כיצד נחלק נכון את כספי הצדקה שלנו?

כיצד נחלק נכון את כספי הצדקה שלנו?

ההבדל בין צדקה ומעשר כספים

קיימים שני סוגי צדקה הנלמדים ממקורות אחרים, חיוב צדקה אחת נלמד ממה שנאמר בתורה (דברים טו ז-ט): 'כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ , וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ , וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ'. וכן נאמר בתורה (ויקרא כה לה-לז): 'וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ, וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב, וָחַי עִמָּךְ .  אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ '.

מפסוקים אלו נלמד שכל יהודי שהגיע אליו בקשה מאדם נזקק, מחויב לתת צדקה ולתמוך בעניים אלו. למעשה אדם מתחייב בצדקה עד שנתן את כמות הצדקה הנדרשת ממנו. וראה להלן מהו הכמות הנדרשת.

בנוסף יש מצוה נוספת של מעשר כספים, אשר לדעות פוסקים רבים נלמד ממעשר תבואה, כפי שצריך לעשר תבואה כך צריך לעשר את כל שאר ההכנסות. ובכך נאמרו שני שיעורים שיעור אחד של מעשר כספים, ושיעור של מצוה מהמובחר של חומש מנכסיו, במאמר על "מהות מעשר כספים" הרחבנו בהרחבה על מצוה זו. אולם מכיון שלדעת הספרי והתנחומא וראשונים רבים [ראה במאמר הנ"ל] מצוה זו נלמדת ממעשר תבואה למדים משם גם מהו מטרות הצדקה, וכפי שכתב בשיטה מקובצת (כתובות נ.) בשם הרב המעילי, והרחיב בכך בעל המשנה ברורה (אהבת חסד ח"ב פי"ט אות א). ולהלן נפרט את סדרי העדיפות למטרות השונות של צדקה הנלמדת ממעשר תבואה.

החיוב על הכלל והחיוב על הפרט

את מצוות הצדקה יש לחלק לשני חלקים, חלק אחד חיוב על כל אדם פרטי יחיד להיענות לנזקקים המגיעים לפתחו, וכן לפקוח עין ולשים לב לנזקקים בסביבתו. והחלק השני הוא החיוב הציבורי על בני העיר להעמיד קופה של צדקה שתדאג לעניי העיר. ועצם העמדת הקופה העירונית, וכאשר אדם משתתף בה בצורה קבועה, ותורם את חלקו כפי שקבעו רבני העיר, ובהתאם ליכולתו הכלכלית, מסירה ממנו את האחריות לדאגה מעניי עירו, משום שהוא שותף בהעמדת הקופה העירונית הנותנת מענה לכל עני.

ולכן ראוי מאד לדאוג שבכל עיר – שכונה – קהילה תעמיד קופה עירונית כמחוייב בהלכה, ובכך מוסרת האחריות מכל יחיד ויחיד, מאידך על כל יחיד יש חובה גמורה להשתתף בהוצאות הקופה כפי מה שקבעו רבני העיר, ובהתאם ליכולתו הכלכלית.

מהו כמות הצדקה נדרשת מאדם

בכמות הנדרשת מצינו שני שיטות: דעת השלחן ערוך (סי' רמט סעיף א-ב) כשנתן מעשר כספים נפטר מלתת עוד, ומצוה מהמובחר לתת חומש, ואם נתן פחות משלישית השקל בשנה [שווי פרנסת אדם למשך שליש שבוע] לא קיים מצות צדקה, ויש ספק בדעת השלחן ערוך האם מי שהיו לפניו עניים שביקשו ממנו תרומה, והוא הסתפק בתרומה שנתית של שלישית השקל בשנה, האם עבר על איסור. אולם דעת הגר"א (אגרת הגר"א) כי השיעורים הללו נאמרו רק למקרה שאדם לא נתקל בבקשות לעזרה, והוא חייב לחפש מעצמו אחרי נזקקים. אך במקרה ובאו מקרים לפניו הוא חייב להיענות לכל מקרה המגיע אליו עד שיתן 20% מהכנסותיו, ורק אז נפטר מלתת עוד. כן פסק בעל המשנה ברורה (אהבת חסד ח"ב פי"ט אות ד).

סדר העדיפות של חלוקת כספי צדקה

קיים חיוב לתת לכל פונה שבאמת נזקק תרומה כלשהו, אולם לעני המחזר על הפתחים ניתן לתת מתנה מועטת ובכך להפטר מהחיוב. אולם את עיקר כספי הצדקה יש לנתב ע"פ סדר עדיפות שנקבע בהלכה (שלחן ערוך יו"ד סי' רנא סעיף ג ונו"כ).

• רבו שלימדו תורה.
• אם אביו ואימו עניים, ואין לו יכולת כלכלית לפרנס אותם בלי להעזר בכספי מעשר כספים.
• בניו הגדולים במידה והם נזקקים.
• אחים ואחיות מאבא.
• אחים ואחיות מאמא.
• שאר הקרובים.
• שכנים.
• עניי העיר הדרים בקביעות בעיר.
• עניי העיר שאינם דרים בקביעות בעיר.
• עניי ארץ ישראל.
•  עניי התפוצות.

סדר הקדימה בתוך הקבוצה

בתוך כל קבוצה, כאשר קיימים מספר נזקקים, יש להקדים את הנזקקים שבקבוצה ע"פ סדר הקדימה הבא: א. תלמידי חכמים. וכל הגדול מחברו בחכמה קודם לו. ב. כהן. ג. לוי. ד. ישראל. ה. חלל [אדם שנולד מנישואי כהן וגרושה וכדומה]. ו. שתוקי [בן לאמא יהודיה שאינה מספרת מיהו האב]. ז. אסופי [ילד נטוש שיש לחשוש שהוא ננטש מכיון שהוא ממזר]. ח. ממזר. ט. גר.

הקדמת קרובי משפחה

החיוב להקדים קרובי משפחה אינו זכות ופריווילגיה לתורם להקדים את קרוביו, אלא חובה, ואף אם היחסים ביניהם אינם משופרים יש חובה להקדים אותו ולדאוג לו. יתירה מזו אף גרושתו של אדם נחשבת עדיין כקרובתו, ואף שלא שורר ביניהם יחסי חיבה, במידה וגרושתו נזקקת היא קודמת לשאר עניים ובלבד שלא יהיה שום קשר ישיר בין הגרוש לגרושתו, והעברת התמיכה ובקשתה יעשה אך ורק ע"י גורם שלישי. (רמ"א אה"ע סי' קיט סעיף ח).

בתלמוד ירושלמי (כתובות פי"א ה"ג) מסופר שלרבי יוסי היתה אשה רעה שהרבתה להציק לו עד שנאלץ לגרשה. לאחר מכן ירדה האשה מנכסיה ונישאה לאדם עיוור והייתה מובילה אותו לבתי אנשים כדי לחזר על הפתחים, כאשר הגיעו לשכונתו של רבי יוסי סירבה להכנס לשכונה והתפתח ביניהם מריבה, משנודע הדבר לרבי יוסי היה משגר לה את הוצאות מחייתם שלא יתבזו. ואמר רבי יוסי כי החיוב מבשרך אל תתעלם נאמר גם על גרושתו של אדם.

כיצד לחלק את התמיכה בקרובים ובעניי העיר

במידה ויש תקנה בעיר להפריש סכום מסוים לקופת העיר, מוטל עליו להפריש סכום זה, ורק לאחר מכן לדאוג לקרוביו. (ש"ך סי' רמט סק"ג).

אולם גם במידה ואין תקנה, השיעור הראוי להפריש לקרוביו הוא עד 50% מכספי הצדקה, וכפי שמבואר במסכת פאה (פ"ח מ"ו) כי מעשר עני ניתן לחלק חצי לקרוביו, וחצי לכלל העניים. ומכאן למדו הפוסקים (כנסת הגדולה יו"ד הגב"י סי' רנא ס"ק יא-יב-יג; חכמת אדם כלל קמה הלכה ה; חתם סופר ח"ב סי' רלא) כי גם בצדקה השיעור הראוי הוא חצי לקרוביו וחצי לכלל העניים. אמנם במקרים שבהם מצבם של הוריו או קרובי משפחתו הוא קשה מאד, מעבר לשאר העניים ואין מי שיתמוך בהם מלבד המשפחה הקרובה, יש לתת את מרבית כספי הצדקה להורים או הקרובים שאין להם תומך אחר מלבדו, וישאיר חלק קטן כדי להשתתף עם הציבור, והשיעור המומלץ הוא 80% להוריו או קרוביו, ו20% לשאר העניים.

תמיכה בהורים מכספי מעשרות

כפי שהובא לעיל התמיכה בהורים קודם לתמיכה לכל אדם אחר, מלבד רבו שלימדו תורה. אולם נאמר בתלמוד ירושלמי (פאה פ"ה ה"ד) כי תבא קללה לאדם המפרנס את הוריו מכספי מתנות עניים. אמנם הדברים הללו אמורים באדם אמיד שיכול לפרנס את הוריו מכספו. אולם אדם שאין לו יכולת לפרנס את הוריו מכספו, חובה עליו לפרנס את הוריו מכספי המעשרות והצדקה שהוא מפריש והם קודמים לכל אדם אחר. (רמ"א יו"ד סי' רמ סעיף ה; ש"ך סי' רמ סק"ז, סי' רמט סק"ג).

חלוקת מעשר כספים

עד כאן עסקנו בחיוב של צדקה – והוא מקרים של נזקקים שבאו אליו, קרובי משפחתו מדרגה ראשונה, או השתתפות עם הקופה המקומית. אולם מעבר לחיוב של מקרים שהגיעו אליו, יש מצוה להפריש 10% מכספו למעשר כספים, ומצוה מן המובחר להפריש חומש 20%, בחלוקת כספים אלו יש סדר עדיפות שונה, משום שהיא נלמדת ממעשר תבואה.

השיטה מקובצת (כתובות נ.) הביא את דברי הרב המעילי שבמעשר תבואה יש מצוה להפריש 10% מעשר ראשון ותרומת מעשר להחזיק את הכהנים והלוים, ועל כך נאמר בפסוק כי מטרת המעשר הוא (דברי הימים ב' לא ד): 'לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה''. ונאמר בגמרא (סנהדרין צ.) כי לכתחילה אין לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן ולוי תלמיד חכם שהתרומות והמעשרות יסייעו בידו לעסוק בתורת השם. מאידך יש חיוב להפריש מעשר שני שהוא נועד כדי שכולם יעלו לירושלים ויאכלו שם את המעשר שני בקדושה ובטהרה, ויספגו מאוירת המקדש ומיראת השמים שכל מי שרואה את המקדש ואת עבודתו מקבל. ולכן אף במעשר כספים את המעשר הראשון יש לייעד לתלמידי חכמים נזקקים, ואת המעשר השני – כלומר מי שנותן חומש יש לייעד לשאר מצוות. וכן פסק בעל המשנה ברורה (אהבת חסד ח"ב פי"ט).

למעשה להלכה ניתן להפריש מכספי מעשר הכספים אף מ10% הראשונים – ואף מי שנותן רק מעשר כספים גם לשאר מצוות, אולם יש עדיפות לייחד כספים אלו לתלמידי חכמים עניים להחזקת תורה. כמו כן במידה ואין אפשרות כזו יש מעלה לתת את הכסף לעניים, והוא קודם לשאר מצוות.

שלחן ערוך (יו"ד סי' רנא סעיף ג) אהבת חסד (ח"ב פי"ט).