האם אדים העולים מהסיר הופכים את מוצר לבשרי חלבי טרף?

דין אדים העולים מן התבשיל

מצוי הדבר שבשעת הבישול שופכים מתוך בקבוק שמן או צנצנת תבלין אל תוך סיר תבשיל העומד על האש, ובדרך כלל מתוך רתיחתו עולים ממנו אדים, ויש לדון באופן שבסיר יש דבר איסור, האם השמן או התבלינים יאסרו מחמת האדים. וכן באופן שיש בסיר חלבי או בשרי האם השמן או התבלין נהפכים לחלביים או בשריים.

ויש לדון בזה בשני נידונים הלכתיים – א. - דין ניצוק. ב. - דין זיעה. ונבאר דינים ומושגים אלו.

בדבר איסור – ישנו איסור לכתחילה לשפוך משום ניצוק

הרמ"א (יו"ד סי' קה סעיף ג) פסק: 'אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור, ובדיעבד אין לחוש'.

וביאר הט"ז (יו"ד סי' קה סק"ו) בטעם הדבר 'דתתאה גבר ומחברו בניצוק'. כלומר שישנו כלל שבשעה שיש שני מאכלים המונחים זה על זה אחד קר ואחד חם התחתון הוא זה שגובר ונותן טעם, ולכן במקרה והתחתון רותח והעליון קר, העליון מקבל טעם מהתחתון, ואילו אם המצב הוא להיפך שהתחתון קר והעליון חם, התחתון אינו מקבל טעם מהעליון.

אולם כל זה כאשר יש מגע ישיר, אולם כאן המגע אינו ישיר, ולכן צריך להגיע לדין נוסף של ניצוק חיבור, כלומר כשיש נוזל שנשפך ונוגע במאכל התחתון, נחשב שיש חיבור וכאילו כל הנוזל נגע במאכל התחתון.

הש"ך (יו"ד סי' קה ס"ק יא) כתב שהוא משום ההבל העולה מהנר. וביאר הפרי מגדים (משב"ז סי' קה ס"ק ו) שאין כאן מחלוקת בין הש"ך והט"ז וגם כוונת הש"ך שאסור לכתחלה מטעם נצוק, כלומר שע"י דין  ניצוק, חום הנר של חלב או השומן האסור עולה למעלה לבקבוק השמן הכשר דרך השמן הנשפך המחבר אותם יחד.

מדוע בדיעבד אינו אוסר?

ומבואר ברמ"א שאין לשפוך מכלי שיש בו מאכל כשר לכלי שיש בו מאכל חם של איסור, מדין ניצוק. ודין זה הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד אם עשה כן - אין ניצוק אוסר. וביאר הגר"א (יו"ד סי' קה ס"ק כא) בטעם הדבר, שאת הדין של ניצוק מצינו ביין נסך ודיני טומאה וטהרה, ודוקא בבדינים אלו שאם יין כשר נגע ביין נסך, אף שלא עבר שום טעם הוא נאסר, וכן משקה טמא שנגע במשקה טהור נטמא, ולכן בדינים אלו ניצוק נחשב חיבור האוסר גם בדיעבד כיון שהדבר תלוי בנגיעה בעלמא, אך באיסור והיתר אין הדבר כן, כיון שאין טעם האיסור עובר בניצוק.

ומבואר שמעיקר הדין ניצוק אינו מעביר טעם, אולם לכתחילה כיון שיש חיבור וטבע החום לעלות אסרו, אך בדיעבד אינו אוסר.

העולה למעשה: שדבר נוזלי כגון שמן לתוך דבר איסור, אסור לכתחילה, אולם תבלין שאין חיבור של ניצוק, אלא כל גרגיר נופל לעצמו, לא מצינו איסור אף לכתחילה, ובדיעבד בכל מקרה מותר.

מדוע האדים והזיעה אינם אוסרים?

אולם עדיין יש לבאר מדוע באמת בשפיכת שומן כשר קר לכלי שיש בו שומן איסור בוער, אינו נאסר בדיעבד מחמת ההבל והאדים העולים מהנר הבוער, והרי יש דין שהאדים העולים מדבר אסור נותנים טעם בדבר היתר הבא עמהם במגע.

עצם הדין כי אדים העולים מהתבשיל נותנים טעם בכלי הנמצא מעל האדים, מקורו בשו"ת הרא"ש (כלל כ סימן כו) לגבי אדם המניח בכירה [כמין תנור עתיק] מחבת חלבית עם מאכל חלבי בתחתית הכירה, ומעליה סיר בשרי עם מאכל בשרי, והאדים עולים מהחלבי לסיר שמעליו, אדים אלו קרויים בלשון ההלכה 'זיעה', והרא"ש פסק כי זיעה זו דינה כחלב גמור, ולכן כאשר היא נפגשת עם הסיר העליון דינה כחלב רותח שנפל על הסיר העליון. את דברי הרא"ש פסק השלחו ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח).

לאור דברים אלו נשאלת השאלה מדוע אין בעיה לשפוך מבקבוק השמן הכשר מעל הנר הבוער עם שומן האסור באכילה? ומדוע אדי השומן הרתוח לא יאסרו את בקבוק השמן אף בדיעבד?

החילוק בין נר לסיר מעל מחבת

ואפשר ליישב שבנר של חלב יש כמות קטנה מאד של אדים העולים מהנר הבוער, ואילו מתבשיל במחבת בכירה עולה כמות גדולה של אדים לעבר הסיר העליון.

חילוק נוסף אפשר לומר שמדובר שחום האדים העולים מהנר הבוער מתקררים ועד שהם מגיעים לבקבוק ולשמן העליון אין באדים חום של היד סולדת בהם, ומבואר בשולחן ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח) שאדים אוסרים רק אם הם חמים באופן שיד סולדת בהם.

חילוק נוסף אפשר ליישב שבנר מדובר באופן ששופך מן הצד אל תוך הסיר, ומה שאדים אוסרים הם רק כשהם עולים למעלה ישר, אבל כאשר הם מתפשטים לצדדים - אינם אוסרים, כמבואר בשו"ת הב"ח (החדשות חלק ב סי' כד), ובשו"ת מהרש"ם (חלק ד סי' פה, וסי' קיט).

הלכה למעשה שלשת החילוקים הללו נכונים וכדי שזיעה תאסור בדיעבד, יש צורך שיהיה כמות גדולה של אדים, שהאדים ישארו בחום שהיד סולדת בהם [יש להחמיר החל מ47-46 מעלות צלסיוס], ויש צורך שהאדים יגיעו בצורה ישירה, ולא יתפשטו לצדדים.

לסיכום: למדנו מדברי הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מבקבוק שמן או מצנצנת תבלין לתוך סיר שמתבשל בו איסור מדין ניצוק, אבל בדיעבד אם שפך מהצד או מגובה אינו נאסר, משום שבמצב הזה האדים כבר אינם בחום שהיד סולדת בהם.

אולם אם הוא שופך ישירות במקום שהאדים רותחים ומרובים, לדוגמא כשמסירים מכסה של סיר לחץ, והוא מתאמץ להחזיק את ידו שם מחמת חום האדים, או שופך עם בקבוק ארוך משום שאינו יכול להכניס את ידו לתוך החום, הבקבוק אף נאסר בדיעבד.

בקבוקי שמן ותבלינים נפרדים לבשר ולחלב

לאור דברי הרמ"א הנ"ל יש לדון האם צריך להחזיק בבית שני בקבוקי שמן בבית – אחד כאשר רוצה לשפוך לתוך סיר חלבי, ואחד כשרוצה לשפוך לתוך סיר בשרי? וכן האם צריך ליחד צנצנות תבלינים נפרדות לבשרי ולחלבי, שהרי כתב הרמ"א שלכתחילה אין לשפוך מהם אל תוך דבר איסור, ואם כן הוא הדין לבשר ולחלב, הן מצד ניצוק והן מצד האדים?

אמנם למעשה כיון שדברי הרמ"א נאמרו רק לכתחילה בדבר האסור, אין לנו מקום להחמיר בבשרי וחלבי שהוא דבר היתר, ולא צריך לחשוש אף ששופך בבוקר מהשמן על החלבי ובערב על הבשרי, ולא מצינו שבמאכלי היתר צריך לחשוש לכתחילה מחמת הדין של ניצוק. [אך ראה ט"ז (סי' צה ס"ק יג) ופרי מגדים (משב"ז שם)].

אולם עדיין יש לדון לגבי האדים, כששופך מבקבוק שמן או מקופסאות תבלינים לתוך סיר רותח של בשר או חלב ועולים ממנו אדים, האם השמן או התבלינים נהפכים בשרי או חלבי.

אכן כמו שנתבאר לעיל שהאדים אינם אוסרים אם אינם חמים שהיד סולדת בהם כגון ששופך מגבוה, או באופן ששופך מהצד.

ולמדנו שמעיקר הדין לא מצינו שיצטרכו שני בקבוקי שמן לבשרי וחלבי כששופכים מתוכם ישירות אל הסיר, וכן בשתי קופסאות תבלינים, כיון שבד"כ שופכים מהצד או שאף אם שופכים מעל הסיר, בדרך כלל אין באדים חום שהיד סולדת בו. אך באמת יש להזהר שלא לקרב את הבקבוק או צנצנת התבלין לאדים ישירים במקום שהם בחום שהיד סולדת בהם.

קומקום נפרד לבשר ולחלב

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי' קה סעיף ג) שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם. ומקור הדין הוא ממשנה (מכשירין פרק ה משנה י) שהמערה מצונן טהור לחם טמא – נטמא העליון, והחמירו לכתחילה לנהוג דין זה גם באיסורין, אולם בדיעבד אינו אוסר רק ביין נסך וטומאה, וכנ"ל.

אך יש להסתפק באופן הפוך, אם המשקה העליון חם והתבשיל התחתון קר, ומצוי הדבר כששופכים מקומקום הרותח לתוך כוס חלב או על בשר קפוא להפשירו, האם הקומקום נהיה חלבי או בשרי.

וכתבו החק יעקב (סי' תנא ס"ק נז) ושלחן ערוך הגר"ז (סי' תנא סעיף נט) שאף בחם לתוך צונן יש לכתחילה להחמיר בדין ניצוק, ואכמ"ל.

ולפי זה לכאורה יש לאסור לכתחילה לשפוך ישירות מקומקום לתוך כוס חלב או על בשר קפוא.

אמנם כאמור יש לדון שכל מה שמצינו דין ניצוק הוא רק בדבר איסור ולא בהיתר, ולכן מותר לשפוך מקומקום חם לתוך כוס חלב שאינו חם, או על בשר קפוא. ולגבי האדים אין לחוש כיון שהקומקום רותח וכמבואר להלן.

לשפוך מקומקום חם אל תוך סיר טשולנט העומד על האש

לעיל נתבאר מדברי הרמ"א (יו"ד סי' קה סעיף ג) שמחמת דין ניצוק אין לשפוך אוכל כשר קר לתוך אוכל טרף חם. ויש להסתפק באופן שגם העליון וגם התחתון חמים, האם יש בזה דין ניצוק.

ונחלקו בזה החכמת אדם והיד יהודה. בחכמת אדם (כלל נט סעיף ה) פסק שרק מקר לחם אין לשפוך לכתחילה, אבל מחם לחם מותר לשפוך לכתחילה, ולפי דבריו יהיה מותר לשפוך לכתחילה מקומקום מים חמים אל תוך סיר בשר רותח, והקומקום לא יהפוך לבשרי. אך ביד יהודה (סי' קה אות לא) סובר שגם מחם לחם יש להזהר לכתחילה, והפרי מגדים (סי' קה משב"ז ס"ק ו) הסתפק בזה.

להלכה נפסק כהחכמת אדם שמחם לחם מותר לשפוך לכתחילה, אף לתוך איסור, וכל שכן בשופך לתוך היתר שיש לדון שאין בזה כלל דין ניצוק, ואף לדעת האוסרים הדבר מותר.

אך צריך בירור מדוע האדים העולים מן הסיר אינם אוסרים את הקומקום מדין זיעה וכפי שנפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח), ואין לומר שמדובר באדים שאין היד סולדת בהם, שהרי כתב התרומת הדשן (חלק ב סי' קג) ומובא בפרי מגדים וברעק"א (שם) שאם הכלי שנבלע בו האדים הוא רותח, נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם.

אולם כתב הרא"ש (שו"ת הרא"ש כלל כ סי' כו) "אמנם צריך לידע אם קדרה רותחת מקבלת זיעה, דשמא חום הרתיחה שבה מעכבתה מלקבל הזיעה", ולכן גם כאן הקומקום מתוך שהוא רותח אינו בולע את האדים העולים אליו מן הסיר.

אכן בתרומת הדשן הנ"ל מבואר להיפך שאם הכלי שמקבל את האדים הוא רותח נאסר אף אם אין באדים חום שהיד סולדת בהם וצ"ע.

הלכה למעשה נראה כדברי הרא"ש כמבואר מהרש"ם (שו"ת חלק ד סי' פה) וז"ל: 'אך באם הקדרה העליון היתה מרותחת יש לצרף סברת תשו' הרא"ש שהובא בהגהת מהרל"ח על הטור יו"ד ע"ש. ובפרט שכבר כתב בתשו' ב"ח (החדשות סי' כד) דכל איסור זיעה הוא רק חומרא ובכל ספק יש להקל'. ועי' שו"ת משכנות יעקב (יו"ד סי' לד) יד יהודה (פירוש הארוך סי' צב אות נה), ומגן אברהם (סי' תנא ס"ק נד).

חידוש הב"ח באדים העולים בנחת שאינם אוסרים

הנה מבואר בשו"ת הב"ח החדשות (חלק ב' סימן כד) שהיה מקום לומר שכל מה שמבואר בשו"ת הרא"ש (כלל כ סי' כו) ונפסק בשלחן ערוך (יו"ד סי' צב סעיף ח) שאדים אוסרים כל זה רק כשהאדים מגיעים בלחץ חזק, ובמקום צר ודחוק שאין האדים יכולים להתפשט לצדדים. אבל באופן רגיל שהאדים עולים בנחת ויש להם מקום להתפשט לצדדים אינם אוסרים.

אמנם כתב הב"ח שם שאף שכן היה נראה לו להלכה, מכל מקום בתרומת הדשן (ח"ב סי' קג) המובא ברמ"א (יו"ד סי' צב סעיף ח) משמע שאף במקום שהאדים מתפשטים לצדדים הם אוסרים, ולכן כתב שאם ודאי האדים חמים שיד סולדת בהם יש להחמיר בדבר. אבל בספק אם היד סולדת בהם – מותר.

אמנם כל מה שאמרנו שאדים אף באופן שהם עולים בנחת אוסרים, זה רק כלפי מאכל שנמצא מעל האדים, אבל אם הוא מן הצד, אף שהאדים מגיעים אליו – אינו נאסר, כמבואר בשו"ת מהרש"ם (חלק ד סי' קיט, ודייק כן מדברי הב"ח הנ"ל) וכן כתב עוד שם המהרש"ם (ח"ד סי' פה) 'ובפרט שכבר כתב בתשובות ב"ח (החדשות ח"ב סי' כד) דכל איסור זיעה הוא רק חומרא, ובכל ספק יש להקל, ולכן אם הזיעה מגיעה מהצד יש להתיר.

סיכום

אדם שמבשל על סיר שיש בו דבר איסור, לדוגמא יש עובדת זרה המבשלת את מאכליה שהם אסורים באכילה במחבת שלה, אדם שיש לו חולה בבית שנצרך לאכול דבר אסור, מטבח במקום עבודה שבו לכל עובד יש את המחבת שלו, וישנם עובדים לא יהודים המבשלים מאכלים ללא כשרות, אולם יש שמן או תבלין בכשרות מהודרת המשמש את כולם, יש איסור לכתחילה שישפכו ישירות מהשמן או כל רוטב נוזלי לתוך המחבת, אולם אין בעיה שיהיה צנצנת תבלין אחת לכולם, כיון שאינו נוזלי. אך בדיעבד אם השתמשו אף בשמן או רוטב נוזלי אין בכך בעיה.

אך לגבי בשרי וחלבי ניתן להקל, ואף בקבוק נוזלי אין צורך לייחד בקבוק שמן או רוטב חלבי ובשרי.

במקרה ויש אדים חזקים ישירים, מצוי כאשר הסיר מכוסה ברובה והאש גבוה, או סיר לחץ וכדומה, וחום האדים הוא בשיעור שהיד סולדת בהם, גם בדיעבד הבקבוק נאסר. וכן כאשר הסיר הוא חלבי בקבוק השמן נעשה חלבי, ואם הסיר בשרי הבקבוק בשרי. במקרה זה גם צנצנת התבלין נאסרת או נהפך לחלבי או בשרי כפי הענין, ואין הבדל בין אבקה לנוזל.

אך בדיעבד ניתן להתיר במקרה וקיימים אחד מהתנאים הללו: א. שהאדים אינם ישירים, והוא שופך את השמן או התבלין מהצד. ב. שהאדים אינם רותחים ברמה שהיד סולדת מהם. ג. שהאדים מועטים מאד, לבשל כשיש חום גבוה העולה מדבר יבש במחבת.

מותר לשפוך מקומקום רותח על דבר חלבי ובשרי והכלי אינו נאסר.

רמ"א (יו"ד סי' צה; סיק קה סעיף ג); אמזרה לשמך (גליון 100).