הגדרת כרמלית

הגדרת כרמלית

נושאי המאמר

במאמר זה נגדיר מהו כרמלית, מושג זה הוא מושג בסיסי ללומד הלומד את הלכות הוצאה בשבת, מאמר זה בא לתת ללומד את מלא הכלים להגדיר מהו כרמלית. כרמלית הוא בעצם מצב הבינים בין רשות היחיד לרשות הרבים, והוא חלק ניכר מאד מהמרחב הציבורי המוכר לנו, במסגרת מאמר זה נדע להבחין את ההבדלים בין רחוב שהוא כרמלית לרחוב שהוא רשות הרבים, או חצר שהוא רשות היחיד לחצר שהוא כרמלית. במאמרים נפרדים אך מקבלים נגדיר מהו רשות היחיד, מהו רשות הרבים, ומהו מקום פטור.

מהו כרמלית?

כרמלית 10 טפחים התחתונים של מקום שיש בו לפחות 4 X 4 טפחים אורך 4 טפחים ורוחב 4 טפחים, ואינו מוקף מחיצות המוגדרות כמחיצות לדירה [ראה הגדרתם להלן]. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יח).

מקום העונה לכל הגדרות רשות הרבים מבחינת רוחב המקום ושאין בו מחיצות, אולם יש בו אחד מארבעת התנאים הבאים הוא כרמלית (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יד):

1. המקום אינו משמש כמעבר לרבים – ראה פירוט להלן.
2. רשות הרבים שיש מעליה תקרה.
3. כאשר בחלק מהרחוב ישנו בליטה ברשות הרבים שיש בה רוחב של 4 X 4 טפחים, אך אין בה גובה של 10 טפחים. [במקרה ויש בה 9 טפחים מדויקים והיא משמשת לרבים לסדר את משאם, דינה כרשות הרבים].
4. כאשר יש גומא ברשות הרבים והיא רחבה 4 X 4 טפחים אך אין בה גובה 10 טפחים.

מקומות שאינם משמשים כמעבר לרבים

מקום העונה לכל תנאי רשות הרבים אך אינו משמש מעבר לרבים, הוא כרמלית, ולהלן דוגמאות שונות.

1. ים או נהר, ואף שלולית עמוקה 10 טפחים, ורחבה 4 טפחים. [וראה להלן הרחבה]. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יד; משנ"ב ס"ק מח).
2. שדה, או מקום שטח ריק פתוח שאינו משמש למעבר. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יד; משנ"ב ס"ק מט).
3. מקומות ברשות הרבים הצמודים לחנות, ועומדים לשימוש בעל החנות להנחת סחורה, והרבים אינם עוברים שם כלל, והם רחבים 4 טפחים, וגבוהים יותר מן 3 טפחים ופחות מן 10 טפחים. הדוגמא בגמרא היא לפי המציאות שבימיהם היו לאורך רשות הרבים לפי החנויות מקום מוגבה שיועד לישיבת הסוחרים בעלי החנויות, כמו כן היו עמודים לאורך רשות הרבים [ניתן לראות לדוגמא בקארדו בירושלים] ולפני העמוד היה אבן מוגבהת שעליה הסוחר הניח את סחורתו. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יד; משנ"ב ס"ק נ).

במקרה והם גבוהים פחות מן 3 טפחים הם רשות הרבים, אך הרשב"א הסתפק באבן שלפני העמוד, שמא הוא כרמלית. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק נב; שעה"צ ס"ק נח).

במקרה והם בגובה מדויק של 9 טפחים, אך הם מיועדים רק לסוחרים ולכן הרבים אינם משתמשים בהם לסדר את משאם, אולם במקרה והוא מיועד גם לעוברים ושבים, והם מסדרים עליו את משאם הוא רשות הרבים. במקרה והוא בגובה מעל 9 טפחים ופחות מן 10 טפחים לשיטת היש אומרים (סי' שמה סעיף י) דינו כרשות הרבים אך להלכה דינו ככרמלית. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק נג ע"פ סי' שמה סעיף י).

במקרה שהרוחב אינו ברוחב 4 טפחים, אף שהאורך רחב ארוך הרבה, הרי הוא מקום פטור.

1. מקומות ברשות הרבים שלא נח לעבור שם, אולם כאשר יש דוחק מחמת ריבוי העוברים ושבים ברשות הרבים, האנשים עוברים גם דרך שם, בגמרא הובאו שתי דוגמאות: קרן זוית שבכך כולם מודים שהוא כרמלית. בין העמודים, שבו היה שימוש גדול יותר של אנשים, אולם עדיין השימוש היה רק כשיש דוחק, שבכך יש מחלוקת, ואף להלכה השלחן ערוך פסק שהוא רשות הרבים והמשנה ברורה פסק שהוא כרמלית. וראה להלן הרחבה בתיאור המקרים. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יד; משנ"ב ס"ק נ).

ים ונהר

ים ונהר נחשבים כרמלית. (שו"ע סי' שמה סעיף יד; משנה ברורה ס"ק מח).

ונשאלת השאלה שהרי הנהר והים בעומק של יותר מן 10 טפחים, ורחבים יותר מן 4 טפחים, ומדוע אינם רשות היחיד, ונאמרו על כך שתי תשובות:

1. משום שעל פי רוב הירידה לים או הנהר אינה חדה, ויש יותר מאשר 4 אמות עד שנוצר גובה של 10 טפחים, ולכן אינו נחשב מחיצה.
2. שיטת הריטב"א בשם הרמב"ן והמאירי משום שהמחיצות רחוקות מאד אחת מהשניה, ואף שיש מחיצות גמורות אינם מצטרפות להחשיבו רשות היחיד. ואף שבנהר המרחק משתי גדות הנהר אינם כה גדולות, מכל מקום המרחק מתחילת הנהר ועד סופה רחוקה מאד, מרחק של ק"מ רבים, ולכן יש לנהר רק שתי מחיצות הלכתיות.

ההבדל בין הביאורים הוא במקרה ובדקנו ויש סביבות הנהר או הים מצוקים והשיפוע ב4 אמות הראשונות של שפת הים או הנהר הוא יותר מן 10 טפחים, לפי התירוץ הראשון הנהר והים יחשב רשות היחיד ולא כרמלית, ואילו לפי התירוץ השני הוא עדיין יחשב כרמלית.

וכן במקרה שבו ישנו אגמון קטן, או נהר קצר המסתיים בבריכה ואין מרחק רב בין המחיצות, לפי התירוץ הראשון מניחים שאין מחיצות כשיעור אלא אם בדקנו זאת, ולכן הוא כרמלית, ואילו לפי התירוץ השני הוא יחשב רשות היחיד. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מח).

הביאור הלכה (סי' שמה סעיף יד ד"ה כגון) הסתפק במקרה ויש בתוך הים גומא עמוקה שיש בה מחיצה ישרה בעומק 10 טפחים, והגומא רחבה יותר מן 4 טפחים, האם מעל גומא זו נחשב רשות היחיד.

ויש להעיר כי הדבר תלוי בספק הפרי מגדים (הובא במשנה ברורה סי' שמה ס"ק מח) האם שלולית עמוקה 10 טפחים ורחבה 4 טפחים באמצע רשות הרבים נחשב מהתורה רשות היחיד ורק חכמים החמירו להחשיבה לחומרא ככרמלית, או שמא הוא כרמלית אף לקולא. אולם לפי המאירי (הובא בשעה"צ ס"ק נג) כיון שהמחיצות אינם ניכרת מחמת המים הוא תמיד כרמלית ולא רשות היחיד. ולכן גם בהעדר הטעמים הנ"ל הנהר והים נחשבים כרמלית ולא רשות היחיד.

שלולית עמוקה

רחוב שבאמצע הרחוב יש בו שלולית:

אם השלולית אינה ברוחב של 4 טפחים, ואינה עמוקה 10 טפחים, ולכן אנשים מדלגים מעליה, או שהונח מדף עץ ואנשים עוברים מעליה, הרי היא רשות הרבים. וברש"י משמע קצת שמן התורה היא רשות הרבים רק אם רוב האנשים מדלגים עליה או עוברים על המדף, אך אם רוב האנשים מקיפים את השלולית אינה רשות הרבים מהתורה. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מח).

אם השלולית אינה ברוחב של 4 טפחים, או שאינה עמוקה 10 טפחים, אך כל האנשים העוברים במקום מקיפים אותה, ואינם עוברים דרכה, אינה רשות הרבים [והוא שעומקה לפחות 3 טפחים]. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מח). במקרה שיש רוחב 4 טפחים היא כרמלית, ובמקרה שאין רוחב 4 טפחים היא מקום פטור.

אם השלולית ברוחב של יותר מן 4 טפחים, וכן בעומק של יותר מן 10 טפחים, פסק הרמב"ם (שבת פי"ד הכ"ד) שהרי היא כרמלית בכל מקרה. אך הפרי מגדים הסתפק האם גם מהתורה היא נחשבת כרמלית, או שמא מהתורה היא נחשב רשות היחיד, ורק חכמים החמירו להחשיבה כרשות היחיד. אולם המאירי כתב שמכיון ומחיצות השלולית אינן ניכרות מחמת המים, הרי הוא כרמלית. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מח; שעה"צ ס"ק נג).

מקומות ברשות הרבים שלא נח לעבור בהם

כאמור לעיל מקום ברשות הרבים שלא נח לעבור בהם נחשב כרמלית, והשימוש של הרבים במקום זה הוא רק כאשר יש דוחק ועומס ברחוב, אולם יש מחלוקת מהו ההגדרה של מקום שלא נח לעבור בו, בגמרא הובא שקרן זוית הסמוכה לרשות הרבים לכל הדעות היא כרמלית, ובין העמודים יש בה מחלוקת, ונבאר את המושגים הללו.

קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים – כלומר פינה או גומחה לצד הרחוב, המשמש את הרבים, אך לא נח לעבור בו, בכל מקרה מקום הוא כרמלית. ונאמרו בכך מספר דוגמאות:

1. במקרה ויש פניה ברחוב לרחוב ללא מוצא, המוקף ב3 מחיצות, אולם אין ברחוב עירוב המתיר לטלטל בו, [לחי או קורה, או צורת הפתח]. או שהעירוב שנועד להכשיר את הרחוב הצדדי אין בקצה הרחוב, ולכן יש חלק מהרחוב צמוד לרשות הרבים לפני העירוב, ובמקרה שיש עומס ברחוב הראשי הרבים נכנסים לרחוב זה. דוגמא זו הובאה במפרש על השלחן ערוך (או"ח סי' שמה סעיף יד), אולם המשנה ברורה (ס"ק נה) העיר כי דוגמא זו נכונה רק לדעת הרמב"ם שרחוב שיש בו 3 מחיצות מהתורה אינה רשות היחיד, אך לדעת שאר הפוסקים שרחוב ללא מוצא המוקף במחיצות מ3 צדדים מהתורה הוא רשות היחיד גמור, ולכן אינה כרמלית, אף אם הרבים משתמשים בחלק זה של הרחוב.
2. אם אחד הבתים לאורך הרחוב בנוי עמוק משאר הבתים, וכך נוצרה גומחה ברחוב, ובאפן טבעי הרבים עוברים ברחוב ישר ואינם נכנסים לגומחה זו, אולם כאשר יש עומס ברחוב אנשים משתמשים גם בקטע זה. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק נד).
3. להיפך אם אחד הבתים בנוי באלכסון, ומשולש מהבית נכנס לרשות הרבים, ולכן הרבים אינם נכנסים לפינה שנוצרה ברחוב, אלא אם יש עומס גדול ברחוב. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק נד).

בין העמודים היינו שהעמודים לצידי רשות הרבים לא הונחו בצורה ישרה, ולכן אנשים היו צועדים ברחוב רק במרחק מעט מהקצה במקום שאינם נתקלים בעמוד בהליכה ישרה, אולם כאשר הרחוב היה מלא, היו צועדים גם בקצה הרחוב, וכאשר היו נתקלים בעמוד היו מקיפים אותו. בכך יש מחלוקת בגמרא, האם גם זה אינו נחשב רשות הרבים.

לדעת הרמב"ם נפסק כמי שסובר שהוא רשות הרבים, וכן פסק השלחן ערוך (סי' שמה סעיף יד). אולם המשנה ברורה (ס"ק נ) נחלק עליו וכתב שרוב הפוסקים (רי"ף רשב"א רא"ש ועוד) פסקו כמי שסובר שהוא כרמלית.

מעל גובה 10 טפחים בכרמלית

מקום שהוא מעל גובה 10 טפחים מכרמלית, אין עליו את איסורי כרמלית, ומותר לטלטל שם 4 אמות, וכן מותר להעביר משם לרשות היחיד, או משם לרשות הרבים. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יח).

ולכן במקרה ויש עמוד דק וגבוה בכרמלית, או שיש וו המחובר לכותל הכרמלית, מותר לטלטל משם לרשות היחיד או הרבים, וכן מותר לזרוק חפץ משם למקום אחר הגבוה מעל 10 טפחים בכרמלית, ובתנאי שהחפץ נמצא כל הזמן מעל 10 טפחים מרצפת הכרמלית. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יח).

במקרה ורצפת הכרמלית מלאה מים, כדוגמת ים נהר בור מלא מים, מודדים את 10 הטפחים מעל המים, ולכן אסור לטלטל בים אף שהאדם נמצא מעל 10 טפחים מקרקעית הים. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יח).

מחסן מלונה וכדומה הנמוכים מי' טפחים

מבנה הגובה 10 טפחים, או בתוכו אין חלל של 10 טפחים, כפי שמצוי לדוגמא במחסן נמוך או מלונה, או אף כלי דוגמת חבית, אך המבנה או הכלי רחבים 4 X 4 טפחים, גג המבנה או הכלי הוא רשות היחיד, או חלל המבנה או הכלי בתוכו הוא כרמלית. (שלחן ערוך או"ח סי' שמה סעיף טו).

המשנה ברורה (בה"ל סי' שמה סעיף טו ד"ה תוכו; וראה שעה"צ סי' תרכז סק"ג) הסתפק האם מהתורה הוא רשות היחיד אלא שחכמים החמירו שהוא יחשב כרמלית לענין שאסור להוציא מרשות היחיד למבנה זה, או ממבנה זה לרשות היחיד. ואסור אף להוציא ממבנה זה לגג המבנה. אולם אדם המעביר מרשות הרבים למבנה זה עובר על איסור מהתורה, וחייב חטאת. או שמא גם מהתורה הוא נחשב כרמלית, ואדם המעביר מרשות הרבים למבנה זה עובר רק על איסור דרבנן. אך מלא הרועים (חידושים על הרא"ש שבת פ"א סי' יא) והחזון איש (או"ח סי' סה ס"ק סז) נקטו שמהתורה הוא בודאי רשות היחיד, ורק חכמים החמירו שיחשב כרמלית לענין שאסור לטלטל ממבנה זה לרשות היחיד.

כלי או מבנה קטן כגון תא דואר המונח ברחוב ליד הבית, שאין בחללו רוחב של 4 טפחים, בתוכו הוא מקום פטור. אולם במקרה שיש על גגו רוחב 4 טפחים יחד עם עובי קיר המבנה, הגג רשות היחיד ובתוכו הוא מקום פטור. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק נט; שעה"צ ס"ק סג-סד).

מבנה או כלי רחב מאד, שגובה חלל המבנה פחות מ10 טפחים, אולם במרכז המבנה או הכלי ישנו גומא ברוחב 4 X 4 טפחים ששם יש גובה 10 טפחים, אף שהגומא רחוקה מאד מכותלי המבנה, כל המבנה נחשב רשות היחיד ולא כרמלית. (שלחן ערוך או"ח סי' שמה סעיף טו).

במקרה והמבנה גם מבחוץ נמוכים יותר מ10 טפחים, [ולא רק חלל המבנה ללא עובי התקרה], נחלקו הדעות האם מועיל מה שיש גומא במרכז המבנה, דעת המגן אברהם שיש בכך מחלוקת, הרא"ש סבור שרק אם הגומא הוא במרחק של עד 3 טפחים מהכותל המקום נחשב רשות היחיד. והר"ן סבור בכל מקרה המקום נחשב כרשות היחיד. ואילו האליה רבה הסתפק בכך. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק סג). ודעת החזון איש (או"ח סי' סה ס"ק סט) שלכל הדעות המקום נחשב רשות היחיד.

מקום פטור בכרמלית

כאשר יש באמצע הכרמלית בור נמוך בגובה 10 טפחים אך אין בו רוחב 4 טפחים, יש לבור דין כרמלית ולא מקום פטור, משום שאין מקום פטור באמצע כרמלית [הסברא בכך היא מצא מין את מינו – כלומר מקום פטור הוא כאשר ברשות היחיד או ברשות הרבים יש מקום שאינו עונה על הגדרות הללו, אך בכרמלית שהוא מקום שאין בו הגדרות של רשות היחדי או רשות הרבים, מקום פטור אינו סיבה שיהיה הגדרה שונה]. (רמ"א או"ח סי' שמה סעיף יח). אולם כאשר המקום פטור נמצא בקצה הכרמלית ולא במרכזו, לא אומרים סברא זו, וכפי שנפרט דיני חורים בכותל  הכרמלית. (ביאור הלכה סי' שמה סעיף יז ד"ה חורי).

אולם כאשר יש עמוד גבוה 10 טפחים ואין בו רוחב 4 טפחים, המקום נחשב מקום פטור, משום שאין דין כרמלית מעל 10 טפחים.

אך במידה ויש חור בכותל הכרמלית בגובה מעל 3 טפחים, בין אם הוא מתחת לגובה , ובין אם הוא מעל גובה 10 טפחים, והחור רחב 4 X 4 טפחים, הוא כרמלית. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק עא).

אך במידה ויש חור בכותל הכרמלית, והחור הוא פחות מרוחב 4 טפחים, אף שהחור נמוך מ10 טפחים, הוא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יז).

חור בכותל הכרמלית בפחות מגובה 3 טפחים מהקרקע, דינו ככרמלית בכל מקרה. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק עא).

חור בכותל המבדיל בין כרמלית ורשות היחיד, והחור עובר בכל הכותל, דינו כחור ברשות היחיד.

שלחן ערוך (או"ח סי' שמה).