול הדוגמאות המעשיות בצורה של שאלה ותשובה, ופירוט הסברים במקרה הצורך לדוגמאות השונות.

כללי הכנסות החייבים במעשר כספים

כיון שאנחנו פוסקים להלכה שמעשר כספים הוא רק מנהג, ולכן אין צורך להפריש יותר ממה שנהגו בימינו בפועל, ולהלכה אין למדים מדיני מעשר תבואה. ולכן למעשה נוהגים להפריש רק מכסף מזומן ולא משווי כסף, וכדומה, ולכן אין צורך לנהוג יותר מכך.

כמו כן אין צריך להפריש אלא לאחר שהתקבל הכסף בפועל, אף שאדם קיבל כבר התחייבות השווה כסף, חיוב הפרשת כספים הוא לאחר קבלת הכסף בפועל. ודין זה אמור אף לסוברים שמעשר כספים הוא חיוב מהתורה או מדרבנן. (יד הלוי ח"א יו"ד סי' קלב).

נחלקו הפוסקים (שער אפרים סי' פד; חוות יאיר סי' רכד; שאלת יעב"ץ ח"ב סי' ו; נודע ביהודה תנינא יו"ד סי' קצח; יד הלוי ח"א סי' קל; פתחי תשובה יו"ד סי' רמט סק"א ועוד) האם אדם שהרוויח בעסק אחד והפסיד בעסק אחר יכול לקזז את ההפסדים, או שמא הוא צריך להפריש מכל עסק בנפרד. לדוגמא אדם שמחזיק חנות וגם משקיע במניות, והחנות הרוויחה 50,000 ₪ אולם המניות הפסידו 30,000 ₪, האם הוא חייב להפריש מעשר כספים מ50,000 ₪, או רק מ20,000 ₪.

אך במציאות בימינו כשאדם משקיע בכמה אפיקי השקעה, ובונה סל השקעות מתאים הכולל כמה עסקים או השקעות שבהם הסיכון לרווח והפסד גבוה, ומצד שני כמה עסקים או השקעות שיניבו רווח קטן אך בטוח, ומחושב כמה אחוזים להשקיע בכל סוג של סיכון, או שמפצל את כספי ההשקעה לכמה אפיקים שונים כדי להבטיח שבכל מקרה בדרך הטבע יישארו לו רווחים גם אם באפיק מסוים יהיו הפסדים, מסתבר שהכל נחשב כהשקעה אחת וכעסק אחד, ולכל הדעות ניתן להפריש מעשר כספים מהסך הכולל של הרווחים לאחר קיזוז כל ההפסדים, כולל אפיקי השקעה שהניבו רק הפסד.

להלכה כיון שמעשר כספים הוא רק מנהג ואינו נלמד מדיני מעשר תבואה, אפשר להקל בכל מקרה ולהפריש מעשר כספים רק מהרווח הנקי לאחר קיזוז כל ההפסדים השנתיים. (ראה אהבת חסד ח"ב פי"ח).

מעשר כספים מקופת גמל

לפיכך אדם שמקום העבודה מפריש לו בכל חודש כספים לקופת גמל שונה, או אדם שחוסך בכל חודש ומפקיד בקופת גמל, בין אם מדובר בקופת חסכון לפנסיה שניתן למשוך ממנה רק קצבה קבועה לאחר מספר שנים או בהגיעו לגיל מסוים, ובין אם מדובר בקופה שניתן למשוך את כל הכסף בכל רגע נתון, בין אם מדובר בקופה שרק לאחר כמה שנים הכסף נזיל למשיכה מיידית, אין צורך להפריש מעשר כספים אלא כאשר הוא מושך בפועל כסף מזומן, ואף במקום שע"פ החוק שהכסף בקרן הוא שלו לכל דבר אינו חייב במעשר כספים כל זמן שלא מימש ופדה את הכסף שבקרן.

מחילת חוב

אדם שלווה מחברו כסף, ולאחר תקופה ארוכה הוא נתקל בקשיים וחברו הודיע לו שהוא מוחל על החוב, אין כאן כסף שנכנס לרשותו, ואין על כך חיוב של מעשר כספים.

אדם שקנה חפץ ולא שילם עליו, ולאחר זמן המוכר מחל לו על החוב והחפץ עדיין ברשותו, אין צריך להפריש מעשר כספים על מחילת החוב, משום שאין כאן הכנסה ממשית, אולם צריך להפריש מעשר כספים על החפץ, לפי הנוהגים להפריש גם מחפצים, אולם כפי שנפסק להלכה שמפרישים רק מכסף מזומן אין צורך להפריש.

גביית חוב אבוד

דעת ספר חסידים (סי' קמד) וההפלאה (כתובות נ.) שיש להפריש מעשר כספים אף מגניבה שהוחזרה או חוב אבוד שהתייאש ממנו, והלווה או גנב שבו בתשובה ושילמו את חובם. אולם להלכה כיון שאנחנו פסוקים שמעשר כספים הוא רק מנהג, אפשר להקל ולהפריש רק מכסף חדש שהרוויח, אך כסף שהתקבל כהחזר על חוב הוא מניעת הפסד ואין צריך להפריש מצמנו מעשר כספים.

כספי האשה או הוריה בחתונה

אשה שהיו לה כספים פרטיים או נכסים לפני החתונה ורשמו את הכספים או הנכסים בכתובה, וכן אשה שהוריה הביאו כספים ורשמו את הכספים בכתובה, [בצורת נכסי צאן ברזל], שלמעשה הדין הוא שהבעל יכול להשתמש בכספים הללו כרצונו, אך אם הבעל ימות או יגרש את האשה, האשה מקבלת חזרה את הכספים הללו במסגרת חיובי הכתובה, מאידך אם האשה תפטר לפני הבעל, הבעל יורש את הכספים והם שלו לכל דבר. השאלת יעב"ץ (ח"ב סי' ו) כתב שבחתונה הבעל אינו צריך להפריש מעשר כספים משום שהם עדיין אינו שלו, ואילו כאשר אשתו נפטרה והוא זכה בכספים הוא אינו צריך להפריש מעשר כספים כיון שהכספים כבר אינם בעולם. אלא אם כן הכסף עדיין קיים, או שהדבר היה בתקופה קצרה והוא מחשב כעת את כל ההכנסות של התקופה החל מהחתונה ועד היום. אולם הוא מסיים כי אם הבעל יפריש בחתונה תבא עליו ברכה, כיון שהוא זכאי להשתמש בכספים ויתכן שהם ישארו ברשותו. אך במקרה זה הוא בודאי אינו צריך להפריש שוב במקרה שאשתו תפטר.

אמנם בנכסי מלוג, כלומר דירה הרשומה על שם האשה, או כל חפץ שנקבע שהוא נשאר על שם האשה ולבעל יש רק זכות שימוש בכך, ובמידה והבעל יפטר או יגרש את האשה הנכס או החפץ חוזר כמות שהוא לאשה, ואילו אם האשה תפטר הבעל יורש את הנכס או החפץ, אין צורך כלל להפריש מעשר כספים. והבעל מפריש רק מרווחי הנכס או החפץ מהיום והלאה.

מתי מפרישים מעשר כספים מאופציה אג"ח

שאלה: אני עובד בחברת היי טק, והחברה עשתה אקזיט [נמכרה בסכום גבוה מאד לקבוצת משקיעים], אולם כיון והשווי של החברה הוא העובדים המוכשרים, והמשקיעים מפחדים שאנחנו נעזוב, ובנוסף הם מפחדים שאם נעזוב והם ישיגו עובדים אחרים, העובדים לא חיים את כל התוכנה שאנחנו כתבנו, והם עלולים שלא להסתדר עימו, וכדי לעודד אותנו שנרצה לגרום ששווי החברה תעלה, ותגדיל את הרווחיות, חילקו לנו אופציות, אישית קיבלתי אופציה המוערכת בכמה מאות אלפי שקלים, אותה אוכל לממש רק אם אשאר במקום העבודה עד לתאריך מסוים בעוד 4 שנים, ואז יהיה לי 1.5% מהחברה, אותו אוכל למכור לפי שווי החברה בתאריך הנ"ל יש לו חלק מסוים בחברה אותו יוכל למכור מתאריך זה ואילך. אציין כי לאופציה יש כבר שווי כלכלי היום, ואני יכול לשעבד אותו ולקבל תמורתו תשלום כבר היום מבנקים וגופים שונים, מתי עלי להפריש מעשר כספים מהסכום?

תשובה: את מעשר הכספים יש להפריש רק כאשר תממש את האופציה בפועל.

שאלה: קיבלתי כחלק מתשלום ממקום העבודה אג"ח של ארצות הברית, באגרת חוב כתוב כי בסוף השנה הלועזית הבאה ממשלת ארצות הברית תשלם לי סכום מסוים כולל ריבית קבועה, ואגרות החוב  היא סחירה ואני יכול למכור אותה לכל מי שארצה, בנוסף כיון שהחוב הוא ממשלה יציבה אינה בה כמעט סיכונים של חלדת פרעון. מתי עלי לשלם מעשר כספים, ולפי איזה שער אני מפריש מעשר כספים, האם לפי השער הנוכחי של כמה האג"ח נמכרת היום בשוק המסחר? האם לפי הקרן ללא הריבית? האם לפי התשלום הסופי שאני עתיד לקבל עליו?

תשובה: יש להפריש מעשר כספים רק בזמן שתגבה בפועל את החוב ממשלת ארה"ב, ותממש את האג"ח, ולפי הסכום שתקבל בפועל. [ראה יד הלוי (ח"א יו"ד סי' קלב)].

כסף שהתקבל ממכירת רכב     

שאלה: אדם שמכר את רכבו, האם הוא חייב להפריש מעשר מהכספים שהוא קיבל?

תשובה: הוא אינו חייב לתת מעשר, משום שמעשר כספים נותנים רק מרווח, וכאן הוא לא הרוויח שהרי הוא שילם על הרכב יותר מאשר מה שהוא קיבל עליו.

אולם במקרה והוא מכר את הרכב יותר יקר ממה שהוא קנה אותו, יש להפריש מעשר כספים מהפער בין מחיר הקניה למחיר המכירה. הדבר מצוי במי שקונה רכב לצורך תקופה קצרה כדוגמת בין הזמנים, ולעיתים מוצא רכב במחיר מציאה, ואח"כ מוצא קונה המוכן לשלם עליו מחיר מלא, או שעלה שווי הדגם המדובר. וכן אדם שקיבל רכב מהעבודה או דרך קצבת ניידות וסוכם עימו שלאחר תקופה מסויימת הוא מקבל רכב חדש ומותר לו למכור את הרכב הקודם ולקחת את הכסף לעצמו. וכן אדם  - לדוגמא עולה חדש - שהותר לו לייבא מכונית מחו"ל שם הוא נמכר בזול במיסוי, ולאחר תקופה למוכרה בארץ בלי מיסוי, ולעיתים מחירו עדיין יקר יותר ממה שקנה בחו"ל [במקרה כזה מותר לו להפחית גם את עלות ההובלה וכל הוצאה אחרת של קניית הרכב].

האם המקבל מכונית חייב להפריש מעשר כספים לפי השווי

שאלה: אדם קיבל מהעבודה מכונית כחלק מהסכם השכר, או אדם שקיבל מקצבת ניידות מימון לקניית מכונית [במידה והקצבה ניתנה רק לתשלום על הרכב ואין אפשרות להוציא את הכסף בשום צורה אחרת], או מי שקרוב משפחה קנה לו רכב מתנה, האם צריך לתת מעשרות לפי שווי המכונית מיד כשהוא קיבל את המכונית?

תשובה: כיון שנפסק להלכה שמעשר כספים הוא רק מנהג ולא חיוב, והמנהג הוא לתת רק מכסף, ולכן אין צורך לתת מעשר כספים ממתנה או חפצים שקיבלו. אמנם במידה וימכור את הרכב, יש להפריש מעשר כספים כפי מה שהתקבל בעת המכירה [ואין צורך לחשב את הנאת השימוש במכונית במשך כמה שנים ואת ירידת השווי].

המקבל דירה האם חייב להפריש מעשר כספים לפי השווי

שאלה: כאשר התחתנתי קיבלתי דירה מהורי, האם מוטל עלי לתת מעשר כספים משווי הדירה לצדקה? ומה הדין אם מכרתי את הדירה?

תשובה: מעשר כספים יש לתת רק מכסף מזומן, ולא מהדירה, אולם במידה והינך מוכר את הדירה יש לתת מעשר מהתשלום שהתקבל על הדירה. אמנם במידה ועומדים לקנות דירה אחרת בסכום שהתקבל ממכירת הדירה, לא נהגו להפריש מעשרות מכסף זה, והדבר נחשב שהוא רק החליף את הדירות.

בדומה לכך גם מי שזכה בדירה מחברה ממשלית כגון שהוא קיבל זכאות לדיור ציבורי, או שזכה בהגרלה של מחיר למשתכן או דירה בהנחה, וברור ששווי הדירה שהוא קנה הוא מאות אלפי ₪ פחות ממחירו הריאלי של הדירה בשוק החופשי, בכל זאת אינו חייב להפריש מעשר כספים. ואפילו אם זכה בדירה בהגרלה, אינו חייב להפריש מעשר כספים.

הפרשת מעשר כספים ממתנות לחתונה

שאלה: קבלתי סוגים רבים של מתנות לחתונה: א. כסף מזומן – או צ'ק. ב. מתנות שימושיות שאנחנו נשתמש בהם בעזרת השם בביתנו החדש. ג. חלק מהמתנות שקיבלנו כפול, או שלא מצאו חן בעינינו, וסיכמנו עם בעל חנות לכלי בית שנמכור לו את המתנות הללו. ונשאלת השאלה כיצד מפרישים מעשר כספים? האם כסף מזומן שניתן לכסות את עלות המנה חייב במעשר כספים. מתנה שניתנה בהתאם לרמת המנה חייבת במעשר כספים. האם צריך לתת מעשרות משווי החפצים שקיבלנו, או מהכסף שנקבל מהחנות, וכיצד משערים את השווי, לפי כמה שזה עולה, או כמה ששווה לנו לקבל את החפץ?

תשובה: בנושא של כסף מזומן הדבר תלוי מאד כיצד נערכת החתונה, ומה התרבות של נותני המתנות. יש ציבור שאצלו מקובל שזהו שני דברים נפרדים, יש מתנה לחתן והכלה כהשתתפות ביום נישואיהם, או אפילו מתנה לידיד קרוב שמחתן את ילדו, ויש את סעודת החתונה, במקרה זה אין לקזז את ההוצאות של החתונה מהמתנה, אלא במידה ונותן המתנה אומר בפירוש שזה לסייע בכיסוי ההוצאות.

מאידך יש ציבור שאצלו מקובל בפירוש שהמתנה הוא תמורה לסעודה, ובפרט כשהאדם מגיע לאולם ולפי רמת הסעודה הוא קובע את סכום המתנה, במקרה זה ניתן לקזז את עלות החתונה מהמתנות, ורק במדיה והתקבל יותר כסף מאשר עלות החתונה יש חובה להפריש מעשר כספים. אמנם הדבר הוא רק בתנאי שהכסף הולך למי ששילם על החתונה, לדוגמא במקרה והחתן והכלה עצמם משלמים על החתונה, או שההורים משלמים על החתונה אולם המתנות ניתנות להורי החתן כדי לממן את החתונה. אמנם במקרה וההורים ממנים את החתונה, אך את כספי המתנות הם נותנים לזוג הצעיר יש להפריש מכך מעשר כספים כרגיל בלי קיזוז הוצאות החתונה.

לגבי חפצים צריך לתת מעשרות רק מהכסף שהתקבל תמורת מכירת החפץ, ולא עבור החפצים שהתקבלו. אולם במידה והאדם מוכר את החפצים ומקבל עבורם כסף מזומן, אין הבדל מהו השווי האמיתי של החפצים, הוא חייב להפריש מעשר כספים רק מהכספים שהתקבלו בפועל. אמנם כיון שהחפץ לא ניתן לממן את הסעודה, אף בקרב ציבור שמוקבל לקנות חפץ לפי רמת האולם שנערכת בו החתונה, וברור שהחפץ הוא תמורה למנה, יש להפריש ממנו מעשר כספים. [אלא אם כן החתן ערך את החתונה בכוונה במקום יוקרתי, משום שהוא יודע שבכך יביאו לו חפצים יקרים והוא ימכור אותם ויממן את עלות האולם].

כסף הניתן למטרה מסוימת

אדם שקיבל כסף למטרה מסוימת מוגדרת, כגון הורה שנתן לבנו כספים לצורך קניית אוכל לבית, או כסף לקנות דירה, חובה להפריש מכך מעשרות, משום שהתורם או הנותן ע"פ רוב אינו מקפיד אם יתן מכך 10% לצדקה, וזה דרך השימוש הרגיל של אדם בכסף. ואם אין לו די לקנות דירה אם יפריש 10%, ירשום את הדבר כחוב לצדקה, וכשיוכל מדי פעם יפרע את החוב. אך במידה והנותן מקפיד שלא ישתמש באף שקל מהכסף אלא למטרה שהוגדרה, הרי הוא פטור מלתת מעשר מכסף זה. (חזון איש הובא בדרך אמונה מתנות עניים פ"ז צה"ל ס"ק סז).

יתירה מזו גם במידה והתורם מתנה בפירוש שהוא רוצה שהמקבל אמנם יכול לעשות כל מה שהוא רוצה בכסף אולם החפצים או דברי המאכל נשארים של התורם, והוא מאפשר לאותו אדם להשתמש בכך מתי שירצה. במקרה זה כיון שהכסף והחפצים שקונים מהכסף נשארים של הנותן - הרי זה פטור ממעשרות.

מעשר מירושה

שאלה: ירשתי סכום נכבד של כסף מאבי, ואבי הקפיד תמיד לעשר כל שקל שנכנס לרשותו, האם אני חייב לעשר את כספי הירושה שוב?

תשובה: צריך לעשר שוב, אף אם האב המוריש כבר הפריש מהכסף מעשר ונתנם לצדקה.

שאלה: ירשתי דירה, האם אני צריך לעשר את הדירה לפי שוויה?

תשובה: אין צריך לעשר, כי מעשרות נותנים רק מכסף ולא מחפצים. אבל במידה והיורש ימכור את הדירה, צריך לתת מעשרות, אלא אם כן יקנה בכסף שיקבל מהדירה הראשונה דירה אחרת, שאז פטור ממעשרות.

מעשר מתלושי קנייה

שאלה: קיבלתי מהעבודה לחגים תלושי קניה, האם צריך לעשר ?

תשובה: אין צריך לעשרו כיון שמעשר כספים הוא מנהג, ונהגו מנהג זה רק בכסף ממש, אך בתלושים שהשימוש מוגבל למקומות מסוימים אין מנהג להפריש, ולכן לא חייבים במה שאין מנהג.

תשלום על נזק

שאלה: קיבלתי תשלום מהביטוח על נזק שנגרם לי לרכב, האם אני חייב לעשר?

תשובה: אין חיוב לתת מעשר מדמי הביטוח משום שאין כאן רווח אלא כיסוי הפסד, ומעשר כספים נותנים רק על רווח. אולם אם קיבלת תשלום מהביטוח על דבר שאין בו הפסד ממון, כגון פיצוי על עגמת נפש חייב לתת מכך מעשר כספים, אף שהיה מעדיף שלא יהיה לו עגמת נפש ולא ירוויח את הפיצוי. בדומה לכך אם הביטוח משלם על מחלה וכדומה יש להפריש מכך מעשר כספים.

גניבה שהוחזרה

שאלה: חבר גנב לי מהחנות כספים, והוא שב בתשובה והשיב לי את הכספים, האם עלי להפריש מהכספים מעשר כספים?

תשובה: אין צורך להפריש מעשר כספים כיון שאין כאן רווח כספי, אלא רק החזר הפסד.

קיזוז נופש מההכנסות

שאלה: אני רו"ח ועיקר העבודה והמאמץ הוא בחודשי המס בתחילת השנה, בחודשים אלו אני כמעט לא בבית ולא פעם אני אפילו ישן במשרד, ובחודשים אלו אני מרוויח סכום המספיק לי לרווח לשנה שלמה, ובשאר השנה כמעט ואין לי עבודה, וקובע את רוב שעות היום בכולל. אולם לאחר סיום החודשים הללו אני זקוק לנופש גדול, ואני יוצא לשבוע לנופש עם כל המשפחה, כדי לחזור לעצמי וכדי להשלים למשפחה את האוירה שחסרה בחודשים אלו, והדבר תורם לאיחוד המשפחתי, וכן האשה והילדים יודעים כי גם אם בחודשים הללו אני פחות קשוב להם, מחכה להם הנופש שבה נשלים את הדברים, והדבר מסייע להם לקבל את הקושי הכרוך בכך. והשאלה האם את הוצאות הנופש ניתן להפחית מההכנסות?

תשובה: בכל מקרה שהנופש הוא באמת בגלל העומס בעבודה, ונצרכת עבור העבודה, ניתן להחשיבו כהוצאה. אולם נופש שאדם בכל מקרה רוצה לעשות, גם אם הוא בוחר בתאריך שלאחר עומס בעבודה, אין להחשיבו כהוצאה, ועל האדם להיות אמיתי עם עצמו בענין, ובכלל כדאי לחשוב תמיד האם אכן הנופש נצרך והאם הוא יביא את התועלת הרצויה.

האם עני חייב במעשר כספים

שאלה: האם אדם עני חייב גם להפריש מעשר כספים. עני [וכגון בחור ישיבה שדינו כעני (כדלהלן) המקבל כסף מהוריו, או שהרוויח בהזדמנויות שונות; וכן אברך כולל שאשתו אינה עובדת, ואינו 'גומר את החודש'] - שקיבל צדקה או מעשרות ונשאר לו מהכסף שקיבל לאחר שהשתמש בו לכדי כל מחיתו, האם צריך ליתן מעשרות?

תשובה: בגמרא (גיטין ז:) נאמר: 'אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה צדקה', וכן נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' רמח סעיף א). מצד שני הרמ"א (יו"ד סי' רנא סעיף ג) פסק שאדם אינו חייב לתת צדקה אלא אם יש לו את הנצרך לפרנסתו. ולכאורה שני ההלכות סותרים זו את זו. וביאר הש"ך (יו"ד סי' רמח סק"א) שאם יש לו כדי פרנסתו, אולם אין לו קרן יציבה שיכול להתפרנס מותר לו ליטול מהצדקה גם אם נשאר לו יותר מצרכיו הבסיסים. ובמקרה זה הוא חייב לתת צדקה. מאידך אם גם מה שהוא קיבל אינו מספיק כדי פרנסתו הוא פטור לגמרי מלתת צדקה.

הבדל נוסף בין אדם רגיל לעני, הוא שאדם רגיל שאינו נותן צדקה כפי שהוא אמור לתת, יש לבית דין סמכות לכוף אותו לתת צדקה, ואילו עני אף שהוא חייב לתת צדקה, אין כופים אותו לתת צדקה. (ש"ך סי' רמח סק"ב; שלחן ערוך סי' רנג סעיף ח; ש"ך סי' רנג ס"ק יא).

לכן הלכה למעשה, עני שאינו גומר את החודש ואין לו די לצרכיו הבסיסים אינו חייב לתת מעשר כספים. אולם אם נשאר מעבר לצרכיו הבסיסים מעט כסף, עליו לתת מעשר כספים על כל הסכום שהוא קיבל. אמנם במידה והסכום שנשאר הוא פחות מ10% מהסכום שהוא קיבל, אינו חייב לתת אלא מה שנשאר לו.

לדוגמא אדם עני שזקוק ל5000 ₪ לצורך צרכיו הבסיסים, וקיבל בחודש מסוים 6000 ₪ יפריש 600 ₪ לצדקה. אולם במידה והוא קיבל 5500 ₪ ואם הוא יפריש 10% 550 ₪ יחסר לו לצרכיו הבסיסים, יפריש רק את 500 ₪ הנותרים. במידה והרויח רק 5000 ₪ או פחות הוא פטור לחלוטין ממעשר כספים, ואינו צריך לחשב זאת לחודש הבא.

אדם שאין לו הוצאות בסיסיות כגון בחור שגר בבית הוריו, או בישיבה או בכל מקום אחר, ויש לו הכנסות שונות חייב להפריש מכל הסכום מעשר כספים. אולם אם יש לו צורך בסיסי שאינו מסופק מהוריו או מהישיבה והכנסה אינה מספיקה לכך אינו חייב להפריש מעשר כספים.

בחור ישיבה צריך לתת מעשרות ממה שנשאר לו (אם מקבל קצבה חודשית או שבועית ועבר הזמן ונשאר לו כסף) עבור כל הכסף שקיבל (אם נשאר לו די להפריש כנגד כולו) כמו כל עני. (חזון איש הובא בדרך אמונה מתנות עניים פ"ז צה"ל ס"ק נח).

אדם עני צריך להפריש מעשר כספים גם מתרומה שקיבל, מלגה קצבה וכל סכום כסף שנכנס, אף שהוא מקבל את הכסף מצדקה.

מי שקשה לו לחשב ורוצה לתת בערך

שאלה: קשה לי מאד לחשב את ההכנסות והוצאות, ולכן אני רוצה לתת בערך, ואני יודע שאני תמיד תורם יותר מהסכום הנצרך, כיון שיש לי הכנסה פנויה גדולה ופרנסה בשפע ברוך השם, ומאידך יש לי קרובים נזקקים שאני משתדל לתמוך בהם ביד רחבה, ויש לי גם כולל אברכים שייסדתי לעילוי נשמתי אבי, ואני מחזיק שם ביד נדיבה תלמידי חכמים נזקקים.

תשובה: נחלקו בכך האחרונים, דעת החוות יאיר (סי' רכד) שבמעשר תבואה יש דין לעשר במדויק ולא לעשר באומד, ולכן אפילו שברור לו שהוא תורם יותר מחומש, חייב לחשב את ההוצאות וההכנסות. אולם הפתחי תשובה (יו"ד סי' רמט סק"ב) הביא שהמשנת חכמים נחלק עליו, וכתב שאם ברור לו שהוא נותן יותר, אין צורך לעשות חשבון, ודי בכך, משום שמעשר כספים נלמד מהחיוב להפריש מעשר עני מהתבואה בשנים השלישית והשישית, ובמעשר עני אין איסור להוסיף מעשר יותר מאשר 10%.

אולם כל הנידון הוא רק לדעת הפוסקים הסוברים שדיני מעשר כספים נלמדים מדיני מעשר תבואה שנאסר לתרום באומד. ולמעשה לפי מה שנוהגים שמעשר כספים הוא רק מנהג ולא חיוב דאורייתא או מדרבנן לנהוג את הלכות מעשר תבואה גם בכספים, אין צורך לדקדק שלא להפריש באומד, ולמי שהדבר קשה יכול לשער בערך, ורק צריך לקחת בחשבון כי הנטייה האנושית כשמשער בערך הוא להפחית מכספי הצדקה, ולכן צריך מדי פעם לעקוב שהוא אכן משער נכון. אולם באופן שברור שהוא נותן יותר מהשיעור אפשר להקל.

והצורה הטובה ביותר הוא למי שקשה לו שישער בצורה שהוא נותן מעט יותר ממעשר, ויתנה שעד שיעור מעשר הוא בתורת מעשר, והתוספת הוא בתורת צדקה. (ע"פ אהבת חסד ח"ב פי"ט בהערה; דרך אמונה מתנות עניים פ"ז סוף ס"ק כז).

שלחן ערוך (יו"ד סי' רמט סעיף א-ב); אזמרה לשמך (גליון 157).