הגדרת רשות היחיד

הגדרת רשות היחיד

נושאי המאמר

במאמר זה נגדיר מהו רשות היחיד, מושג זה הוא מושג בסיסי ללומד הלומד את הלכות הוצאה בשבת, מאמר זה בא לתת ללומד את מלא הכלים להגדיר מהו רשות היחיד. במאמרים נפרדים אך מקבלים נגדיר מהו רשות הרבים, ומהו כרמלית, ומהו מקום פטור.

מהו רשות היחיד?

רשות היחיד ורשות הרבים לגבי שבת אינו תלוי האם המקום הוא מקום השייך לאדם פרטי – ליחיד, או מקום ציבורי – שייך לרבים, והוא מילה מושאלת, וצריך להתרגל לכך כי בשבת יתכן רשות היחיד השייך לכלל הציבור, ומצד שני יתכן שרשות בבעלות פרטית תהיה רשות הרבים. אם כי יש הבדלים הלכתיים למי שייך המקום עליהם נעמוד במאמרים הבאים.

רשות היחיד כולל בתוכו שני הגדרות: א. הוא מוקף בארבעה מחיצות הלכתיות בגובה י' טפחים [0.8-0.96 מטר]. ב. השטח גדול דיו שניתן להשתמש בו, ויש בו ד' טפחים על ד' טפחים [כ40 ס"מ על 40 ס"מ, ויש אומרים 32 ס"מ על 32 ס"מ].

מחיצה הלכתית כוללת גדר, או בור באדמה שכותלי הבור מהווים מחיצה, או תל – עמוד רחב או גוש אדמה, שכותלי התל יש בהם גובה י' טפחים. (שלחן ערוך או"ח סי' שמה סעיף ב; ומשנה ברורה סק"ו החולק על הרמ"א שם).

רשות היחיד המוקפת מחיצות, אולם השטח גדול מבית סאתיים 70.66 אמה על 70.66 אמה, במידה והמחיצות הוקפו לדירה [ראה הגדרתה במאמר נפרד] הרי זה רשות היחיד גמור, אולם אם המחיצות לא הוקפו לדירה, מהתורה היא רשות היחיד, אך חכמים קבעו שהמקום הוא קרפף ולא רשות היחיד, ודינה ככרמלית.

שיפוע חד

צלע הר משופע, כאשר ע"י השיפוע במרחק של ד' אמות מצטבר גובה של י' טפחים, השיפוע נחשבת למחיצה. ולכן כאשר השיפוע מקיף מקום מסוים, המקום נחשב רשות היחיד. (משנה ברורה סי' שמה סק"ה).

ערים רבות היושבות על צלע הר, כגון שכונות שונות בירושלים צפת ערד, ועוד, עושים שימוש נרחב בכך שחלק ניכר מהמקום נמצא על צלע הר שיש בו שיפוע חד, ובמרחק של ד' אמות יש גובה של יותר מי' טפחים. [לדעת החזון איש גובה של 9.6 מטר במרחק של 2.4 מטר - לדעת הגרא"ח נאה גובה של 0.8 מטר במרחק של 2 מטר]. ולכן העיר או השכונה מוקפת בחלקה הגדול במחיצות טבעיות הלכתיות, ובקלות ניתן לתקן את מה שנשאר ולהפוך אותה לרשות היחיד, במקומות אלו ניתן בקלות יחסית לעשות עירוב מהודר.

במקרה ויש שיפוע חד ובראש השיפוע אין 4 טפחים, המקום נחשב מקום פטור.

גג בית

בית [שאינו מוקף בחצר עם מחיצות] שהוא רשות היחיד, במידה והגג הוא מקביל לקירות המבנה אף שאין מחיצות סביב הגג, גם הגג הוא רשות היחיד.

אולם הגג נמשך מעבר לקירות הבית, ועל הגג אין מחיצות בגובה 10 טפחים, דעת השלחן ערוך (או"ח סי' שמה סעיף טז) שהגג הוא כרמלית, ואסור לטלטל מהבית או רשות היחיד אחר לגג, וכן אסור לטלטל על הגג למרחק של 4 אמות. ואף שמעל 10 טפחים מהקרקע אין כרמלית, מונים את 10 הטפחים מרצפת הגג. אולם המשנה ברורה (ס"ק סו) כותב שלדעת האליה רבה והגר"א מונים את 10 הטפחים מגובה הקרקע ולא מרצפת הגג, ולכן בבית רגיל לא שייך הלכה זו. וכן סתם המשנה ברורה (סי' שנג סק"ח) להלכה.

במקרה והגג בולט מעט מאד מעבר לקירות הבית, וקצה הגג פחות מ4 טפחים מקירות הבית, נחלקו האחרונים האם הגג נחשב כרמלית. אולם במקרה זה כתב המשנה ברורה (בה"ל סי' שמה סעיף טז ד"ה גג) שבוודאי ניתן לסמוך על דעת האליה רבה והגר"א להקל.

במידה יש חלון ברוחב 4 4X טפחים הפתוח לגג, לכל הדעות הגג נחשב רשות היחיד, משום שהוא נידון כחורי רשות היחיד. (שו"ע סי' שמה סעיף טז; משנה ברורה ס"ק סז; בה"ל ד"ה ואם).

מדף תלוי על הבנין

מדף התלוי על הבנין ויש בו 4 X 4 טפחים רוחב, לדוגמא חלק החיצוני של מזגן המחובר לקיר הבנין, במידה ואין חלון ברוחב של 4 X 4 טפחים מתוך הבית לחלון, המדף נחשב כרמלית, ולכן אסור להעביר ממנה לרשות היחיד או להיפך. (שו"ע סי' שמה סעיף טז; משנה ברורה ס"ק סח; בה"ל ד"ה ואם). ונקדיש לכך מאמר מיוחד לבאר את דיניו.

וכן במקרה שיש מרפסת תלויה מהבנין ועדיין אין פתח מהבית למרפסת ואין מחיצות סביב המרפסת, דינה ככרמלית, ואסור לטלטל בה 4 אמות, וכן לטלטל ממנה לרשות היחיד. (שו"ע סי' שמה סעיף טז; משנה ברורה ס"ק סח).

דעת השלחן ערוך (או"ח סי' שמה סעיף טז) שאף שמעל 10 טפחים מהקרקע אין כרמלית, מונים את 10 הטפחים מרצפת המדף או מרפסת. אולם המשנה ברורה (ס"ק סו) כותב שלדעת האליה רבה והגר"א מונים את 10 הטפחים מגובה הקרקע ולא מרצפת המדף או מרפסת, ולכן הלכה זו שייכת רק במקרה והמדף או המרפסת הם סמוכים לקרקע עד גובה 10 טפחים.

מהו הגודל המקסימלי של רשות היחיד

הגדרת רשות היחיד מהתורה הוא כל מקום המוקף מחיצות, ונשאלת השאלה האם יש לכך הגבלה, לדוגמא אי ענק בגודל של יבשת המוקפת כולה בים ששפת הים עמוקה באופן שבמרחק של 4 אמות יש כבר עומק של 10 טפחים, או מדינה ענקית המוקפת מצוקים, האם היא גם נעשית רשות היחיד. התשובה מתחלקת לשתים, מהתורה ומדברי חכמים.

ונאמרו בכך בראשונים כמה שיטות מהו רשות היחיד מהתורה:

1. שיטת התוספות שמן התורה כל מקום המוקף מחיצות אף שיש מרחבים עצומים בתוכו, בין אם הם נעשו בידי אדם ובין אם הם טבעיות הרי הם נחשבים רשות היחיד, ובתנאי שאין דרך הרבים העוברת בהם, משום שדרך הרבים מבטלת את המחיצות.  (בה"ל סי' שמו סעיף ג ד"ה קרפף).
2. שיטת הרמב"ן ע"פ הבנת הריטב"א שמן התורה כל מקום המוקף מחיצות שנעשו בידי אדם, אף שיש בהם מרחבים עצומים הרי הם רשות היחיד. אולם במידה והם מוקפים מחיצות טבעיות כגון מצוק מכתש או גדול נהר או שפת ים, כל עוד ואדם עומד במרכז הרשות יכול לראות את כל מחיצות הרשות, הדבר נחשב לרשות היחיד, אולם במקרה והוא אינו יכול לראות את כל הרשות הדבר אינו נחשב רשות היחיד. לשיטה זו אין הבדל האם הרבים עוברים שם או לא.  (בה"ל סי' שמו סעיף ג ד"ה קרפף).
3. שיטת הרמב"ן וראשונים נוספים להבנת הביאור הלכה, מן התורה כל מקום המוקף מחיצות אף שיש מרחבים עצומים בתוכו, אם הם נעשו בידי אדם הרי הם נחשבים רשות היחיד, ובתנאי שאין דרך הרבים העוברת בהם, משום שדרך הרבים מבטלת את המחיצות. אם הם טבעיות צריך שאדם העומד במרכז יוכל לראות את המחיצות. (בה"ל סי' שמו סעיף ג ד"ה קרפף).
4. שיטת הרמב"ן בתירוצו השני להבנת הביאור הלכה, אם המחיצות מעכבות את הרבים מלעבור, הרי הם מחיצות בכל מקרה, אולם אם אינם מעכבות מלעבור צריך שיהיו ניכרות לעומד במרכז. (בה"ל סי' שמו סעיף ג ד"ה קרפף).

אולם כל זה מהתורה, אך מדברי חכמים ישנו תנאי נוסף, במקרה והמחיצות מקיפות שטח קטן מבית סאתיים – 70.66 אמה על 70.66 אמה, בכל מקרה הוא רשות היחיד. אולם אם השטח גדול מבית סאתיים, צריך  "מחיצות שהוקפו לדירה" כלומר שהמחיצות נעשו לשם דירה ביניהם. (שלחן ערוך או"ח סי' שמו סעיף ג). הגדרת הוקף לדירה ראה מאמר נפרד.

שלחן ערוך (או"ח סי' שמה).