מצוות זרוע לחיים וקיבה [חלק א]

מצוות זרוע לחיים וקיבה [חלק א]

נושאי המאמר

במאמר זה נברר מה הם מתנות כהונה שיש לתת לאחר שחיטת הבהמה לכהן. כיצד מגדירים איבר בהלכה? מהו הזרוע? מהו הלחי? ומהו הקיבה? מה כלול בכלל הזרוע? אילו נתחים הם בימינו? האם בשר שריר למשל הוא בודאות ממתנות כהונה? מה דינו של בשר ראש? ראש ישראלי? צלי כתף? פילה מדומה? שריר בננה? בשר רגל? איזה מינים חייבים בזרוע לחיים וקיבה? האם הבופלו האמריקאי הנשחט לאחרונה בכשרות מסיומת חייב במתנות אלו? מה דינו של היעז הגדל בערבה?

מהות המצוה

התורה מצווה עלינו כי בכל בהמה שנשחט עלינו לתת שלשה חלקים מהבהמה לכהן, כפי שנאמר בפסוק (דברים יח ג): 'וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם, מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח, אִם שׁוֹר אִם שֶׂה, וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה'. במאמר זה נגדיר את עיקרי המצוה מהו הזרוע הלחיים והקיבה, ובאיזה מינים הוא נוהג. במאמרים הבאים נגדיר את מכלול ההלכות הנוגעות למצוה, והאם הוא נוהג בימינו, מתי וכיצד, והאם יש הנחיות המחיבות את הלוקח בשר בחנות לנהוג, מעיקר הדין ומצד מידת חסידות.

מהו איבר בלשון חכמים

על מנת להגדיר את האיברים יש להקדים הקדמה קטנה, בשפה המדוברת כשאנחנו מגדירים בשר בהמה, הכוונה בעיקר לסוג הבשר, כלומר האם הבשר סיבי יותר או רך יותר, כמה שומני הבשר, צורתו, לאיזה בישול הוא מתאים, ומכיוון שכל חלק מהבהמה הוא בעל תכונות שונות נגדיר אותו בצורה שונה, לדוגמא עם על עצם הכתף ישנם שלשה סוגי בשרים שונים, כתף, צלי כתף, פילה מדומה, ולכל אחד תכונות שונות וצורת בישול שונה, נגדיר כל אחד מהם בשם שונה למרות שכולם מקיפים את עצם הכתף, בנוסף אם נתח הבשר מקיף מספר עצמות עדיין ניתן לו שם אחיד, כל עוד הנתח הוא בעל תכונה דומה, ובפרט כאשר הבשר מחובר כיחידה אחת ארוכה.

אולם בתורה ובשפת חז"ל איבר פירושו עצם, ולכן כל אצבע הוא 3 איברים מכיון שיש בו 3 פרקים של עצמות, ואילו השוק או הירך כל אחד נחשב כאיבר אחד בלבד. למשל כאשר חכמים אומרים שיש לאדם 248 איברים, הכוונה שיש לו 248 עצמות שונות בגוף, וכפי שהמשנה (אהלות פ"א מ"ח) מפרטת מה הם 248 העצמות.

יש לשים לב כי הקיבה הלב הכבד הכליות הראות אינם מוגדרים כאיברים, ואינם חלק מרמ"ח איברים של אדם. אולם כל הבשר והגידים שסביב העצם נחשבים כחלק מאותו איבר.

ולכן כאשר חכמים מגדירים מהו הזרוע והלחיים, קודם עלינו להגדיר על איזה עצם מדובר ואח"כ נגדיר איזה בשר שייך לעצם זה. בדומה בקיבה שאין בה עצם, עלינו להגדיר מה כלול בכלל הקיבה. הקדמה קצרה זו תסייע לנו להבין את המשך הדברים.

באלו איברים מדובר

זרוע: בגוף הבהמה ישנם שורה של עצמות מחוברות, העליונה קרויה עצם הכתף [או עצם השכמיה, או עצם המטקה על שם צורתה] אליה מחוברת עצם נוספת בתחתית הבטן של הבהמה המחברת את הכתף לרגל, מתחת לעצם המחברת יש את עצם הירך של הבהמה המגיעה עד הברך של הבהמה, מתחת לעצם זה יש את עצם השוק המגיעה עד הפרסות של הבהמה, והיא מחוברת לעצם שבפרסה, של הבהמה.

א. הזרוע הכוונה לחלק מרגל ימין הקדמית, אולם ברגל שמאל או ברגליים האחוריות אין לכהן שום חלק. לדעת רוב הראשונים וכך נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' סא סעיף ב) שהזרוע כולל שני פרקים כלומר שני עצמות, לדעת רוב המפרשים הכוונה לעצם המחברת את הכתף לירך ולעצם הירך עצמו. [נציין כי במעשה רב (אות קג) מובא שהגר"א סבר שרק פרק אחד של הירק, ולא העצם המחבר, אולם בביאור הגר"א (שם) לא נחלק על השלחן ערוך, ואף במעשה רב נאמר שלמעשה הגר"א החמיר על עצמו ונתן את שני הפרקים].

מצ"ב תמונה מספר שיחת חולין ברשותו האדיבה של המחבר:

לחיים: בגוף הבהמה ישנם שני עצמות מכל צד של הבהמה, הלחי התחתון המחובר לקנה ועליו השיניים התחתונות של הבהמה, והלחי העליון המחובר לגולגולת ובו החיך העליון של הבהמה.

הספרי (פיסקא קסה) כתב שלחיים זהו הלחי התחתון, בעוד שביונתן בן עוזיאל (דברים יח ג) כתב שהלחיים אלו הלחי העליון והתחתון.

הפרי חדש (יו"ד סי' סא סק"ד) והחכמת אדם (שערי צדק משפטי הארץ פ"ח ה"ב) פסקו להלכה כספרי שיש לתת לכהן רק את הלחי התחתון. אמנם הגר"א גרס בספרי (פיסקא קסה הג' ג) לחי עליון ותחתון. וכן דעת הכנפי יונה והדעת תורה (יו"ד סי' סא סעיף ג) שראוי להחמיר לתת את שניהם, אולם הם מסיימים שמנהג לתת רק את התחתון, ומנהג ישראל תורה.

קיבה: הכוונה רק לקיבת המיצים, ורק היא קרויה בלשון התורה וחכמים קיבה. ולא שלשת אברי העיכול האחרים 'הכרס'; 'המסס' – הקרויה בימינו 'קיבת העלעלים'; 'בית הכוסות', למרות שבעברית מדוברת יש המכנים את כלל האברים קיבה.

וכעת נדון מה כלול בכל איבר:

מה כלול בזרוע?

כאמור יש לתת את שני עצמות ברגל הקדמית הימנית של הבהמה, העצם העליונה המחוברת לעצם כתף הבהמה, ואת העצם הירך שתחתיה המגיעה לברך הבהמה, ואת כל הבשר המקיף את עצמות אלו כולל העור.

הבשר שסביב לעצם התחתונה שצריך לתת לכהן הוא מה שנקרא שריר, או זרוע השריר, או קצ'לקה, או אוסובוקו [כשהוא נמכר עם העצם], בישראל הוא נמכר גם כבשר מס' 8. ובחו"ל הוא קרוי בעיקר Shin או Shank .

אולם יש להוסיף כי בעוד שחלקו העליון של עצם זה מכיל את בשר השריר, חלקו התחתון של העצם נמכר כרגל לשם עשיית גאלה או ציר רגל או מרק בשר, למרות שמרבית העצמות הנמכרות כבשר רגל באים מהשוק התחתון והעצם הפרסה, גם חלק מבשר זה כלול.

הבשר שסביב העצם העליון פחות ברור מה הוא כולל, הט"ז (סי' סא סק"ג) כותב שצריך לתת את כל הרוחב, הגאון רבי נתנאל גיאת שליט"א מרבני מערכת הכשרות של הגר"ש מחפוד שליט"א אמר לי שלמעשה כאשר מנסים להבין מהו כוונת הט"ז קשה מאד להגדיר את הדברים, וככל הידוע לו אין מסורת ברורה בענין, ולכאורה הכוונה שכולל חלק ממה שנקרא בישראל צלי כתף ובישראל נמכר כמס' 5, וחלק ממה שנקרא פילה מדומה, ובישראל נמכר כבשר מס' 6, אם כי רוב נתחים אלו שייכים לעצם הכתף [עצם המטקה] והם בוודאי אינם של כהן. ובחלקו נמכר כשריר מס' 8. ומה שנקרא שריר בננה אמיתית [מס' 88].

מאידך הגאון רבי אמתי בן דוד שליט"א מחבר ספר שיחת חולין אמר לי כי בבירור שעשה הכוונה רק לבשר השריר מס' 8 וכן לשריר בננה מס' 88, אך אינו כולל כלל את נתחי הכתף [מס' 4, צלי כתף מס' 5, ופילה מדומה מס' 6].

יש לציין כי בנתחים לא ממש ברור כל כך כמה בשר צריך לתת לכהן ומה נחשב מקיף ושייך לעצם זה, ואיזה בשר נחשב כבשר שסביב העצם. בנוסף במדינות שונות בעולם לעיתים יש הגדרות וגבולות שונים לנתחי הבשר השונים, האמור לעיל הוא ע"פ בירור למה שנמכר בישראל.

כמובן שיש לשים לב כי בשר שריר הכוונה בין של זרוע ימין בין של זרוע שמאל, בעוד שלמעשה מבחינה הלכתית רק השריר של הזרוע הימנית הוא הבשר שצריך להביא לכהן. וכן יש חתיכות המרוחקות יותר מהעצם שגם הם נמכרות כבשר שריר, אותם לכאורה לא צריך לתת לכהן. הערה זו חשובה למאמרים הבאים מה הדין בימינו.

מה כלול בלחי?

הלחיים כוללים את הלשון שהוא החלק המשובח שבבהמה, וצריך לתת בין את הלחי הימנית ובין את השמאלית יחד עם הלשון ביניהם. (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף ג).

כאמור בלחי עצמו יש שני חלקים הלחי העליון שהוא מה שנקרא בשר ראש או בשר לחי, בישראל אין לו מספר, בחו"ל נקרא Cheek Meat . ונתח זה נחשב נתח מובחר מאד, לדעת הגר"א יש לתת אותו לכהן, ואילו לדעת הפרי חדש והחכמת אדם חלק זה אינו שייך לכהן.

ויש את הלחי התחתון שיש בו הרבה מאד שומן, והוא פחות נמכר משום איכותו הגרועה, קרוי "ראש ישראלי" "קאפ פלייש" [אם כי שמות אלו נועדו לתאר את כל הבשר בראש שאינו מבוקש, והם כוללים גם חלקים שאינם שייכים כלל לכהן כגון בשר העורף]. ולחי זה בוודאי שייך לכהן.

מה כלול בקיבה?

הקיבה עצמה אינה משמשת בימינו לאכילה אלא להחמצת חלב לגבינה, ובימינו במרבית המקומות משתמשים בתחליפים שונים להחמצת גבינות, ואין לה הרבה ערך כלכלי בימינו. ויש לתת את גם את השומן העוטף את הקיבה, הן הפנימי [אולי הכוונה לחלב הקרש בתוכו המשמש ליצור גבינות קשות] והן החיצוני. (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף ד).

באיזה מין נוהג חיוב זה?

לאחר שהגדרנו את החלקים נגדיר את הבהמות החייבות במתנות כהונה אלו:

חיוב זה נוהג רק בבהמות טהורות, ואינו נוהג לא בחיות טהורות, ולא בעופות טהורים, ולא בשום מין טמא. ולכן פסק השלחן ערוך (שו"ע יו"ד סי' סא סעיף א) שהחיוב נוהג רק בשור ושה, אולם הש"ך (סק"א) הוסיף שלאו דוקא והוא נוהג בכל בהמה טהורה. הפרי מגדים הקשה על דבריו שהרי יש רק 3 מיני בהמות טהורות, והם שור כבש ועז, ושה פירושו בין כבש ובין עז, ולכן מה בא הש"ך להוסיף? ותירץ הפרי מגדים שהש"ך בא להוסיף עוד 3 מינים שניתן היה לדון עליהם האם הם בכלל: 1. שור הבר. 2. עז בר. 3. כוי יצור כלאים של עז וצבי. משום שבשלשתם יש מקום לומר שהם חיות, אולם הפסוק ריבה אף אותם כאשר כתבה ' אם שור אם שה', ותיבת אם באה לרבות מינים אלו, אף שאינם שור ושה גמורים. וכן נפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' סא סעיף יז-יח) שכלאים חייבים בחצי מהמתנות במידה והאמא בהמה.

אחת השאלות שנשאלות הוא כי בעבר היה הבופלו האמריקאי חיה מוגנת, אולם בשנים האחרונות הוא התרבה מאד, ולפיכך השלטונות מאפשרים ולעיתים אף מעודדים לשחוט אותם, ומשכך התפתח בארצות הברית שיווק בשר הבופלו האמריקאי גם בשחיטה עם כשרויות שונות. [במסגרת מאמר זה אנחנו לא נכנסים לנידון האם אכן ניתן לשוחטם, ונעיר בקצרה כי לדעת החזון איש (יו"ד סי' יא) יש מנהג שהתקבל במאות שנים האחרונות בעם ישראל שלא לשחוט מינים שלא שחטו בעבר מחמת כמה תקלות שיכולות לצאת מכך, ולפיכך אין לשחוט את הבופלו, אולם בשבט הלוי (ח"י סי' קיד) התיר לשחוט את הבופלו בחו"ל, משום שהעלה שלדעתו הלכה אינה כדעת החזון איש ולא נתקן מנהג כזה, אך סיים את התשובה שבארץ ישראל מקומו של החזון איש אינו עוסק בכך כעת, כלומר שהוא לא רצה לא להתיר ולא לאסור בארת ישראל כיון שבמקומו של החזון איש יש לנהוג כבוד בהכרעותיו ההלכתיות].

ונשאלת השאלה האם יש בכך חיוב של זרוע לחיים וקיבה. [שאלה זו נוגעת גם לביזון האירופי, או לגאמוס הישראלי, במידה ותהיה אפשרות לשחוט אותם בעתיד]. השלחן ערוך (יו"ד סי' כח סק"ד) כתב שהבופלו הוא בהמה ולכן אין לשחוט את דמה, ומאידך חלב הבופלו אסור. אולם הרמ"א הגיה כי יש בכך ספק האם הוא מוגדר כבהמה או חיה ולכן יש לכסות את דמו בלי ברכה שמא הוא חיה, ומאידך חלבו אסור. שורש המחלוקת האם הוא זן של שור מובחר והוא מה שנקרא בלשון הכתוב "מריא" שקרב על המזבח, או שהוא אחד משבעת החיות הטהורות, והוא התאו שקרוי גם שור הבר.  [על התאו עצמו יש נידון אם הוא חיה או בהמה].

לאור דברי הפרי מגדים לכאורה מין זה חייב בודאות בזרוע לחיים וקיבה אף לדעת הרמ"א.

כמו כן בערבה לצערנו הכליאו עז ויעל, והם מגדלים את יצור הכלאים הקרוי יעז, ויש לברר האם הכלאה היתה בצורה של יעל עם עיזה יש לתת חצי מהמתנות ממין זה, או שמא ההכלאה מקורה מעז עם יעלה, ואז לא נוהג בו מתנות כהונה.

שלחן ערוך (יו"ד סי' סא).