שאלות מעשיות מצויות במלאכת מוחק [מוחק חלק ב]

שאלות מעשיות מצויות במלאכת מוחק [מוחק חלק ב]

נושאי המאמר

האם מותר למחוק כתב ע"י הריסתו, כגון לשבור ביצה שיש עליה כיתוב? לעשון ביום טוב סיגריה שיש עליה כיתוב? לקרוע עטיפה שיש עליה כיתוב? להוציא טישו מחבילה שיש עליה כיתוב, והוצאת הטישו הרחקיה את הכיתוב זה מזה? לחתוך עוגה שיש עליה כיתוב? לחתוך עוגיה שמוטבע בה כיתוב? לאכול עוגה או עוגיה עם כיתוב? לאסוף פאזל שילדים הרכיבו? לאסוף אותיות מגנטיות שילדים כתבו עמהם בשבת? לאסוף משחק בונים מילים שילדים שיחקו עמהם בשבת?

מחיקה ע"י הריסת הכתב

עיקר האיסור הוא למחוק כתב בידיים, אולם הדוגמא המעשית המצויה אצל שומרי תורה ומצוות שנמנעים משימוש במכשירי כתיבה בשבת הוא מקרים שבהם נהרס הכתב בעקיפין, כאשר המטרה הוא לעשות פעולה אחרת לחלוטין.

במאמר בחלק א של מלאכת מוחק ראינו שאף שבמשנה נאמר שהאיסור הוא למחוק על מנת לכתוב, כלומר שע"י המחיקה מקום הכתב חלק וניתן לכתוב אות אחרת במקומה, והיה מקום להבין שמלאכת מוחק הוא רק על יצירת מקום חלק לכתיבה, אך על הריסת הכתב בלי ליצור מקום חדש לכתיבה אין חיוב, לדוגמא קשקוש על הכתב או קריעתו. אמנם הביאור הלכה (סי' שמ סעיף ג ד"ה המוחק) הוכיח שכל מחיקה שיש בה תיקון אסורה, והטעם שהמשנה נקטה שהוא מוחק על מנת לכתוב, הוא משום שבמחיקה רגילה שכוונתה רק להשחית את הכתב, העושה זאת פטור מחטאת ואסור רק מדרבנן משום שהוא מקלקל, והתורה אסרה מלאכה מחשבת כלומר מלאכה של תיקון. אולם בכל מקרה שיש תיקון אף שלא יצר מקום ריק ע"י המחיקה יש בכך איסור של מוחק, והוא חייב על כך. הביאור הלכה הביא מספר הוכחות להגדרה זו של איסור מוחק.

לאור הדברים הללו נוכל להגדיר כי איסור מוחק אינה יצירת מקום ריק אלא פעולת המחיקה, ולכן גם קשקוש נחשבת כמוחק, ואף אם האדם מקשקש להנאתו, ואין לו תועלת ממחיקת הכיתוב, הוא אמנם אינו חייב מהתורה על מעשה זה, שהרי הוא מקלקל, אך חכמים אסרו גם עשיית המלאכה בצורה של מקלקל, ולכן הדבר אסור מדברי חכמים. אולם במקרה ויש תיקון בפעולת הקשקוש, הדבר אסור מהתורה.

במאמר זה נעסוק בדוגמאות מעשיות רבות המצויות בכל בית שבהם יש בשבת מצב של הריסת הכתב, ויש לדון האם הדבר נאסר? וכיצד נעשה דברים אלו בצורה מותרת?

לחתוך עוגה עם כיתוב בשבת

שאלה: עוגה שכתובים עליה אותיות שאינם חלק מגוף העוגה, האם יש דרך לאכול אותה בשבת?

תשובה: כשהעוגה חתוכה מערב שבת , אם החיתוך בין האותיות מותר להפריד את חלקי העוגה זה מזה. אך כאשר החיתוך באמצע האותיות, מותר לגדול לבקש מילד עד גיל בר מצוה שיגיש לו חתיכת עוגה, ואף שמפריד בין האותיות, ומותר לגדול לאוכלה רק בשלמות.

כשהעוגה לא חתוכה מערב שבת, אם זה באמצע האותיות אסור לחתוך. בין האותיות מותר לבקש מילד עד גיל בר מצוה לחתוך אף לצורך גדול.

אפשר גם לעשות את כל העוגה בצורה מסוימת של מספר, או ציור וכדומה, ואז אפשר לחתוך אותה בשבת.

עצה נוספת כשרוצים להכין כיתוב מעל עוגה, הוא להכין כיתוב במרכז העוגה, ואותו בשבת להשאיר שלם, ולחתוך פרוסות רק מסביב.

מקור הדין: גמרא (פסחים לז.); שו"ת הרמ"א (סי' קיט); רמ"א (או"ח סי' שמ סעיף ג); ט"ז (סי' שמ סק"ב); מגן אברהם (סי' שמ סק"י); מאמר מרדכי (סי' שמ ס"ק ב); משנה ברורה (סי' שמ ס"ק יז, כב); אבני נזר (או"ח סי' רי); בית יוסף (או"ח סי' רסט); אזמרה לשמך (גליון 55).

חיתוך עוגה וכיתוב חיצוני מעליה בשבת

שאלה: האם מותר לאכול עוגייה שכתוב עליה אות או ציור, ואינה מגוף העוגייה בעצמה?

תשובה: מותר להכניס את כל העוגייה לפיו ולאוכלה, והחזון איש מחמיר בזה.

לחתוך את העוגייה לפני שמכניסה לפיו אסור. [ואם החיתוך בין אות לאות ראה לעיל לגבי עוגה שכתובים עליה אותיות].

אם האות או הציור הם מגוף העוגייה עצמה, מותר לחותכה לפני שמכניסה לפיו. והחזון איש מחמיר בזה.

אם העוגייה עצמה עשויה בצורה מסוימת, או בצורת אותיות, מספרים וכדומה מותר לחותכה. [ויש מחמירים בדעת החזון איש].

מקור הדין – גמרא (פסחים לז.); ט"ז (או"ח סי' שמ סק"ב) מגן אברהם (סי' שמ סק"ו); משנה ברורה (סי' שמ ס"ק טו); חזון איש (או"ח סי' סא). (אזמרה לשמך גליון 159).

מחאה בקטן החותך עוגה

שאלה: האם צריך למחות בקטן שחותך עוגה שיש עליה צורת אות שהיא לא חלק מגוף העוגה?

תשובה: במרדכי (שבת רמז שסט) מבואר שאין צריך למחות בו, וכך נפסק להלכה.

אולם נשאלת השאלה האם מותר גם לתת לו בידים את העוגה, או רק במקרה והוא לקח אותו בעצמו אין צורך למחות בו?

במרדכי (שבת רמז שסט) עצמו מבואר רק שאין למחות ביד קטן החותך עוגה, אך המגן אברהם  (סי' שמ סק"ה) והמשנה ברורה (סי' שמ ס"ק יד) התירו אף לתת לקטן בידיים. אמנם במחצית השקל (סי' שמ סק"ה) תמה על המגן אברהם שהרי יש איסור לתת דבר איסור לקטן בידיים [איסור ספייה].

לבאר את קושייתו נקדים שלגבי קטן קיימים שני דינים שונים:

א. דין חינוך - קטן שכבר הגיע לגיל חינוך כלומר לגיל שיודע לקיים את המצוה ומבין את משמעותה, יש חיוב להרגילו לקיים את המצוה.

ב. איסור ספיה -  קטן שלא הגיע לגיל זה אין חיוב לדאוג שיקיים את המצוה, אולם אסור להאכילו בידיים איסור, איסור זה נקרא "איסור ספיה", למשל תינוק קטן אסור לתת לו בידיים בקבוק עם חלב לא כשר, אך במקרה והוא מצא את הבקבוק ולקח זאת מעצמו אין חיוב לקחת לו את הבקבוק. [אם כי הדבר מומלץ משום שמאכלים לא כשרים יוצרים בתינוק מידות לא טובות].

ולבאר את דעת המגן אברהם והמשנה ברורה נראה שהם פסקו כן ע"פ שיטת הרשב"א (יבמות קיד. שו"ת ח"א סי' צב), שבאיסור דרבנן מותר להאכיל קטן בידים כשזה לצורך הקטן. ופסקו רבי עקיבא איגר (קמא סי' טו) להלכה. והביאו המשנה ברורה (בה"ל סי' שמג). [ועיין חיי אדם כלל סו]. ולכן מותר לתת לקטן עוגייה, אף שיש עליה צורת אות, ואין צריך לחשוש שמא יחתכנה, ולא יכניסה בשלמות לפיו.

אמנם לפי זה ההיתר הוא רק בקטן שעדיין לא הגיע לחינוך, כלומר שאינו בגיל שמבין כבר מהו איסור שבת. משום שהרשב"א התיר רק בקטן שטרם הגיע לחינוך, שהרי הרשב"א התיר רק את איסור ספיה, אולם לא פטר קטן מדין חינוך כשזה לצורך הקטן. [אמנם יש שיטה בתוס' (נזיר כח: תוס' ישנים יומא פב.) שדין חינוך נאמר רק כלפי מצות עשה, אך באיסור לא תעשה כמו עשיית מלאכה בשבת יש רק איסור ספיה אך אין חיוב חינוך. אמנם להלכה לא נפסק כך, כפי שמבואר בשלחן ערוך  (סי' שמג סעיף א) ובמשנה ברורה (ס"ק ב-ג)].

מקור הדין: מרדכי (שבת רמז שסט); מגן אברהם (סי' שמ סק"ה); מחצית השקל (סי' שמ סק"ה); משנה ברורה (סי' שמ ס"ק יד); כף החיים (סי' שמ ס"ק כט). (אזמרה לשמך גליון 159).

שבירת ביצה עם כיתוב בשבת

שאלה: ביצה שיש עליה כיתוב, כגון חותמת עם תאריך, האם יש בעיה לפותחה בשבת מחשש מוחק ?

תשובה: אם אי אפשר להיזהר - יש להקל.

מקור הדין: כיון שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, ומותר במקום הצורך, כמבואר במשנה ברורה (סי' שכא שעה"צ ס"ק סח). ועוד משום שהוא פסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן, ואפשר להתיר ראה משנה ברורה (סי' שמ ס"ק יז; סי' שיד ס"ק יא; סי' שלז שעה"צ סק"ב; סק"י; משנה ברורה סי' שלו ס"ק כה) וחזון איש (או"ח סי' סא).

אך בכף החיים (סי' שמ ס"ק לד) כתב לאסור לשבור ביצה שיש עליה כיתוב.

יש לציין אם יכול לשבור את הביצה בצורה שיתכן ויצליח לשבור אותו שלא במקום הכיתוב, אך יתכן שישבר במקום הכיתוב אינו נחשב פסיק רישא, ולכן אינו אסור, כדין פסיק רישא דלא ניחא ליה.

וכן לגבי עישון סיגריות ביום טוב שאם יש על הנייר כיתוב כתבו האחרונים (פרי מגדים סי' תקיא משב"ז ס"ק ב) שאסור באופן שנמחק האותיות, וצריך ביאור מדוע לא התירו מחמת הנ"ל. (אזמרה לשמך גליון 159).

הוצאת טישו מחבילה בשבת

שאלה: האם מותר להוציא טישו שע"י ההוצאה מפריד בין האותיות משני צידי הפתח?

תשובה: אם אין חבילה אחרת מותר. משנה ברורה (סי' שמ' ס"ק יז). (אזמרה לשמך גליון 159).

פירוק פאזל אותיות מגנטיות משחק בונים מילים

לגבי פירוק פאזל שיש בו כיתוב, פירוק כיתוב שנכתב ע"י אותיות מגנטיות, משחק בונים מילים וכדומה, דינו כדין כתיבה, וכפי שהרחבנו במאמר על כותב מכיון שיש בכך מחלוקת אין לשחק בכך מעל גיל בר מצוה, אף שהמחיקה קלה יותר שהרי היא מקלקלת את הכיתוב. אולם ילדים פחות מגיל בר מצוה יכולים לפרק ולאסוף את המשחק. (אזמרה לשמך גליון 55).

נושא מצוי נוסף הוא הסרת לכלוך מעל לכיתוב בשבת

הסרת לכלוך לח

ספר שנפל עליו טיפת דיו או צבע, אסור בשבת להרטיב מעט את המקום כדי להסיר את הצבע כדי שנוכל לקרוא את הכתב, או כדי שנוכל לכתוב מחדש את מה שהיה רשום מתחתיו. מציאות זו מצויה יותר בכתיבה על קלף, או על כריכת ספר שהמים אינם הורסים את הדף, אף מלכלכים את הדיו או הצבע ומסייעים להסירו. (משנה ברורה סי' שמ ס"ק י"ג).

קילוף לכלוך קשיח מספר

נידון נוסף שדנו עליו האחרונים האם הוא נאסר מחמת מלאכת מוחק, הוא כאשר נפל טיפת שעוה או לכלוך קשיח שונה על הכתב, וכעת אין אפשרות לקרוא את הכיתוב מתחת, ונשאלת השאלה האם קילוף הלכלוך יחשב כיצירת כתב, או לפחות אם הכנת המקום לכתיבה אסורה, בודאי שאם ע"י הכנה ניתן לקרוא הדבר אסור.

מצינו 4 דעות בענין:

א. דעת הב"ח (או"ח סי' שמ סעיף ד) ואחרונים רבים (עולת שבת מגן אברהם ט"ז אליה רבה ברכי יוסף) שגם כאשר נפל טיפת שעוה או לכלוך שונה על הכתב, אסור לקלף את השעוה או הלכלוך מהכתב, שהרי כעת המקום מטושטש ואי אפשר לקרוא אותו, וע"י פעולת הקילוף אני מכשיר את המקום למטה שנוכל לקרוא את הכתוב בו. (משנה ברורה סי' שמ סק"י; ביאור הלכה ד"ה שעל). וראה בביאור הלכה שיתכן שהחיוב הוא משום כותב ולא משום מוחק.

ב. השבות יעקב (ח"ב סי' ד), והחיי אדם (נשמת אדם) נחלקו על כך, וסוברים שקילוף השעוה אינו גורם לכתיבת הכיתוב למטה, שהרי הכיתוב למטה היה כתוב כל הזמן, וקילוף השעוה הוא דומה להסרת וילון או מחיצה המפריעה לראות את הכתב.

ג. דעת רבי עקיבא איגר (או"ח סי' לב) שאכן אין כאן איסור של מוחק, אולם במקרה ובכך מתקן את הספר שיהיה ניתן לקרוא בו, הדבר אסור משום שאסור לתקן כלי בשבת.

ד. דעת הפרי מגדים (סי' שמ א"א ס"ק) שאיסור מוחק הוא דוקא כאשר הוא מכין קלף לכתיבה, אולם ליצור אפשרות לקרוא את הכיתוב אין בה איסור מהתורה, ולכל היותר יש בכך איסור מדרבנן, ולכן קילוף שעוה מעל מקום ריק שראוי לכתוב עליו שתי אותיות, אסור מהתורה, ואילו קילוף שעוה מכתב קיים אסורה לכל היותר רק מדרבנן.

המשנה ברורה (סי' שמ סק"י; ביאור הלכה ד"ה שעל) הביא את כל הדעות, והכריע שלמעשה אין להקל בדבר, כיון שדעת חשובי הפוסקים שהדבר אסור מהתורה.

ההוכחה מתפילין

המתירים מוכיחים סברא מכך שיש הלכה בתפילין ומזוזה שצריך "כסדרן" - כלומר שחייבים לכתוב את כל התפילין והמזוזות לפי הסדר שהוא כתוב בתורה. ואם הסופר מדלג על מילה ומשאיר מקום ריק, וממשיך הלאה, ואח"כ חוזר וממלא את המילה החסרה, התפילין והמזוזות פסולים [להבדיל מספר תורה ומגילות שמותר לכתחילה להתחיל מהאמצע ולהשלים]. יתירה מזו גם אם הסופר כתב הכל כסדרן, אולם אח"כ נמחקה אות אחת מהתפילין או המזוזה, והסופר שב וכתבו שוב, התפילין או המזוזה פסולים. מאידך אם נפל שעוה על חלק מהכתב, והוא קילפו התפילין והמזוזה כשרים, ובהכרח שהדבר נחשב שהכתב עדיין נקרא שהוא כתוב, ויש רק מחיצה המפריעה לנו טכנית לראות אותו, והסרת המחיצה אינה נחשבת כתיבה מחודשת.

אולם המשנה ברורה (בה"ל סי' שמ סעיף ד ד"ה שעל) דוחה ראיה זו, וסבור שאמנם הכתב לא התבטל, ולכן התפילין כשרות גם כשהם מכוסות בשעווה, משום שבסופו של דבר יש לנו כאן כיתוב המכוסה. אולם כיון שאין אפשרות טכנית לקרוא את הכיתוב, לגבי מלאכות שבת הכשרת האפשרות לקרוא את הכיתוב אסורה והיא חלק ממלאכת מוחק.

ספר תורה שנמצא בה שעוה באמצע הקריאה

לאור הדברים נשאלת השאלה מה עושים בקריאת התורה בשבת כאשר באמצע הקריאה מתגלה כי אחת האותיות או אף כמה מילים מכוסים בלכלוך כלשהו שניתן לקלפו בקלות בלי לפגום בכתב, האם מותר לקלפו, ואולי אף חובה כדי שבעל הקורא יוכל לקרוא את הקריאה מתוך הכתב, או שמא יש כאן איסור של מוחק, והדבר אסור אף שבעל הקורא לא יוכל לקרוא מילים אלו מתוך ספר התורה?

המשנה ברורה (סי' שמ סק"י) הכריע שלמעשה עלינו לחשוש שמא יש בכך איסור מהתורה להסיר את השעוה או הלכלוך הנוקשה מעל הכתב, ולכן אם בעל הקורא נתקל בלכלוך באמצע הקריאה, יקרא את אותה תיבה בעל פה, אך אין להוציא ספר תורה אחר. אולם אם בעל הקורא נתקל בדבר בין העליות, והוא רואה שבעליה הבאה ישנו שעוה או לכלוך המכסה אות או תיבה, במידה ויש ספר תורה כשר נוסף בהיכל, יחזיר את הספר הנוכחי להיכל, ויוציא את השני, וימשיך בו את קריאת התורה.

שלחן ערוך ורמ"א (או"ח סי' שמ סעיף ג-ד-ה); אזמרה לשמך (גליונות 55; 159).