כיצד מקיימים זרוע לחיים וקיבה בימינו? [חלק ג]

כיצד מקיימים זרוע לחיים וקיבה בימינו? [חלק ג]

נושאי המאמר

במאמר זה נבאר כיצד מקיימים מצוה זו בפועל בימינו, המאמר מתחלק לרוצים לזכות לקיים מצוה זו, בשחיטות פרטיות, ובמפעלים. והאם הדברים נוגעים גם לצרכן פרטי הקונה בסופר בשר. כדאי לקרוא קודם את המאמרים הקודמים המפרטים בהרחבה את הלכות המצוה.

האם יש מעלה ועניין לארגן קבוצה הקונה בהמה במטרה לקיים מצוה זו? אילו הנחיות מומלץ לקבוצה כדי לקיים את המצוה בהידור כראוי? האם יש בעיה לקנות משחיטה פרטית? מתי יש חיוב לתת מתנות בשחיטה פרטית ומה אין חיוב? האם מותר לקנות משחיטה פרטית שאין נותנים את המתנות? ומה הדין לקנות לשון או שריר [מס' 8]? מה הדין לקנות בשר לשון או שריר בחנות רגילה? מה הדין במכירה פרטית כגון משנת יוסף ישירות מהשוחטים? מה המציאות של המשחטות בארץ? מה הדין בחו"ל? האם ניתן לערוך הסכם מראש עם כהן? ומה הדין כשנותנים לכהן סכום סמלי בלבד? מה הדין מי שמזיק מתנות כהונה? ומה הדין מי שמכר אותם או אכל אותם? ומה הדין מי שמסרב לתת את המתנות והם מונחים בביתו?

המעלה לארגן קבוצה לקיים מצוה זו

יש המארגנים שחיטה כשכל המטרה הוא לזכות לקיים מצוה חשובה ויקרה זו, וכל חברי הקבוצה שקנו את הבהמה זוכים לתת יחד לכהן את הזרוע לחיים וקיבה. יש בכך ענין מיוחד ע"פ מה שכתב רבי חיים ויטל (שערי קדושה ח"א שער שלישי) כי בנפש השכלית של האדם קיימים רמ"ח איברים ושס"ה גידים כפי שקיימים בגוף האדם, ורק כאשר אדם מקיים את כל המצוות הוא נקרא צדיק גמור, ומאז הוא מצליח לזכך את נפשו והיצר כבר פחות שולט עליו, [ולאחר שהוא שגם מתקן את מידותיו והוא גם צדיק וגם חסיד היצר הרע כבר אינו שולט עליו כלל, והוא אינו מתאוה לתאוות לא ראויות]. ולכן יש רבים הרוצים לפחות פעם אחת בחייהם לזכות לקיים בפועל מצוה נדירה זו. [יש לציין שגם מי שלא עלה בידו לקיים מצוה זו בפועל, במידה והוא לומד הלכות אלו, כפי שקוראי המאמר עושים ברגע זה, הם מתקנים את האבר הקשור למצוה ואת החלק בנפש הקשור למצוה זו, ובכל זאת יש מעלה לקיימו בפועל].

הפלתי (יו"ד סי' סא סק"ו) סיפר כי בזמנו חסידים ואנשי מעשה שהיו רוצים לקיים מצוה זו, אולם בחו"ל לחלק מהדעות אי אפשר לקיימה, ולכן כאשר הזדמן להם יהודי הנוסע לארץ ישראל, היו נותנים לו כסף כדי שיקנה עבורם בהמה, וישחוט אותה ויתן את המתנות לכהן.

הנחיות לרוצים לזכות במצוה זו

במקרה זה חשוב מאד לוודא שאין בין חברי הקבוצה כהנים או לווים או מי שנשוי לכהנת או לויה. וכדאי להתנות כי במידה ואחד מחברי הקבוצה או אשתו משבט הכהונה או הלויה, אין לו חלק בזרוע לחיים וקיבה של הבהמה. דבר נוסף כיון שהמטרה הוא המצוה, ובמקרה שהבהמה תמצא טריפה לא יוכלו לקיים את המצוה, ויש אחוז גבוה של טריפות או לפחות ספק טריפות, כדאי לקנות טלה או גדי קטן שהסיכוי גבוה מאד שהוא יהיה חלק, ומחירו יחסית זול, וכך יתאפשר לחברי הקבוצה לקיים מצוה זו למהדרין.

קניה משחיטה פרטית שלא הופרשו המתנות כדין

כאשר יש שחיטה פרטית במידה והם צריכים לתת את הלשון ואת השריר הימיני, ועוד מעט נתחים שונים לכהן העלות היא מאד גבוהה, ובהחלט מייקר את עלות השחיטה, וזה בהחלט נסיון שבעל השחיטה צריך לעמוד בו ולקיים מצות עשה מהתורה. [לקיבה אין ערך כלכלי ולכן לא הזכרנו אותה].

במקרה זה יש גם בעיה לקנות מהשחיטה במידה ולא ניתנו המתנות כדין, לקנות את הלשון וכן הלחי התחתון [מכונה ראש ישראלי או קאפ פלאש], וכן את נתחי הבשר של הזרוע [השריר הימני מס' 8, שריר בננה מס' 88, חלק מנתח הצלי כתף מס' 5, וחלק מנתח פילה מדומה מס' 6, כולם רק מצד ימין של הבהמה], משום שהוא גזול את הכהן. אולם במידה והוא אינו קונה ישירות ממי שהיה בעל הבהמה בשעת השחיטה, אלא שהבשר עובר דרך סוחר נוסף, אין בכך איסור, אולם להזמין מראש חלקים אלו יש בכך בעיה של מסייע לידי עוברי עבירה, שהרי הוא מראש מבקש כי יגזלו חלקים אלו מהכהן ויביאו לו אותם.

לגבי לקנות משאר הבהמה, יש מידת חסידות שלא לאכול מבהמה שלא הופרשו המתנות, ולדעת הכנסת הגדולה (יו"ד סי' סא הג' טור סק"ג) הנוהג כן הוא אף בנידוי. אולם לדעת האור החיים הקדוש (פרי תואר סי' סא סק"ג) אין בכך איסור, והוא רק הנהגה לאדם שחסיד כיחזקאל הנביא.

האופנים שבשחיטה פרטית פטורים מנתינת המתנות

אולם יש כמה מצבים שבהם בעל השחיטה הפרטית פטור מנתינת המתנות, ואז כמובן אין בעיה לקנות ממנו גם את הלשון והשריר הימני:

1. במקרה שבו יש שותפות של נכרי בבהמה בשעת שחיטה, והשותפות היא גם באיברים שצריך לתת לכהן. אולם אם השותפות היא שהיהודי יקבל את החלק הקדמי והנכרי יקבל את החלק האחורי יש חיוב גמור לתת לכהן את המתנות.
2. אף אם קבעו שהבהמה שייכת ליהודי והנכרי בשעת שחיטה, ולאחר שיבדקו את הריאה במידה והיהודי ירצה את הבהמה הרי הוא שלו, ובמידה ואינו רוצה הרי הוא של הנכרי, הדבר פוטר ממתנות כהונה. אולם אם השחיטה אצל היהודי והבהמה היא של היהודי, אלא שאם אינו רוצה את הבהמה היא של הנכרי, נחשב שהנכרי מתחייב לקנות את כל מה שימצא טריפה, הדבר אינו מועיל והבהמה חייבת במתנות במידה והיא כשרה. (רמ"א יו"ד סי' סא סעיף כה; פרי חדש ס"ק מא; פלתי ס"ק לב).
3. במקרה והנכרי אינו נוכח במקום השחיטה, יש חובה לרשום או לעשות סימן אחר שיש נכרי השותף בשחיטה כדי שלא יחשדו אותם שאינם נותנים מתנות כהונה.
4. במקרה שבו השחיטה אינה קבועה, אלא אקראית ואחד מהשותפים על הבהמה הוא כהן או בעלה של כהנת. אולם אם השחיטה היא קבועה היתר זה אינו מועיל. בנוסף לעיתים השותפים לפני השחיטה כבר קובעים איזה נתח יקבל כל שותף, ובמקרה זה אם בנתח מסוים של הזרוע או של הלחיים או של הקיבה אין בה שותפות של כהן אין הדבר פוטר את מי שמקבל חלק זה מלתת אותו לכהן. ולכן נהגו בשחיטות פרטיות רבות, לקבוע מראש כי חלקם של הכהנים המשתתפים בשחיטה הוא הזרוע והלחיים.

מפעלי בשר

במפעלי הבשר בימינו יש לחלקם לכמה קבוצות: משחטות בבעלות לא יהודית, משחטות בבעלות יהודית בחו"ל, משטחה בבעלות יהודית מלאה, משטחה בבעלות משותפת, שחיטה שהבקר שייך למשווק יהודי ולא למשחטה, שחיטה שהבקר בבעלות משותפת של משווק יהודי ולא יהודי.

על מנת להסביר את המציאות בימינו צריך להדגיש כי בכל שחיטה אחוז הכשרות למהדרין הוא נמוך, ויש אחוז גבוה של טריפות ודאי, כשהדבר משתנה בזן הבקר ומקורו, ובכל שחיטה צריך לדאוג כיצד לשווק את הטריפות או את הבשר הפחות מהודר. ולכן תמיד בעל הבקר זקוק למי שישווק את הבשר לציבור לא יהודי. בנוסף רבים נמנעים מלאכול את החלק האחורי והוא משווק לציבור לא יהודי.

ולכן כאשר יש שותפות - השותפות בנויה בכמה צורות, או שותפות רגילה ששני השותפים שותפים בכל הבהמה באחוזים מסוימים, או שותפות שבה היהודי מקבל את החלק הקדמי של הבהמה, והלא יהודי מקבל את החלק האחורי של כל בהמה, או שותפות שבה כל בהמה כשרה שייכת יהודי, כל בהמה טריפה שייכת לנכרי, כאשר החלוקה יכולה להתבצע בכמה צורות, או שהכל שייך לנכרי אולם היהודי בורר לעצמו כמות מסוימת של בהמות שמצאו חן בעיניו, והנכרי צריך לספק בקר עד שמגיעים לכמות שהיהודי צריך, או להיפך הכל שייך ליהודי וכל בהמה שהיא טריפה שייכת לאינו יהודי, כאשר יש כמות מסוימת שהנכרי יקבל בכל מקרה, או שותפות מלאה בבהמות ונקבע כי הכשרות או המהודרות של היהודי והשאר של הנכרי, ולכל היותר יש הסכם כי אח"כ יתקזזו אם היו אחוזים יוצאי דופן.

להלכה: בכל מקרה שיש שותפות של נכרי בשעת השחיטה, כל הבהמה פטורה ממתנות כהונה, אולם במקרה והשותפות אינה בכל גוף הבהמה, הקובע הוא למי שייכים הזרוע הלחיים והקיבה, אם יש בהם שותפות כל שהוא של הנכרי, אין צורך לתת אותם, אולם אם כל השותפות היא בחלק האחורי למשל, יש חובה לתת לכהן כרגיל.

אולם במקרה ויש שותפות נכרי בבעלות על המשחטה או על הסחורה, אולם הנכרי אינו נוכח במקום, יש צורך לרשום או לפרסם את הדברים בצורה כלשהו, כדי שידעו שהסיבה שלא מקיימים מצוה זו היא כי יש שותפות נכרי.

המציאות בימינו

המציאות בימינו הוא שבארץ ישראל רוב המשחטות הם בבעלות לא יהודית, המשחטה הגדולה ביותר שבה נשחט רוב הבשר הוא דבאח בדיר אל אסד בבעלות לא יהודית, גם תנובה היום היא בבעלות סינית, אך יש מעט משחטות בבעלות יהודית [אם קיים איזה הסכם או שותפות של נכרי, מוטל עליהם לפרסם את הדבר].

בעבר במשחטת מרבק היה מקובל שסוחרים מביאים את הבקר שלהם ושוחטים במשחטה, נכון להיום [אלול תשפ"ב] עד כמה שביררנו זה פחות שכיח אולם עדיין במקרים רבים יש יזם יהודי שבבעלותו הבקר, והוא אינו בבעלות המשחטה.

בחו"ל למשל בפולין דרום אמריקה וחלק מהמשחטות בארה"ב, המשחטות בבעלות נכרית גמורה, והשוחטים מודיעים למשחטה כמה בקר הם רוצים, לדוגמא 500 ראשי בקר, והם שוחטים עד שהם מוצאים את כמות הבקר ברמת הכשרות הרצויה להם, לדוגמא אם 25% מהבקר יצא להם ברמת הנקיות שהם רוצים הם שוחטים 2000 ראשי בקר עד שיש להם 500 פרות שיצאו מהודרות, ולכן אין שום חיוב של מתנות, משום שבשעת השחיטה הבקר בבעלות נכרית.

ולכן למעשה כמעט כל הבשר פטור ממתנות כהונה, ואין בכך כל בעיה, השאלה נשארת רק כלפי המשחטה בארץ שהיא בבעלות יהודית מלאה, וכן המשחטה בארה"ב שהיא בבעלות יהודית מלאה.

בנוסף בכל שחיטה ישנו משווק לא יהודי שהוא משווק את הטריפות, בחלק גדול מהמקרים הוא שותף בבקר כבר בשעת השחיטה. [בחלק מהכשרים המהודרים קיימת דרישה כזו מסיבה נוספת כיון שיש איסור לסחור בטריפות, ובפרט שיש תקופות שבציבור הערבי אין דרישה לבשר, ומרבית הטריפות נמכרות רח"ל למסעדות טריפה יהודיות בארץ רח"ל, ולכן הכשרות דורשת שהטריפות יהיו מראש בבעלות הלא יהודי].

לזכות מהכהן בלי נתינה ממש

באחד ההכשרים שבה המשווק קונה את הבקר לפני השחיטה, נהוג שכאשר שוחטים במשחטה היהודית המשווק עושה הסכם עם כהן מסוים והוא מוכר להם את כל הסחורה במחיר נמוך מאד. בדומה לפני מספר שנים הרבנות פרסמה הסכם כעין זה והפצירה במשווקים ובעלי המשחטות לחתום עליו, אולם לצערנו רק חלקם הסכימו לכך. ונבאר כיצד פועל הסכם זה.

בהסכמים אלו קיימים שני בעיות: א. האם מותר לכהן למכור במחיר זול את חלקי הבשר המשובחים, משום שהוא רוצה שימשיכו לתת לו את התמורה הנמוכה, ולא יביאו הכל לכהן אחר. ב. האם הכהן יכול למכור את נתחי הבשר בלי שהוא זכה בהם, ובלי שהם הגיעו לידיו.

כדי לבאר דין זה נקדים שישנו דין הקרוי "מכירי כהונה", כלומר אדם שרגיל תמיד לתת לכהן מסוים את המתנות, המתנות נחשבות הלכתית בחזקתו של הכהן גם לפני שהבעלים נתן אותו לכהן, ולכן לגבי הלכות שונות יש לכהן כח וזכות של בעלות על המתנות, למרות שהם עדיין לא הגיעו לידו.

למעשה כאשר אדם רוצה לקנות את המתנות מידיו של הכהן [אף בשוויה הכספי המלא], השלחן ערוך (יו"ד סי' סא סעיף יד) פסק שניתן לעשות זאת כאשר מתקיימים 3 תנאים: א. הכהן הוא מכירי כהונה, כלומר שהאדם מוחזק לתת לכהן זה כל השנים. ב. הכהן תלמיד חכם. ג. הכהן דחוק כספית.

ובנוסף הוא בתנאי שהכהן אינו משרת בבית של בעל הבהמה, משום שאז יש לחוש שיש לחץ פסיכולוגי של המעביד על הכהן, ולכן הוא למשל מביא מזכה את המתנות לאורח תלמיד חכם שבעל הבית היה נותן לו מנה מכובדת משלו. (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף יד ע"פ ט"ז ס"ק טז). [אך הפרי חדש (ס"ק כד) הפרי מגדים (משב"ז ס"ק טז) והפלתי (ס"ק טו) כתבו שאם כבר הביא בעל הבית למשרת את המתנות בפועל, אין איסור לבקש ממנו ואין חשש שלא יתנם בלב שלם].

לאור הדברים הללו נהגו באותו כשרות שהבעלים 3 פעמים נתן לכהן מסוים את המתנות בשלמותם, ובכך הם נהפכו למכירי כהונה, וכעת בכל שחיטה כאשר הבקר היה בבעלות יהודית בשעת השחיטה הוא נותן להם סכום כסף למשל 1000 ₪ שהוא סכום נאה, אולם הוא פעוט לעומת השווי של נתחי הבשר המשובחים של שחיטה שלמה.

אולם השאלה האם מותר לכהן למכור בסכום פעוט את מתנות הכהונה, למעשה כבר לפני 500 שנה מובא ברדב"ז (ח"א סי' שמ) שנהגו כך, והוא מביא תשובת המהר"י קורקוס שמחה נמרצות במנהג זה שהוא נגד ההלכה מכמה וכמה טעמים, וראה בלבוש (יו"ד סי' סא סעיף לב) ופרי חדש (יו"ד סי' סא ס"ק טז) שאסרו זאת. אמנם הרדב"ז לימד זכות על המנהג.

לסיכום: הסדר זה גם כשנעשה בצורה הנ"ל לדעת הרבה מאד פוסקים אינו ראוי, אולם הוא עדיף מכלום, אולם יש שגם הסדר זה אינם עושים.

חו"ל

בחו"ל עד כמה שביררנו לא ידוע לנו על שעושים הסדר מסוים או שותפות על נכרי, וסומכים על המנהג שאין מתנות כהונה בחו"ל. וכפי שכתבנו במאמר הקודם הגר"א (יו"ד סי' סא סק"כ ליקוט) כתב שהנותן בחו"ל תבא עליו ברכה, וכן מסופר במעשה רב (אות קג) חתם סופר (יו"ד סי' שא) פלתי (יו"ד סי' סא סק"ו) שנתנו בחו"ל בפועל המתנות.

האם מותר לקנות לשון או שריר בחנות?

ונשאלת השאלה לאור הדברים הללו האם מותר לקנות נתח בשר שהוא חלק ממתנות כהונה, או שמא יש לחשוש כיון שבימינו חלק גדול מהמוכרים לא נוהגים כדין הנתחים הללו שייכים לכהן ואסור לקנותם? וכן נשאלת השאלה אדם הקונה בחו"ל ממפעל בבעלות יהודית, והוא רוצה להחמיר על עצמו לנהוג כדעת הסוברים שמתנות אלו נוהגות בחו"ל, האם מותר לו לאכול לשון או שריר או נתח אחר שיתכן שהוא מתנות כהונה?

לחדד את השאלה נדגיש כי לשון או לחי תחתון הם בשר שהם בוודאי מתנות כהונה, אולם שאר הנתחים לא ברור שהם מתנות כהונה, ואף הקונה שריר [מס' 8] אף שהוא קונה אותו עם העצם שהוא בודאי הזרוע, יש ספק האם זה זרוע ימנית או זרוע שמאלית.

אולם לאור האמור למעשה ברוב המוחלט של השחיטות אין חיוב של זרוע לחיים וקיבה, ואין על הקונה חיוב לחשוש ששחיטה זו היתה בעלות יהודית בשעת השחיטה.

ואף במקרה שאדם יודע בבירור ששחיטה זו היא מבקר שהיה בשעת השחיטה בבעלות יהודית מלאה, נפסק להלכה (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף לא) כי מתנות כהונה נגזלות, כלומר אם אדם מחליט שלא לקיים את המצוה ולגזול את המתנות ולמכור אותם לאדם אחר, אסור לאדם אחר לקנות את המתנות מהמוכר, כיון שהוא מסייע לדבר עבירה, אולם במקרה והוא עבר וקנה מיד המוכר והוא עבר לרשותו של הקונה, פקע מהם בעלות הכהן, ומותר לקונה לאוכלו או למוכרו לאחר, וכן מותר לאחר לקנות לכתחילה בשר זה. ולכן לספק אסור לקנות ישירות מהמפעל או הסוחר שהבהמה היתה ברשותו בשעת השחיטה, אולם לחנות מותר לקנות מהספק שקנה מהמשחטה, וכל שכן שללקוח מותר לקנות בחנות כיון שהוא כבר עבר מספר משווקים.

אולם אם יש שיווק ישיר של בעל הבהמה בשעת השחיטה שהוא מארגן מכירה לכלל הציבור ישירות [כדוגמת משנת יוסף] ישנו בעיה לקנות נתחים אלו [במשנת יוסף ספציפית ע"פ מה שביררנו ישנם 3 שותפים, ואחד מהם אינו יהודי כך שאין כל בעיה].

בנוסף נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' סא סעיף טז) שאם יהודי מוכר או נותן ליהודי אחר בשר המתנות או בשר הכולל את המתנות, אינו צריך לחשוש שמא הוא לא נתן אותם לכהן וחזר וקנה אותם מהכהן, ומותר ליהודי הארח לקבל את המתנות לאוכלם ללא חשש.

דינו של המזיק מתנות מוכרם לאחר

אולם את בעל המשחטה או הסוחר אשר לא נתן את מתנות הכהונה כדין, אין בית דין או הכהנים יכולים לתבוע אותו ולהוציא ממנו ממון על כך, וכן כל אדם האוכל מתנות המוכרם או מזיקם פטור מדיני אדם. אולם כל אלו חייב בדיני שמים, ואם הם רוצים לשוב בתשובה הם חייבים לשלם לכהנים את השווי של כל הבשר שהם מכרו שלא כדין. (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף טו).

אך אם המתנות עדיין קיימים ברשותו של בעל הבהמה, והוא מסרב לתת, בית דין כופה אותו לתת. (ט"ז יו"ד סי' סא ס"ק יז).

שלחן ערוך (יו"ד סי' סא).