הגדרת רשות הרבים

הגדרת רשות הרבים

נושאי המאמר

במאמר זה נגדיר מהו רשות הרבים, מושג זה הוא מושג בסיסי ללומד הלומד את הלכות הוצאה בשבת, מאמר זה בא לתת ללומד את מלא הכלים להגדיר מהו רשות הרבים. במאמרים נפרדים אך מקבלים נגדיר מהו רשות היחיד, ומהו כרמלית, ומהו מקום פטור.

מהו רשות הרבים?

רשות הרבים מצריכה כמה תנאים:

1. הרחוב מפולש כלומר פתוח מצד לצד ואינו רחוב ללא מוצא.
2. הרחוב רחב ברוחב של 16 אמה. [8-9.2 מטר]. מעניין לציין כי את רחובות שכונת שערי חסד ורחוב מאה שערים בירושלים עשו בכוונה תחילה פחות מרוחב 8 מטר, כדי שהם לא יהיו רשות הרבים.
3. ישנו דעה הסוברת שצריך גם שיעברו ברחוב 600,000 איש. בהמשך נרחיב בתנאי זה ומה הם השיטות בתנאי זה, והאם תנאי זה מתקיים בימינו במקומות שונים.

לאור האמור לעיל אם נקבל את הדעה שמספיקים שני התנאים הראשונים, רוב הרחובות בימינו הם רשות הרבים מהתורה, ולא מועיל בהם עשיית עירוב רגיל, ויש איסור מהתורה לטלטל בהם. מאידך לפי הדעה

רחוב קצר יותר מאשר 16 אמה

גם ברחוב הקצר יותר מאשר 16 אמה ישנם 3 מצבים שבהם הוא עדיין נחשב רשות הרבים:

א. רחוב שכולו ברוחב של 13 אמה ושליש אמה [6.4-7.73 מטר] אולם הרחוב משמש כמעבר בין שני רשות הרבים, והיינו שתחילת הרחוב הוא פניה מרשות הרבים, וכן סופו הוא פניה מרשות הרבים. (שו"ע סי' שמה סעיף ט).

ב. רחוב הרחב 16 אמה, אולם בחלק מהרחוב הרחוב מתקצר, הרחוב עדיין נחשב רשות הרבים. לדעת הרא"ש הרחוב יכול להתקצר רק עד 13 אמה ושליש אמה. ולדעת הרשב"א גם אם הרחוב התקצר פחות מ10 אמה נחשב רשות הרבים (שעה"צ סי' שמה ס"ק כט). והשלחן ערוך (או"ח סי' שמה סעיף ח-ט) הביא את שתי הדעות. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק כח – וע"פ הבנתו שסעיף ח' וסעיף ט' חולקים זה על זה).

ג. רחוב מקביל לרשות הרבים שיש לו כניסה ויציאה מאותה רשות הרבים. דין זה מצוי כאשר יש גדר הפרדה באמצע הכביש, ובכל צד יש פחות מ16 אמה. גם במקרה זה לרא"ש צריך שגם ברחוב המקביל יהיה 13 אמה ושליש, ואילו לרשב"א אף 10 אמות (שלחן ערוך או"ח סי' שמה סעיף ח ע"פ גירסת הגר"א; משנה ברורה ס"ק כח).

עמוד ברשות הרבים

כאשר יש עמוד רחב, אף שבין המחיצות אין אפשרות להשתמש, כיון שיש גג מעל המחיצות, גג העמוד נחשב רשות היחיד. יתירה מזו גם כאשר יש גוש אדמה משופע, או צלע הר משופע, כאשר ע"י השיפוע במרחק של ד' אמות מצטבר גובה של י' טפחים,  נחשב השיפוע כמחיצה. (משנה ברורה סי' שמה סק"ה).

כל דבר הנמצא ברשות הרבים, בין אם זה משהו טבעי כגון סלע, שיח, עץ, או משהו מלאכותי המחובר לקרקע כגון עמוד - גדר הפרדה וכדומה, ואפילו משהו זמני ארעי המונח על הקרקע כגון כלי או פסולת כלשהו, או אף קרטון וכדמה, ואין הבדל אם הרבים דורכים מעליו, או שעוקפים אותו, נחשב לרשות בפני עצמו ע"פ ההגדרות הבאות:

במקרה ואין לו גובה של 3 טפחים הרי הוא רשות הרבים רגיל. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י).

במקרה ויש לו גובה בין 3-9 טפחים ויש לו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, הרי הוא כרמלית. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י).

במקרה ויש לו גובה בין 3-9 טפחים אך אין לו רוחב של 4 טפחים אף שהיא ארוכה מאד, לדוגמא גדר הפרדה, הרי הוא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י; משנה ברורה סק"ל).

במקרה ויש לו גובה של 9 טפחים מדויקות, ואנשי רשות הרבים משתמשים בו כדי להניח עליו חפץ על מנת לסדר את המשא שהם סוחבים על הכתף, הרי הוא רשות הרבים רגיל, אף שאינו רחב 4 טפחים. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י).

במקרה ויש יותר מ9 טפחים אך פחות מ10 טפחים, ומשתמשים בו כנ"ל, ישנו שיטה שהוא רשות הרבים, אך להלכה אם הוא רחב ד' טפחים דינו כרמלית ואם לא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י; משנה ברורה ס"ק לו).

עמוד הגובה 9 טפחים ובפועל לא משתמשים כדי לסדר את המשא, אף שניתן להשתמש בו בנוחות לשם כך, אם יש לו רוחב 4 טפחים הוא כרמלית ואם לאו הוא מקום פטור. (משנה ברורה ס"ק לג; שעה"צ ס"ק לו).

במקרה ויש לו גובה של 10 טפחים ומעלה, ויש לו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, הרי הוא רשות היחיד. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י).

במקרה ויש לו גובה של 10 טפחים ומעלה, אך אין לו רוחב של 4 טפחים אף שהיא ארוכה מאד, לדוגמא גדר הפרדה, הרי הוא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף י; משנה ברורה סק"ל).

בור ברשות הרבים

בור או כל שקע ריק, ואף אם מלא מים או דבר שקוף אחר דינו ע"פ ההגדרות הבאות:

בור או כל שקע ברשות הרבים שאין בו עומק של 3 טפחים הרי הוא רשות הרבים רגיל, אף שהוא רחב מאד. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יא).

בור או כל שקע אחר ברשות הרבים שעומקו 3 טפחם ומעלה ופחות מ10 טפחים, ויש בו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, הרי הוא כרמלית. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יא).

בור או כל שקע אחר ברשות הרבים שעומקו 3 טפחם ומעלה ופחות מ10 טפחים, ואין בו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, אף שהוא ארוך מאד, הרי הוא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יא).

במקרה של בור אף שיש בו 9 טפחים מדויקים ומשתמשים בו בפועל לסדר חבילות וכדומה, כיון שהשימוש אינו נח אין לו דין של רשות הרבים. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מ; שעה"צ ש"ק מא).

בור או כל שקע אחר ברשות הרבים שעומקו 10 טפחים ומעלה, ויש בו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, הרי הוא רשות היחיד. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יא).

בור או כל שקע אחר ברשות הרבים שעומקו 10 טפחים ומעלה, ואין בו רוחב של 4 טפחים על 4 טפחים, הרי הוא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יא; משנה ברורה ס"ק מב).

בור המלא בפירות או בחפצים אף שבדעתו לפנותם אינו נחשב רשות היחיד, אולם מדרבנן אסור להעביר חפץ מרשות הרבים למקום זה, והסתפק המשנה ברורה (סי' שמה שעה"צ ס"ק מה) האם המקום כרמלית או רשות הרבים. אולם שיטת הרשב"א שרק אם הבור מלא בדבר איסור שאסור לפנותו בשבת, כגון פירות שלא עישרו אותם, (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מא).

חור בכותל רשות הרבים

חור בכותל רשות הרבים בגובה מעל 3 טפחים מהקרקע, אינו רשות הרבים, (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יג; משנה ברורה ס"ק יא; מז), ודינו כדלהלן:

במקרה והחור הוא אינו רחב 4 טפחים, הוא מקום פטור.

חור בכותל רשות הרבים בגובה מעל 3 טפחים ופחות מ10 טפחים מהקרקע, והחור רחב 4 טפחים, הוא כרמלית.

חור בכותל רשות הרבים בגובה מעל 10 טפחים מהקרקע, והחור רחב 4 טפחים, הוא רשות היחיד.

חור נמוך מן 3 טפחים מהקרקע הוא רשות הרבים. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מו). אולם דעת החזון איש (או"ח סי' צו ס"ק יג) כי הדברים אמורים רק בחור שאין לו 3 מחיצות, לדוגמא כאשר החור פתוח עד הצד השני ויש לו רק 2 מחיצות, או כשהכותל עומד על עמודים, או שיש בליטה מהכותל המתחילה מתחת 3 טפחים, אך הבליטה היא לאורך כל הכותל. אך במידה ויש חור בכותל המוקף 3 מחיצות, הרי הוא כרמלית.

מקומות שאינם רשות הרבים

דיני רשות הרבים הם רק על 10 הטפחים הסמוכים לקרקע, אך מעל 10 טפחים אין למקום דין רשות הרבים, אלא מקום פטור. (שו"ע או"ח סי' שמה סעיף יב). ולכן יש הלכות רבות הנובעות מדין זה:

קורה דקה המונחת מעל רשות הרבים, מותר לאדם ההולך מעליה לטלטל בידו את חפציו. (משנה ברורה שעה"צ ס"ק מח).

אדם הזורק דבר דביק בגובה רשות הרבים, והדבר נדבק לגדר של הרחוב, למעלה מ10 טפחים אין בכך איסור של מלאכה, אך הדבר אסור מדרבנן מחשש שמא הדבר יפול לרשות הרבים. (משנה ברורה סי' שמה ס"ק מג; שעה"צ ס"ק מז).

כלי המונח ברשות הרבים אף שמונח מעל עמוד דק שאין בה ד' טפחים.

שלחן ערוך (או"ח סי' שמה).