פרטי הלכות של שנים מקרא ואחד תרגום - חלק ב

פרטי הלכות של שנים מקרא ואחד תרגום - חלק ב

נושאי המאמר

מהו החיוב של שמו"ת? ומדוע הוא מכונה כך? מהו צורת הקריאה הנכונה והראויה של שמו"ת? מאימתי אפשר להתחיל לקרוא את הפרשה? האם נכון לקרוא את הפרשה בטעמים גם בקריאת שמו"ת? אדם שדילג על פרשה כיצד ינהג בשבוע הבא? האם ניתן להשלים וכיתד יש להשלימו? אדם שקרא בטעות את הקריאה של שבוע הבא, מה יעשה? האם יש חיוב לקרוא שמו"ת לפי הסדר? האם יש ענין לסיים במקרא? מאיזה גיל יש לחנך את הילדים לשמו"ת? חתן בר מצוה אימתי יקרא את הפרשה, האם חייב לעשות זאת בדוקא לאחר הבר מצוה?

חיוב קריאת הפרשה

במאמר הקודם עסקנו בכך כי מלבד החיוב על הציבור לקרוא את הפרשה בבית הכנסת יש חיוב על כל יחיד לקרוא פעמיים את הפרשה מתוך החומש, וכן את התרגום (שולחן ערוך או"ח סי' רפה). הלכות אלו קרויים בקצרה שמו"ת – ש נים מ קרא ו אחד ת רגום. במאמר הקודם הרחבנו איזה פירוש ניתן ללמוד במקום התרגום, וכי ירא שמים ילמד גם את התרגום וגם את רש"י. במאמר זה נתמקד יותר מהו הצורה לקיים הלכה זו, ומהו הזמן המתאים לקיימה.

צורת הקריאה

בכל אופן וסדר שקוראים שנים מקרא ואחד תרגום יוצאים ידי חובה, אך ישנם שני אופנים לקריאת שמו"ת שהם מובחרים יותר:

[א] לקרוא כל פסוק פעמיים ואח"כ התרגום של אותו פסוק.

[ב] לקרוא כל פרשה פתוחה או סתומה פעמיים [כלומר עד המקום המסומן בחומש עם האות פ או ס בין הפסוקים. והוא מקום שבספר תורה משאירים רווח, כיון שע"פ המסורת זה סיום ענין]. ואח"כ לקרוא את התרגום.

לפי הדעה שצריך לקרוא כל פרשה שנים מקרא ואחד תרגום (הדעה הב' הנ"ל) - פרשה היינו פתוחה או סתומה דוקא, אבל הפסק העליות אינו נחשב הפסק פרשה, כי החלוקה של העליות אין מקורה קדום ולא נחשב הפסק. [אמנם בספר תיקון יששכר מייחס את חלוקת העליות לעזרא הסופר ואף למשה רבינו עליו השלום, אך אין לזה מקור ברור, ובמאירי (קרית ספר מאמר ה' חלק שני) כתב 'החזן מקרא כרצונו'. וכן פסק המשנה ברורה (סי' קלח סק"א ובשער הציון שם סק"א)].

אמנם במקרה ויש סיום של ענין אף שאין פתוחה או סתומה, לדוגמא פרשת מקץ שהיא כולה פרשה אחת, ואין בה כל סימון של פתוחה או סתומה, ניתן לעצור אף לפי דעה ב' (משנה ברורה סי' רפה סק"ב). ומשכך בחלק גדול מהמקומות הסימון של העליה מתאים לסוף ענין. אמנם בחלק מהמקומות העליה היא באמצע ענין, אולם מסדר העליות התאמץ מאד תמיד לסיים בדבר טוב, ולכן הוא מפסיק באמצע ענין בדבר טוב, במקרה זה יש להמשיך לקרוא עד לסיום הפרשה או סיום הענין.

להלכה ניתן לבחור את הצורה הנוחה, ואין עדיפות לאחד מהצורות הנ"ל. (משנה ברורה סי' רפה ס"ק ב).

[ג] יש הנוהגים לכתחילה לקרוא קריאה אחת [מלבד קריאה פעם שניה ותרגום הנקראת בנפרד] עם הבעל קורא, וכן דעת כמה פוסקים חשובים, והנוהגים כך יכולים לסמוך על שיטות אלו. (ספר המנהגים למהר"א טירנא עמ' כה; וראה שולחן ערוך סי' רפה סעיף ו; מגן אברהם ס"ק ח - ט, ט"ז סק"ב; ומשנה ברורה ס"ק טז).

המעלה להקפיד על זמן שמו"ת

המשנה ברורה (סי' רפה סק"א) כתב שבשמו"ת צריך להזהר שלא להקדים את הציבור ולא לאחר, ומי שמקפיד לקרוא את שמו"ת יחד עם הציבור, זוכה לאריכות ימים. במאמר זה נבאר מהו הזמן הנכון והראוי לקיים הלכה זו.

מאימתי מתחילים לקרוא שמו"ת?

יש הקוראים שמו"ת לאורך ימות השבוע - בכל יום קצת מהסדרה, ולפי האמור שהסדר הנכון הוא לפי חלוקה לפסוקים שנים מקרא ואחד תרגום, או לפרשיות פתוחות וסתומות, יש להקפיד לסיים ביום ראשון בפרשה הפתוחה או הסתומה שלפני או אחרי עליית שני, וכן בשאר הימים.

אף שכמה אחרונים כתבו שמצוה מן המובחר לקרותה בערב שבת, וכן דעת המקובלים, וכמו שכתבו השערי תשובה והמשנה ברורה (סי' רפה ס"ק ח) בשם האר"י הקדוש (שער המצוות פרשת ואתחנן), אך גם לקרוא כל יום מתחילת השבוע והלאה, הוא גם בכלל מצוה מן המובחר [כן כתב המשנה ברורה שם, וכן מבואר בראשונים (ברכות ח.), עיין ריטב"א ורבינו יונה שם, וכן נהגו הגר"א והחזון איש שהיו קוראים הפרשה מעט בכל יום מימות השבוע].

האם אפשר ללמוד שניים מקרא ואחד תרגום בלילה?

לכתחילה אם יכול ללמוד מקרא ביום עדיף שילמד ביום, אבל אם אין לו זמן אחר לקרוא שמו"ת - יכול לקרוא אף בלילה. והטעם משום שהמשנה ברורה (שעה"צ סי' רלח ס"ק א) כתב שדעת הבאר היטב ע"פ הקבלה שאין לקרוא מקרא בלילה, אך הפרי מגדים סבר שאין בכך בעיה. והוסיף המשנה ברורה שגם לדעת המחמירים אין בכך איסור, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה שנאמר במדרש 'שהיה הקדוש ברוך הוא לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה'. ומבואר במשנה ברורה שסובר שאף לפי הקבלה אין בזה איסור, אלא שהיום הוא הזמן המועדף והמסוגל יותר ללמוד מקרא. (אזמרה לשמך גיליון 80).

השלמת פרשה בשבת שלאחריה

מי שנאנס ולא קרא שמו"ת בשבוע שעבר ורוצה להשלימה בשבוע שלאחריו, לכתחילה יאמר קודם את הפרשה שהחסיר, ואחריה את הפרשה של השבוע, אך אין הדבר מעכב.

וכמו שמצינו לגבי קריאת התורה, שכאשר ציבור משלימים קריאת התורה שהחסירו, קודם משלימים הפרשה החסרה ואחר כך קוראים הפרשה של אותו שבוע. (אור זרוע חלק ב סי' מה; ונפסק ברמ"א או"ח סי' קלה סעיף ב, ובמשנה ברורה ס"ק ח). ונראה שהוא הדין לגבי שמו"ת ראוי לכתחילה שיקרא לפי הסדר.

ואין זה דומה לתפילת תשלומין שקודם מתפללים את תפילת החובה ואחריה את התשלומין, מהטעם המבואר ברשב"א (ברכות כו') שלא תקנו חכמים השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה החיובית, וטעם זה לא שייך לגבי השלמת שמו"ת (ועי' שו"ת מהרש"ם חלק א סי' ריג).

אבל אם לא יספיק לקרוא באותה שבת את שתי הפרשיות, יקדים את הפרשה שבה עומדים, וישלים את הפרשה החסרה לאחר מכן, כיון שלדעת רוב הראשונים לאחר מנחה של שבת כבר עבר זמן קריאת הפרשה. (אזמרה לשמך גליון 122).

טעה וקרא פרשה של שבת הבאה

טעה וקרא שמו"ת של שבת הבאה לא יצא ידי חובה. (ברכות ח: בראשונים שם) ובשלחן ערוך (או"ח סי' רפה סעיף ג) פסק שרק לאחר קריאת המנחה של שבת אפשר לקרוא, ולפני כן לא יוצאים ידי חובה. [גם בקריאת התורה של הציבור בשבת פשוט (עי' או"ח סי' קלה) שלא יצאו ידי חובה אם טעו וקראו את הפרשה של השבת הבאה].

קרא שמו"ת למפרע

שאלה מצויה הוא, אדם שנוהג לקרוא קריאה אחת משני הפעמים יחד עם הבעל קורא, ומסיבה כלשהו הפסיד את תחילת הקריאה, וכעת רוצה להתחיל עם בעל הקורא מאחד העליות המאוחרות, ולאחר קריאת התורה להשלים את תחילת הפרשה שהפסיד. ונשאלת השאלה האם הוא יכול לנהוג כך, או שעליו להמתין שתגמר הקריאה, ורק אז הוא יכול להתחיל להשלים את תחילת הפרשה ולקרוא את כל הפרשה כסדר?

שאלה דומה מצויה בשנים הלומדים יחד את הפרשה שמו"ת, והחברותא התחיל כבר את הפרשה, ורוצה להמשיך מהמקום שהוא אוחז, האם השני יכול להצטרף אליו ולהשלים את תחילת הפרשה אח"כ או שמא יש חיוב לקרוא את הפרשה כסדר?

נראה שאף שלכתחילה צריך לקרוא את הפרשה לפי הסדר כפי שכתב המשנה ברורה (סי' רפה ס"ק ו) בשם סדר היום וכנסת הגדולה, אך הדבר אינו מעכב, שהרי מצינו בגמרא (מגילה יז) רק לגבי הלל קריאת שמע ותפילה ומגילה הדבר מעכב אם קראו אותו למפרע [לא לפי הסדר, אך לא מצינו כן לענין שמו"ת.

גם לגבי קריאת התורה בציבור מבואר בשולחן ערוך (סי' קלז סעיף ג) שקרא למפרע יצא ואין הסדר מעכב. וכן מבואר בתוספות רי"ד (מגילה יז.), שכתב בזה הלשון: 'הקורא את המגלה למפרע לא יצא, נראה לי דוקא במגלה כדילפינן מקראי [נדרש מהפסוקים], אבל בתורה אם קראו אדם למפרע – יצא'. וכן מבואר בפרי חדש (סי' קמד). וראה משנה ברורה  (סי' קמד ס"ק ט); ועיין בגמרא (מגילה ל) ובריטב"א וטורי אבן (שם).

אמנם הגאון רבי דוד עראמה (בפירושו על הרמב"ם הל' תפילה פי"ג ה"ל נדפס בסוף הרמב"ם מהדורת שבתי פרנקל) כתב שאם קרא שמו"ת למפרע לא יצא כמו במגילה. אמנם דבריו מחודשים וכנ"ל שלגבי קריאת התורה אין זה מעכב, והוא הדין בנידון זה. (אזמרה לשמך גליון 122).

קריאה בטעמים

מן הדין אין חיוב לקרוא שמו"ת בטעמים, אך ישנה מעלה בקריאת שמו"ת בטעמים ובפרט ע"פ קבלה. (מגן אברהם סי' רפה ס"ק א; שער המצוות פר' ואתחנן; של"ה מסכת שבת נר מצוה; וכבר כתב כן רבינו יונה בספר היראה).

לסיים השמו"ת במקרא

כשאומרים שמו"ת יש סוברים שיש לסיים את הקריאה במקרא, דהיינו שלאחר שיסיים לקרוא את הפסוק האחרון שנים מקרא ואחד תרגום, יחזור ויקרא את הפסוק פעם שלישית מקרא, כדי לסיים במקרא. לדעה זו מי שמחלק הקריאה לכמה פעמים ואינו קורא הפרשה כולה בבת אחת, יחזור ויסיים בכל מקום שהפסיק בפסוק מהמקרא. (מגן אברהם (סי' רפה ס"ק א) בשם האר"י הקדוש (שער המצוות פרשת ואתחנן); בן איש חי (שנה ב' פרשת לך לך). ועי' ארחות חיים (מלוניל, דיני שמו"ת)).

האם צריך לחנך ילדים לקריאת שנים מקרא ואחד תרגום?

נראה שיש בזה דין חינוך, אך כאשר קשה לילד די לחנכו שיקרא שנים מקרא עם רש"י בלא תרגום או לחלופין שנים מקרא עם התרגום בלא רש"י, כפי שיותר נח לו. ורק לאחר הבר מצוה יש להרגילו שירא שמים ישתדל ללמוד את שניהם.

אך יש לשים לב לכך שגיל חינוך בכל המצוות תמיד נקבע רק כאשר הילד יכול לקיים את המצוה כתיקונה, ולכן בכל מצוה ישנו גיל אחר לחינוך. במצוה זו גיל החינוך הוא יחסית מאוחר מאד, משום שהמצוה כתיקונה הוא לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בהבנת הדברים, והדבר קשה לילד בגיל צעיר, לכן יש לחנכו החל מהגיל שהוא יכול לעשות כן, והדבר בהחלט משתנה גם לפי רמתו ותפיסתו של הילד. (אזמרה לשמך גליון 80).

שלחן ערוך (או"ח סי' רפה); אזמרה לשמך (גליונות 79;80; 122).