מה כלול באיסור הכתיבה?

איסור כתיבה בשבת - חלק ב

מה כלול באיסור הכתיבה?

נושאי המאמר

מהו איסור כותב? האם כתיבה אסורה בכתב יד? בכתב דפוס? בלועזית? כתיבה על עלה או חומר שאינו עמיד? כתיבה עם דיו שאינו עמיד? כתיבה עם עפרון? כתיבה על נייר תרמי? שרבוט על השולחן באמצעות משה או אפר? כתיבה על אדים בחלון? אדם שמצא טעות בספר, האם מותר לסמנו ע"י חריטה בדף עם הציפורן? האם מותר לחרוט עם הציפורן לסמן היכן אני אוחז בספר? כתיבה כשהמטרה הוא למלא את החוזה שלא ישאר מקום פנוי? כתיבה על העור? כיצד הוציא אותו האיש (ישו) כשפים ממצרים? והאם יש לכך משמעות להלכות שבת? סימון ללא צבע? ציור ציורים בשבת? שרטוט בשבת? סימון מיקום לחיתוך מדויק בשבת?

מהו כתיבה האסורה מהתורה?

מהתורה אסור לכתוב בכל חומר המשאיר את רישום הכתיבה לאורך זמן, כשהוא נכתב על חומר שנשאר לאורך זמן. ולכן כתיבה בעט עפרון אבן גיר וכדומה, בין אם כתב על דף נייר קלף וכדומה, בין אם כתב על עץ או קיר בנין או כלי, וכדומה, בכל מקרה שהכתב עמיד ונשאר לאורך זמן הדבר אסור מהתורה.

אולם אדם שכתב באמצעות מיץ פירות שאינו עמיד לאורך זמן, או שכתב על עלה או פורמייקה וכדומה, שהכתב נמחק מעצמו במהירות, ואינו עמיד לאורך זמן, הדבר אסור רק מדרבנן. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל א).

בתקופת המשנה ברורה, כתיבה בעפרון לא היתה עמידה לאורך שנים, אולם היא היתה עמידה למשך תקופה מסוימת, ולכן נהגו הסוחרים לסמן את חשבונותיהם בעפרון עד לעריכת המאזן הסופי. בימינו הדבר מצוי בכתיבה על נייר תרמי וכדומה, הדוהה ונמחק עם הזמן, אולם הוא בהחלט נשאר למשך תקופה [בפרט כשלא נחשף לשמש]. המשנה ברורה (בה"ל סי' שמ סעיף ד ד"ה במשקין) דן האם דבר כזה נחשב כתיבה המתקיימת, ובמסקנתו העלה שגם דברים אלו נחשבים כתיבה המתקיימת לגבי שבת, ורק כאשר הכתב דוהה במהרה ממש, הוא פטור מחיוב חטאת.

אדם הכותב על אוכל, ככל שהאוכל עמיד, ואינו נמחק מעצמו למשך זמן מה, חייב, אף שהאוכל עומד לאכילה. (משנה ברורה בה"ל סי' שמ סעיף ד ד"ה במשקין).

כמו כן אדם שכותב על דם קרוש או שומן קרוש חייב מהתורה. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כ).

אדם שכתב בצורה עמידה, אולם בדעתו למחקו או לשורפו מיד במוצאי שבת, מכל מקום הדבר נחשב כתיבה לזמן, משום שהכתב מצד עצמו יכול להחזיק מעמד לזמן רב, והדבר אסור מהתורה. (חזון איש או"ח סי' סא סק"א).

הכתיבה האסורה היא בכל כתב, בין כתב סת"ם שכותבים בו בספר תורה, ובין כתב דפוס, כתב יד, לועזית, ואף כתיבת מספרים. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ה; בה"ל סי' שו סעיף יא).

כתיבה ארעית

כאמור הכתיבה אסורה מהתורה רק אם נכתבה עם דיו עמיד, ואם נכתבה על דבר עמיד. אולם מדרבנן נאסר לכתוב אף כתיבה ארעית ביותר, לדוגמא חלון מלא אדים אסור מדרבנן לכתוב עליו, או למחוק כיתוב הכתוב עליו, אף שהכיתוב עומד להמחק במהרה. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כ). וכן אסור מדרבנן אף לכתוב בעזרת אצבעו הטבול במשקה כלשהו או אפר על השולחן, אף שהכתב עתיד להמחק במהירות. (שו"ע או"ח סי' שמ סעיף ד). ואסור מדרבנן אף לכתוב על עלה של ירקות וכדומה שגם הכתב אינו ראוי להחזיק מעמד, וגם המקום שעליו נכתב הכתב. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כ).

סימון בציפורן

שאלה: אדם קרא בספר בשבת, והוא רוצה לסמן עד היכן הגיע, ולשם כך רוצה לחרוט בציפורניו על הדף שהוא אוחז בו שריטה קלה, ונשאלת השאלה האם הדבר מותר בשבת?

תשובה: השלחן ערוך (או"ח סי' שמ סעיף ה) התיר סימון בציפורן בספר שאין לו משמעות רק לסימן, למשל לסמן את המיקום שוא נמצא בו, או לסמן שיש כאן טעות בספר. אולם המשנה ברורה (ס"ק כד; ס"ק כה) כתב, שגם לדעת השלחן ערוך ההיתר הוא רק כאשר נעשה קו חסר משמעות, אך אסור לסמן אות כלשהו. וכן ההיתר הוא רק כאשר הקו אינו מחזיק מעמד לזמן מה, כדוגמת חריטה בציפורן על קלף, אולם על נייר שלנו החריטה בציפורן מחזיקה מעט מעמד, וכן חריטה בקלף בעזרת מכשיר חד, או חריטה על עף או אבן בעזרת מכשיר חד המתקיימת לתקופה, אסורה אף שהיא סימון חסר משמעות. [וראה ביאור הלכה (סי' שמ סעיף ה ד"ה כמו) שישנם שיטות המקילות אף בסימון של אות בציפורן שאינו מתקיים, ולא רק סימון של קו חסר משמעות].

אולם להלכה המשנה ברורה (סי' שמ ס"ק כג; בה"ל סי' שמ סעיף ה ד"ה במשקין) כתב, שהאחרונים נחלקו על דין זה, וסוברים שאין להתיר אפילו סימון שניכר לזמן. ולכן ראוי להחמיר להמנע בכל מקרה מלסמן בציפורנו בספר בשבת.

אדם המסמן טעות בספר, הפרי מגדים (משב"ז סי' שמ סק"ד) סבור שהוא חייב שהרי יש כאן תיקון ע"י סימונו, אולם המשנה ברורה (בה"ל סי' שמ סעיף ה ד"ה לרשום) הכריע כי אם הוא רק מסמן את מיקום הטעות, הדבר אסור רק מדרבנן. אולם אם הוא מוחק את האות השגויה ע"י הסימון בציפורנו הוא אכן חייב.

כתיבה באויר

שאלה: אדם שרוצה להתאמן בכתיבה, האם מותר לו בשבת להתאמן על כתיבת אותיות, ע"י הנעת היד וכתיבת האות כאילו הוא מחזיק בידו עט?

תשובה: הרמ"א (סי' שמ סעיף ד): התיר לרשום בידיו באויר כעין אותיות, והמשנה ברורה (ס"ק כב) הוסיף שמותר גם לכתוב עם האצבע על דף באופן שאינו משאיר שום סימן על הדף. וביאר המשנה ברורה (ס"ק כא) שכוונתו לדבר עם חברו ע"י שחברו יראה את צורת האות שהוא כאילו מצייר באויר, והחידוש הוא שלא אומרים שהדבר אסור משום שהוא נראה כמי שמתאמן בשבת לעשות דבר האסור בשבת.

בדומה כותב המשנה ברורה (שם) שאדם שרואה בעל מקצוע נכרי עושה מלאכה בשבת, מותר לו להתבונן בשבת כיצד הוא עושה את המלאכה, וללמוד את הטכניקה.

אולם המשנה ברורה (שם) מוסיף שיש שני תנאים להתיר את הדבר: א. שהיהודי לא ידבר על כך עם בעל המלאכה, ולא יבקש ממנו הדרכה למשל, משום שיש איסור בשבת לדבר על עשיית מלאכות האסורות. וכן ההיתר הוא רק בתנאי שהדבר אירע באקראי, ובמקרה בעת שהלך בדרך פגש את בעל המלאכה עסוק במלאכתו, אולם אסור ללכת בכוונה לבית הנכרי או לבית העסק שלו להתבונן כיצד הוא עושה את הדבר, משום שנאמר (ישעיהו נח יג): 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר', ומכאן נלמד שאין לעסוק או לדבר בשבת בעניני המלאכות האסורות.

מכך נלמד שגם אין להתאמן בשבת בצורה קבועה על עשיית מלאכה האסורה בשבת, אף שבאימון הוא רק מפעיל את ידיו בכאילו. ולכן אדם שרוצה להראות לחבירו דבר וכותב באקראי באויר אין בכך בעיה, גם אם הוא מרגיש שהדבר מאמן את ידיו לכתיבה נכונה, אולם אדם המתאמן בשבת על כתיבה, אלא שהאימון הוא רק על התנועות בלי עט, הדבר אסור, משום ממצוא חפציך.

כתיבה לשם מילוי הדף

שאלה : אדם ראה שבתחתית החוזה יש שורה ריקה, והוא לא רצה שיוסיפו שם משפטים שונים, ולכן הוא כתב שם עוד כמה מילים למלא את הדף, אולם אין לו שום תועלת ממילים אלו, וכוונתו רק לוודא שלא ישאר מקום ריק בדף. או שמא הוא חייב כיון שכתב 2 אותיות?

תשובה: אדם זה חייב חטאת, כיון שבפועל כתב 2 אותיות, והיה לו מטרה בכתיבה. וכיון שבכתיבה המלאכה אינה מתייחסת לדף הכתוב, אלא לעצם הכתיבה, להבדיל ממחיקה שהמלאכה היא יצירת מקום בדף שניתן לכתוב עליו שוב, ולכן אדם שכותב רק כדי שהדף לא יהיה ריק חייב. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ז).

ציור ציורים בשבת

בכל מלאכות שבת יש את הדברים שהיו במשכן והם קרואים מלאכה, ויש דברים דומים לכך שהם אסורים מהתורה וחייבים עליהם חטאת והם קרויים תולדה.

תולדה של כותב הוא ציור ציורים כדרך שציירים עושים, ולכן אדם שצייר ציור חייב משום כותב. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ח). אולם בתנאי שהציור או הרישום נעשה בצבע, אך שרטוט של רישום בלי צבע נחלקו אם חייב עליו. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ב; נשמת אדם כלל לח סק"ג). אולם אדם שצייר בעט או עפרון ציור, ולאחר מכן צייר נוסף צבע את הציורים בצבעים המתאימים, שניהם חייבים, הראשון משום כותב, והשני משום מלאכת צובע. ואף שהציור בעט או עפרון אינו מושלם, ובדעתו להשלימו בצבע, הרישום וההכנה לצביעה מחייבת כבר. (משנה ברורה  בה"ל סיש שמ סעיף ד ד"ה במשקין).

כלי שהדרך לצייר עליו ציור, אף אם עשה מקצת ציור, חייב משום מכה בפטיש – כל סיום של יצירת כלי וכדומה נקרא מכה בפטיש, וכיון שהדרך לאייר את הכלי לפני השימוש, איורו נחשבת הפעולה האחרונה לפני השימוש בכלי. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ח).

אדם הרוצה לתקן ציור או רישום כלשהו, ולכן מוחק את החלק התקון תיקון, חייב משום תולדות מוחק. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ח).

כתיבה על העור

אדם שכותב בעט על עור בשרו, אף שבמשך הזמן הכתב נמחק מעצמו מחמת חום העור והזיעה, והתחלפות תאי העור, מכל מקום כיון שהכתב יכול להשאר במשך זמן מה, יש בכך איסור מהתורה. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ב).

אולם אדם המשרטט על בשרו ע"י פציעת העור בצורת הכתב הרצוי, פטור, משום שאין הדרך לכתוב כך, והחיוב מהתורה הוא רק בכתיבה שהדרך לכתוב כך. אמנם מדרבנן הדבר אסור. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ב).

הגמרא (שבת קד: במהדרות ללא צנזורה) מספרת, כי אותו האיש (ישו) למד כישוף במצרים, אולם המצרים לא הרשו להוציא שום חומר כתוב ממצרים המכיל את כללי הכישוף, כדי שתשאר להם בלעדיות על כך, ולכן הוא כתב זאת על בשרו ע"י עשיית שריטות בעור, וכך הוא הבריח את מילות הכישוף ממצרים. [כפי הנראה המצרים הקפידו שלא יהיה שום כלי כתיבה במקום, אך סכין היה בהישג ידו, ולפיכך למרות שלא היה יכול לכתוב על בשרו, הצליח לשרטט על בשרו את הקודים וכללי הכישוף].

בגמרא מובא כי רבי אליעזר רצה ללמוד מכך שהדרך לכתוב ע"י שריטות בבשר בעת הצורך, ולכן אדם המשרטט על בשרו חייב, אולם חכמים קבעו כי אותו האיש היה שוטה, ואינו דרך כתיבה של אדם נורמטיבי, ולפיכך הוא אסור רק מדרבנן, וכך נפסקה ההלכה.

אדם החותך עור בצורת אות חייב משום כותב, אולם אם הוא משרטט בעזרת סכין חד על עור תבנית של כתב כדי לחתוך אותו לאחר מכן, אולם הסימון הוא ללא צבע, פטור ואסור מדרבנן, ויש אומרים להיפך חיתוך בצורת אות הוא מדרבנן, ואילו שרטוט התבנית כדי לחתוך חייב משום כותב. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל ב; נשמת אדם כלל לח סק"ג).

שרטוט

מלאכה נוספת בשבת היא המשרטט, אמנם במשנה (שבת עג.) המונה את 39 המלאכות היא אינה מוזכרת, אולם בגמרא (שבת עה:) הקשו מדוע נמנו במשנה בתוך 39 המלאכות גם המעבד עור וגם המולח עור, והרי מליחת הוא הוא הצורה של עיבוד העור, ומתרצת הגמרא אחד שצריך לגרוס במשנה רק מעבד, אולם יש להוסיף למנין המלאכות במשנה גם את המשרטט. וכן מונה הרמב"ם (שבת פ"ז ה"א) להלכה את 39 המלאכות יחד עם מעבד עור [ללא מולח עור] ומשרטט את העור.

מלאכת השרטוט הוא חריצת קו ישר בעור כדי שהכותב יוכל לכתוב בצורה ישרה, מעל השרטוט, וכפי שנעשה בספרי תורה למשל, המעיין יוכל לשים לב כי הכיתוב נעשה מעל קווים ישרים משורטטים ע"י חריצים קלים בקלף. וכן אדם המסמן על נייר חלק קו ישר בעפרון על מנת למחוק את הקו לאחר הכתיבה, או אף המשרטט קו ישר בעט ובדעתו שישאר הקו גם לאחר הכתיבה חייב.

בימינו השרטוט מצוי אצל מוכרי קלף סופרי סת"ם, משום שיש הלכה שאסור לכתוב ספר תורה בלי שרטוט. וכן לעיתים מצוי כי אדם הכותב על נייר מכתבים בלי שורות, ולכן עושה בעזרת סרגל ומכשיר חד פס עדין קטן כדי שיכתב ישר, ודבר זה האו מלאכה גמורה, ואדם שרטט אף קו קטן ביותר, כדי  לכתוב שתי אותיות, בשוגג חייב חטאת, ובמזיד חייב מיתה. (משנה ברורה סי' שמ סוף ס"ק כב).

דוגמא נוספת מצויה יותר בימינו הוא אדם שמשרטט קו כדי לחתוך חפץ בצורה מדוייקת. ואף על שרטוט זה חייבים, לדוגמא אדם שרוצה לנסר עץ, ולכן מסמן בעזרת סרגל ועט קו מדויק, ובדעתו למחרת לעבור עליו עם מסור. אשה המסמנת בעזרת גיר על הבד את הגזרה, ולמחרת בדעתו לגזור את הבד ולתפור את הבגד. (משנה ברורה סי' שמ סוף ס"ק כב).

שלחן ערוך ורמ"א (או"ח סי' שמ סעיף ג-ד-ה).