איסור מחיקה בשבת – יסודות האיסור [חלק א]

איסור מחיקה בשבת – יסודות האיסור [חלק א]

נושאי המאמר

במאמר זה נבאר מהו מלאכת מוחק על מנת לכתוב האסורה בשבת? האם הוא דוקא כשהוא מוחק על מנת לכתוב או גם כשהוא מוחק למטרות אחרות? מתי החיוב של מוחק הוא מהתורה? ומתי הוא מדרבנן? מה ההבדל ביניהם? כאשר אדם צריך להגיש לרופא טופס כדי לקבל טיפול מציל חיים, ויש בו מידע שגוי המסכן חיים, האם יש העדפה כיצד הוא ימחוק את הכיתוב? כיצד מותר לומר לנכרי למחוק כיתוב? מה דין  מחיקת כיתוב של חוב שנפרע? מה דין קשקוש מתוך שעמום? מה דין מחיקת כתב שאינו עמיד? מחיקת כיתוב על אדים בחלון? מחיקת כיתוב על אבק מעל רכב? על איזה משטחים נאסר המחיקה? מהו שיעור המחיקה שמתחייבים עליו? אדם הגיה ספר ע"י מחיקת אות אחת מיותרת מה דינו?

הגדרת האיסור

אחד מן 39 המלאכות שנאסרו בשבת הוא המוחק על מנת לכתוב, עיקר המלאכה הוא כשאדם מוחק 2 אותיות משום שהוא רוצה לכתוב במקומם 2 אותיות אחרות. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק ט). אולם האיסור כולל גם כאשר יש כתם על הדף, והוא מוחק את הכתם כדי שיוכל לכתוב במקום הכתם 2 אותיות.

בנוסף בזמנו נהגו לכתוב ע"י חריטה בלוח שעוה, במקרה ונפל כתם שעוה והשעוה אינו חלק, ואדם מסיר את השכבה העליונה ויוצר מקום חלק של שעוה כדי שיוכל לכתוב 2 אותיות חייב משום מוחק.

וטעם הדבר משום שעיקר המלאכה אינה מחיקת הכתב שהכתב לא יהיה קיים, אלא הכשרת המקום לכתיבה, ולכן גם במחיקת טשטוש וכתם דיו הוא מכשיר את המקום לכתיבה. (שלחן ערוך או"ח סי' שמ סעיף ג; בה"ל ד"ה המוחק).

בנוסף אסור למחוק כדי להכשיר את הדף לכתיבה, אף אם בכוונתו לכתוב רק במוצאי שבת, משום שעצם הכשרת הדף היא המלאכה האסורה. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק יג).

היכן אסור למחוק?

ונשאלת השאלה, האם איסור מחיקה הוא רק כשמוחק כיתוב מדף ויוצר אפשרות לכתוב על הדף מחדש, או שמא בכל מקום יש איסור מחיקה?

התשובה לכך היא, שאיסור מחיקה הוא מכל משטח שהמחיקה מאפשרת לכתוב עליו, ולא רק מדף המיועד לכתיבה, שהרי ככל מלאכות שבת האסורות אף מלאכה זו נלמדת מהמלאכות שהיו במשכן, ובמשכן היו כותבים על הקרשים היכן למקם את הקרש, ובעת הצורך היו מוחקים את הכיתוב וכותבים מחדש, הרי שגם מחיקה כדי לכתוב על קרש נחשבת בכלל איסור מחיקה. (משנה ברורה סי' שמ סק"י).

ההבדל בין מוחק מהתורה למוחק מדרבנן

חלק ממלאכות מוחק אסורים מהתורה ואדם העובר עליהם בשוגג חייב להביא קרבן חטאת כשיבנה בית המקדש, ואילו במזיד הוא חייב כרת [במקרה ואין עדים והתראתו מיתתו בידי שמים, ואם יש עדים והתראה בית דין הורגו]. אולם מלבד ההבדל בחומר העבירה יש הבדלים מעשיים הנוגעים לנו, כפי שהרחבנו במאמר לגבי כותב ההבדל בין איסור דרבנן לאיסור דאורייתא הוא כאשר יש צורך גדול לביצוע הדבר, במקרה והמחיקה היא אסורה רק מדרבנן יש מצבים שבהם מותר לומר לנכרי למחוק, בעוד שאם זה איסור מהתורה אסור לומר לנכרי. הבדל נוסף הוא במקרה של פיקוח נפש למחוק [לדוגמא אדם שצריך להגיש טופס לרופא לשם טיפול מציל חיים, וישנו פרט שאי מחיקתו יכול לגרום לטיפול שגוי המסכן חיים], אם ניתן למחוק את הדבר בצורה האסורה מדרבנן יש לעשותו כך.

מחיקת כתב שאינו עמיד

האיסור מהתורה הוא רק למחוק כתב עמיד, כלומר כתב שכתוב בחומר עמיד, כגון עט עפרון גיר צבע, או כל חומר אחר שמשאיר רישום של הכתב לאורך זמן. וכשהכתב כתוב על חומר עמיד, בין אם הוא דף או קלף המיועד לכתיבה, וכין אם הוא כלי עץ קיר בנין שאינו מיועד לכתיבה, אולם החומר נכתב עליו בצורה עמידה. אולם במקרה והכתב הוא חומר שאינו עמיד, לדוגמא כיתוב עם מיץ פירות שימחק מעצמו לאחר זמן, או שהכיתוב הוא על חומר שהכתב לא ישאר עליו לזמן רק וימחק מעצמו, למשל עלה או פורמייקה וכדומה, אין איסור מהתורה, אולם יש איסור מדרבנן למחוק את הכיתוב הארעי. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק כב כלל א).

מחיקה שלא לשם כתיבה

אף שבמשנה נאמר שהחיוב הוא רק במוחק על מנת לכתוב, כוונת המשנה לומר שחיוב קרבן חטאת כשאדם מחק בשבת מותנה בכך שיש תועלת במחיקה, אך במקרה והוא רק קלקל במחיקתו אין חיוב חטאת, והדבר אסור רק מדרבנן. והמשנה הביאה דוגמא קלאסית למחיקה לשם תיקון, כאשר הכוונה לכתוב דבר אחר על הדף, ולכן הסופר מוחק את הכיתוב. אך גם מחיקה אחרת לשם תיקון, לדוגמא ספר תורה שנכתב בה בטעות אותיות מיותרות, המוחקם בשבת חייב חטאת. (משנה ברורה סי' שמ סוף ס"ק כב).

שיעור המחיקה המחייבת

בכל מלאכה האסורה בשבת ישנו שיעור שאדם שעשה מלאכה זו בשיעור זה בשוגג חייב להביא חטאת, ואם הוא עשה זאת במזיד הוא חייב מיתה. אולם פחות מהשיעור אין חשיבות למלאכה ולכן אינו חייב חטאת או מיתה, אמנם גם חצי שיעור אסור [ולא נכנס כאן האם הוא אסור מהתורה או רק מדרבנן]. לגבי כתיבה השיעור 2 אותיות, כלומר אדם שכתב אות אחת פטור מחיוב חטאת, ורק אם הוא כתב 2 אותיות הוא חייב, ונשאלת השאלה מהו שיעור המחיקה המחייבת?

תשובה: השיעור של מוחק הוא כדי שיוכלו לכתוב במקום המחיקה 2 אותיות, אולם גם המוחק פחות משיעור זה אסור, ככל חצי שיעור שאסור. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק יב). אך יש לשים לב שהשיעור אינו למחוק 2 אותיות, אלא ליצור מקום לכתוב 2 אותיות, ולכן גם במקרה ויש אות אחת גדולה, או אף קשקוש וע"י מחיקת האות או הקשקוש יש אפשרות לכתוב שם 2 אותיות חייבים על כך. (משנה ברורה סי' שמ סוף ס"ק כב).

אולם הפרי מגדים כתב שכפי שאף שמלאכת כותב אסורה מהתורה רק כאשר הוא כותב 2 אותיות, משום שיש להם חשיבות של כתיבה, אך אם אדם יש לו ספר שחסר בו אות אחת, ואדם משלים את האות הזו, הרי הוא חייב משום כותב, ומשכך הוא הדין גם להיפך כאשר יש בספר תורה אות מיותרת הפוסלת את הספר, והוא מוחקו הוא חייב, אף שמחק רק אות אחת, שהרי הוא הכשיר בכך את הספר תורה, ולכן יש חשיבות לפעולתו.

לאור הדברים הללו מוסיף הביאור הלכה (סי' שמ סעיף ג ד"ה המוחק) כי לפי מה שנפסק כדעת רש"י והריא"ז שגם אדם המגיה ומתקן אות אחת באמצע הספר, אף שהספר לא הוכשר ע"י אות זו, חייב משום כותב, כיון שיש חשיבות בהגהת אות אחת, אם כן גם לגבי מוחק כאשר יש טעות בכתב באמצע הספר, למרות שהספר אינו שלם, והוא מוחק את האות כדי לכתוב את האות הנכונה במקומה, הוא חייב חטאת.

קשקוש על הכתב

שאלה: במשנה נאמר שהאיסור הוא למחוק על מנת לכתוב, כלומר שע"י המחיקה מקום הכתב חלק וניתן לכתוב אות אחרת במקומה, ונשאלת השאלה האם מותר לקשקש על הכיתוב או לקרוע אותו, משום שאמנם אני מוחק את הכיתוב אך אני לא יוצר במקום שום מקום לכיתוב חדש, ואם כן אולי מעשה אינו שייך למלאכת מוחק?

הביאור הלכה (סי' שמ סעיף ג ד"ה המוחק) הביא את דעת הפרי מגדים שמצדד כל מחיקה אסורה, והטעם שהמשנה נקטה שהוא מוחק על מנת לכתוב, הוא משום שבמחיקה רגילה שכוונתה רק להשחית את הכתב, העושה זאת פטור מחטאת ואסור רק מדרבנן משום שהוא מקלקל, והתורה אסרה מלאכה מחשבת כלומר מלאכה של תיקון. אולם בכל מקרה שיש תיקון אף שלא יצר מקום ריק ע"י המחיקה יש בכך איסור של מוחק, והוא חייב על כך. הביאור הלכה הביא מספר הוכחות להגדרה זו של איסור מוחק.

לאור הדברים הללו נוכל להגדיר כי איסור מוחק אינה יצירת מקום ריק אלא פעולת המחיקה, ולכן גם קשקוש נחשבת כמוחק, ואף אם האדם מקשקש להנאתו, ואין לו תועלת ממחיקת הכיתוב, הוא אמנם אינו חייב מהתורה על מעשה זה, שהרי הוא מקלקל, אך חכמים אסרו גם עשיית המלאכה בצורה של מקלקל, ולכן הדבר אסור מדברי חכמים. אולם במקרה ויש תיקון בפעולת הקשקוש, הדבר אסור מהתורה.

ולכן כאשר רשום לאדם בכרטסת שלו כי הוא חייב לחברו סכום מסוים או שחברו חייב לו, והחוב נפרע, אם הוא ימחק זאת, אף ע"י קשקוש שאינו יוצר מקום לכיתוב חדש, הרי הוא חייב, משום שמחיקה זו היא תיקון.

בדומה כשיש ספר שיש בו טעות, ואדם מעביר קשקוש על המשפט השגוי, הדבר אסור מהתורה משום שהוא מתקן בכך.

ולפיכך אדם שנזקק להגיש טופס רפואי לשם קבלת טיפול רפואי מציל חיים, אולם יש בטופס שגיאה העלול לגרום שיקבל טיפול שגוי המסכן חים, חובה כמובן למחוק נתונים אלו, אולם למסקנת הביאור הלכה אין הבדל אם המחיקה תהיה ע"י קשקוש או מחיקה ע"י טיפקס או מחק, משום שהאיסור אינו יצירת המקום הריק, אלא עצם המחיקה שיש בה תיקון. ואם יש אפשרות למחוק בצורה אחרת שהיא מדרבנן יש לעשות כן.

לאור הדברים הללו נלמד כי גם הריסת הכתב אסורה משום מוחק, ואף שהוא מקלקל הדבר אסור מדרבנן, שאלה זו היא השאלה המצויה ביותר במלאכת מוחק בימינו, האם מותר לקרוע כיתוב שעל עטיפה, האם מותר לשבור או לאכול דבר מאכל שעל עטיפתו יש כיתוב, לעשן ביום טוב סיגריה שיש עליה כיתוב על הנייר, ועל כך נרחיב בחלק ב העוסק בשאלות המעשיות המצויות של מלאכת מוחק.

נידון נוסף מצוי הוא הסרת לכלוך מעל הכתב, עליו נרחיב בחלק ב.

סיכום

במאמר זה למדנו כי מלאכת מוחק הוא בכל דבר עמיד שיש בה תיקון, ואין הבדל על איזה משטח הדבר כתוב. המקרה הקלאסי שמוחק הוא כשאדם מוחק כדי לכתוב במקום של המחיקה, ובמקרה כזה צריך לפנות מקום של כתיבת שתי אותיות כדי להתחייב קרבן או כרת, אך גם בפחות מכך יש חיוב מדרבנן.

כל מחיקה שיש בה תיקון חייבים עליה, כגון, יצירת מקום לכיתוב חדש, תיקון טעות, מחיקת חוב שנפרע, מחיקת מידע מוטעה.

כאשר אדם צריך להגיש לרופא טופס כדי לקבל טיפול מציל חיים, ויש בו מידע שגוי המסכן חיים, אין הבדל אם הוא יקשקש על הכתב או ימחוק אותו בצורה שתכשיר את המקום לכתיבת כיתוב חדש, כגון ע"י מחק או טיפקס. [אם יש אפשרות ע"י נכרי, או לחלופין לחתוך את מקום הכיתוב עדיף].

קשקוש מתוך שעמום וכדומה אסור ככל מקלקל האסור מדרבנן, וראה במאמר בחלק ב של מלאכת מוחק דוגמאות מעשיות רבות, והכרעת הלכה בהם.

מחיקת כתב שאינו עמיד, כגון אדים על החלון או כיתוב על אבק שמעל רכב, אסורה רק מדברי חכמים. במקרה ויש צורך מצוה למחוק אותם, כגון נער שכתב על אבק שמעל מכונית דברי נאצה הפוגעים בקדושי ישראל במקום בולט, יש לבקש מנכרי שימחקם.

שלחן ערוך (סי' שמ סעיפים ג-ד-ה).