באלו זמנים אבל על הוריו הוא שליח ציבור? ובאלו זמנים אין לו לגשת?

באלו זמנים אבל על הוריו הוא שליח ציבור? ובאלו זמנים אין לו לגשת?

נושאי המאמר

האם האבל יכול לגשת לעמוד בשבת או בחגים? מה הדין בחנוכה פורים ראש חודש? מתי מותר ומתי אסור? מה הטעם שאסור בזמנים מסוימים? האם כשיש ברית מותר להגיש אבל? אבין של החזן הקבוע נפטר השנה, ואין חזן מוצלח כמותו, האם מותר לו לגשת בראש השנה ויום כיפור לפני העמוד? האם ראוי להחמיר במנהגים הללו?

הקדמה

חכמים האריכו במעלה שבן נגש לעמוד בתפילות של שנת האבל, למעשה אנו נוהגים שיגש רק 11 חודש, והדבר מועיל מאד להוריו לזכות בדין בבית דין של מעלה. אולם מכיון שמשפט רשעים בגיהנום 12 חודש, ואם האבל יגש במשך כל 12 החודשים יראה הדבר כאילו הוא מחזיק שהוריו רשעים, ולכן צריך להצילם מגיהנום במשך כל 12 החודש, ולכן מצד כיבוד אב ואם עליו לגשת רק 11 חודש, ובכך מראה שמה שהוא יורד לפני התיבה וניגש להיות שליח ציבור ואומר קדיש אינו משום שהוריו רשעים חס ושלום, אלא משום שנאמר (קהלת ז כ): 'כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא', ולכן הוא מתפלל ומזכה את הציבור לעילוי נשמתם ולזכותם בדין שמים.

אולם הרמ"א (סי' שעו סעיף ד) פסק שאף שאין איסור המנהג שאבל אינו שליח ציבור בשבת ויום טוב. במאמר זה נבאר מה הם טעמי המנהג? ומה כלול בכלל מנהג המקורי? ומה נוהגים בימינו? ובאלו מצבים ניתן בכל זאת לגשת?

הטעם לאסור

המהרי"ל (סי' כב; סי' קכח) כתב שהטעם הוא משום שאלו ימי שמחה, ולכן אין לאבל לגשת בהם. ולכן כתב אף לקריאת הלל, וקריאת המגילה אין להגיש אבל.

מה נקרא יום טוב

המהרי"ל (סי' קכח) שאף בראש השנה ויום כיפור יש חיוב שמחה, ויש בהם חיוב שמחה אף יותר משבת, ולכן הם מפסיקים את האבלות, ואילו שבת אינה מפסיקה את האבלות, ולכן אין לאבל לגשת לעמוד בימים אלו. והאליה רבה (סי' תקפב ס"ק כב) אף מתיר בראש השנה לאבל לגשת לתפילת מנחה ומעריב.

זמני שמחה נוספים

המהרי"ל (סי' כב; סי' קכב) כתב שאין לאבל לגשת לעמוד לקריאת הלל וקריאת המגילה משום שיש בכך שמחה, אולם יש גורסים בדבריו שאף לשחרית שיש בה קריאת הלל אין אבל נגש (ראה תוכן הענינים בתחילת הספר, והג' ספר המנהגים למהר"א טירנא מנהג של יוה"כ אות קנה, ובהערות לשו"ת מהרי"ל שכן הוא בכתב יד). והמהר"ם מינץ (סי' מג) דן בכך האם הכוונה גם לתפילת שחרית או רק לקריאת ההלל והמגילה יש איסור. והסיק שהאבל יכול לגשת ואחר יחליפו בשעת הלל ובקריאת המגילה עצמה.

למעשה נחלקו בזה האחרונים, דעת האליה רבה (סי' תקפב ס"ק כב) והכנסת הגדולה (שכנה"ג הג' טור יו"ד סי' שצא סק"א)  שמותר לאבל לגשת לשחרית שיש בה קריאת הלל, אלא שלאחר תפילת העמידה, יחליפו אחר ויגש לעמוד לקריאת הלל עצמה. מאידך דעת הפרי מגדים (א"א סי' קלב סק"ב) שאבל לא יגש אף לתפילת שחרית שיש בה קריאת הלל, וכן למעריב של לילה ראשון של חנוכה שהשליח ציבור מדליק את הנרות ומברך שהחיינו, וכן כתב החיי אדם (כלל קלח סעיף ד) שכמדומה לו שהגר"א לא היה מניח לאבל להתפלל בראש חודש אף את תפילת שחרית עצמה. והביא המשנה ברורה (סי' תקפא ס"ק ז) את שתי הדעות, אולם כתב שמוסף של ראש חודש לכל הדעות לא יגש האבל.

מעריב של יום ראשון של הדלקת נרות חנוכה

המהר"ם מינץ  (סי' מג) כתב שיש להתיר לאבל להתפלל מעריב של יום ראשון של חנוכה, אולם את הנרות ידליק אחר, כיון שיש בה שהחיינו יש בה שמחה יתירה. וכן הכרעת המשנה ברורה (שעה"צ סי' תקפא ס"ק יא).

כשעושים ברית במנין

מהר"ם מינץ (סי' מג) כתב שאם יש ברית במנין מותר לאבל לגשת, אף שיש בכך שמחה, לא כל שמחה אסורה על האבל.

אין חזן מוצלח כאבל

כתבו הפסוקים [המהרי"ל (סי' קכח); דרכי משה (או"ח סי' תקפא סק"ב); ש"ך (סי' שעו ס"ק יד); כנסת הגדולה (שכנה"ג הג' טור סי' שצא סק"ב); משנה ברורה (סי' תקפא סק"ז)] שאם אין חזן מובחר כאבל, מותר לו לגשת לעמוד אף בזמני שמחה, ובפרט בראש השנה ויום כיפור.

סליחות ערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה

בפוסקים כגון הש"ך (סי' שעו ס"ק יד) מוזכר הלשון שאין לאבל לגשת בימים נוראים, אמנם הנודע ביהודה (קמא או"ח סי' לב) פתחי תשובה (יו"ד סי' שעו סק"ח) והמשנה ברורה (סי' תקפ"א סק"ז) ועוד כתבו שהכוונה רק ראש השנה ויום כיפור שהם ימי שמחה, אולם בשאר הימים ואף ערב ראש השנה וערב יום כיפור  מותר לאבל לגשת בהם שהרי אין בהם דין שמחה.

על איזה אבל מדובר

האיסור הוא משום שהאבל אסור בשמחה, ולכן הדין הוא כלפי אבל על הוריו כל י"ב חודש [אף לאחר שהפסיק לומר קדיש], וכן אבל על שאר קרוביו למשך 30 יום. ויש מתירים לאבל על הוריו בסוף השנה לגשת לעמוד בשבת לפני יום השנה, אף שלא נגמרו י"ב חודש.

האם להחמיר במנהגים אלו?

המהר"ם מינץ (סי' מג) כתב שאין להחמיר במנהגים אלו שלא במקום קבעו הקדמונים, והמוחה באבל במקום שאין למחות נחשב שמחה באדם לעשות מצוה, ונחשב כאילו גזל מהמת את היכולת להציל מדינה של גיהנום. האליה רבה (סי' תקפב ס"ק כב) הביא מספר יש נוחלין (הקדמה הג' סוף אות ב) שאם אינו ניגש בזמן שמותר לו גוזל את אביו ואת אימו וחבר הוא לאיש משחית.

סיכום זמנים שאין האבל נגש לעמוד

לסיכום נביא את הזמנים ע"פ הוראת מורנו הגר"ע פריד שליט"א שאבל אינו ניגש לעמוד:

שבת; יום טוב וזה כולל ראש השנה, יום כיפור, סוכות כולל חול המועד, פסח כולל חול המועד, חג השבועות; ראש חודש קריאת הלל ותפילת מוסף; פורים והכוונה רק למוקפים יום י"ד, ולפרזים ט"ו [שושן פורים]; מנחה של ערב פסח שהוא כיום טוב מחמת שהקריבו אז את קרבן פסח.

זמנים שאבל נגש לעמוד

ימי הסליחות; ערב ראש השנה; עשרת ימי תשובה; מנחה ערב יום כיפור; בין יום כיפור לסוכות, כולל ערב סוכות; ראש חודש מנחה מעריב; חנוכה מנחה ומעריב, אך את הנרות ביום הראשון שמברכים שהחיינו ידליק אחר; ט"ו בשבט; פורים קטן ושושן פורים קטן [י"ד וט"ו אדר א']; חודש ניסן כולל שחרית של ערב פסח; פסח שני; ל"ג בעומר; תשעה באב; ט"ו  באב.

זמנים שתלוי במנהגים

שחרית של ראש חודש ושל חנוכה עד הלל יש שנהגו שהאבל יכול לגשת ואחר יחליפו בהלל, ויש שנהגו שאינו ניגש כלל.

מהרי"ל (סי' כב; סי' לו; סי' קכח); רמ"א (סי' שעו סעיף ד); משנה ברורה (סי' תקפא סק"ז).