האם מותר להתיר נדר בשבת?

נושאי המאמר

האם מותר להתיר נדר בשבת? מדוע יש נדרים שאסור להתיר אותם בשבת? אלו נדרים נחשבים צרכי שבת? הנודר שלא יאכל פרי מסוים, האם יש בכך צורך שבת? ומה הדין אם נדר שלא יאכל חלה או לחם רגיל? או מאופה מסוים, ויש בידו רק מאופה זה? מי שנדר שלא ילבש בגד מסוים בשבת מה דינו? מי שנדר שלא ישן את שינת הצהריים מה דינו? האם העובדה שהחכם זמין בשבת יותר, או שיש לו יותר זמן בשבת, הוא סיבה שיכול להתיר את הנדר בשבת? מי שנדר שיסע לחיפה עד סוף השבוע, והגיע שבת ועדיין לא נסע, מה יעשה? מי שהתרשל ולא התיר את הנדר מערב שבת, האם מותר לסמוך על התרים אלו? אדם שרוצה להחמיר על עצמו ולא להתיר נדר לצורך שבת, האם הדבר הידור שבת? חרם שקיבל על עצמו הציבור האם מותר להתירו בשבת? חרם שהציבור החרים אדם יחיד האם מותר להתירו בשבת? אשה שנדרה נדר שארינו קשור לשבת, האם מותר לבעלה להפר את הנדר בשבת? והאם מותר להפר את הנדר כהרגלו ביום חול? האם מותר לספר לבעל בשבת על נדרי אשתו?

הקדמה

יש דין שכל אדם הנודר נדר או נשבע שבועה שהוא חייב לקיים את דברו, אולם יש אפשרות במקרים מסוימים להתיר את הנדר או השבועה, וניתן ללכת לחכם הבקי בהלכות אלו, ויודע איזה נדרים אי אפשר להתיר, ובאיזה מצבים ניתן להתיר את הנדר, וכאשר הוא מוצא פתח כלומר דבר או מצב שאילו הנודר היה יודע זאת הוא היה נמנע מלנדור, הוא יכול לצרף אליו שני אנשים נוספים, ושלשת האנשים נעשים בית דין, והם אומרים לנודר 'מותר לך מותר לך מותר לך', ואז הנדר הותר, ואין צורך לקיימו יותר. יש להדגיש כי הפתח והחרטה לחוד אינם מתירים את הנדר, אלא רק התהליך הנעשה בבית דין המתואר לעיל, אך אדם המתחרט על נדרו ויש לו פתח להתירו, והוא נדר שניתן להתירו ע"פ ההלכה, אולם אם הוא לא פנה לחכם שיתיר לו הנדר, יש עליו איסור חמור לעבור על נדרו.

יש איסור חמור לנדור נדרים או להשבע שבועה בכל צורה ומכל סיבה שהיא, הן מחמת החשש הגדול שמא הוא יכשל בעוון נדרים ושבועות שהוא איסור חמור ביותר, והן משום שאף אם יקיים את הדבר האדם נענש. וכפי שאמרו חכמים (גיטין לה. במדבר רבה פרשה כב אות א) שאף הנשבע על אמת נענש.

אמנם מצינו בתנ"ך בכמה מקרים שגדולי עולם נדרו נדר, אולם צריך לזכור כי אלו היו אנשים אם כוחות הנפש שונים לחלוטין מאיתנו, ואפילו אצל אנשים אלו, הם לא נדרו נדר אלא ברגעים נבחרים בהיסטוריה שחייבו זאת, רגעים נדירים אלו רוכזו כולם יחד בתנ"ך, וכשאנחנו קוראים בתנ"ך ובחז"ל תיאור של רגעים נבחרים במשך 2500 שנה מבריאת העולם ועד חתימת התלמוד, ומשכך כאשר התנ"ך מביא הרגעים הנדירים של גדולי העולם של פרשת הדרכים שקבעו את עתיד עם ישראל ואף את עתיד העולם כולו, מוזכר בתורה ובנביא מקרים בודדים של נדרים, כגון אצל אברהם אבינו ואבימלך, יעקב אבינו בברחו לחרן, יעקב השביע את יוסף, עם ישראל במלחמה מול ערד, הוריו של שמשון שנצטוו ע"י מלך לנדור נזירות, חנה לפני לידת שמואל, יפתח [שעליו נמתח ביקורת ונענש שביתו יצאה ראשונה], ומקרים בודדים נוספים. אך מכיון שמרכזים לנו את אותם מקרים נדירים שארעו לאורך 2500 שנה אנחנו עלולים לקבל רושם כאילו גדולי עולם נהגו לנדור נדרים בקלות.

יתירה מזו אמרו חז"ל שיש חובה על האדם שנכשל ונדר נדר, ללכת לחכם ולהתיר את הנדר. וכפי שאמרו חכמים (יבמות קט:): 'הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן'. כלומר אדם שנודר נדר נחשב הדבר כאילו בנה במה להשם לאחר שנבנה בית המקדש ונאסר לבנות במות, ואדם שמקיים את הדבר ואינו הולך לחכם להשאל עליו, נחשב כאילו הקריב קרבן על הבמה מחוץ לבית המקדש, שהמעשה אמנם מגיע מכוונות טובות אך הוא מהעבירות החמורות ביותר ועונשו כרת (ויקרא יז ט), כלומר הוא נכרת גם מהעולם הזה וגם מעולם הבא. כך גם בנדרים אף שהדבר מגיע מכוונות טובות ליצור מחייב להתחזק, אין זו הדרך הנכונה ע"פ ההלכה, וכשאדם עובד את השם בדרכו שלו שלא ע"פ ההלכה הדבר נחשב לעבירה חמורה ביותר.

התרת נדרים בשבת

ישנו איסור להתיר נדרים או שבועות בשבת. (שלחן ערוך או"ח סי' שמא סעיף א). וביאר המשנה ברורה (סי' שמא סק"א; שעה"צ ס"ק א) משום שהוא טרחה בשבת שלא לצורך שבת, או משום שנאמר (ישעיהו נח יג): 'אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר'. ולמדים אנו מפסוק זה שאין להתעסק בשבת בדברים שאינם צורך שבת.

אמנם מותר להתיר נדרים ושבועות בשבת באחד מארבעת המצבים הבאים: א. התרת נדר לצורך שבת. ב. התרת נדר לצורך מצוה. ג. שבועה שזמנה תם בשבת, ואם לא ישאל יעבור על השבועה. ד. חרמי קהל. ונפרט ונבאר כל מקרה.

התרת נדר לצורך שבת או לצורך מצוה

אדם שנדר נדר שלא לעשות דבר שהוא צורך שבת, או צורך מצוה, מותר להתיר לו את הנדר בשבת. (שלחן ערוך או"ח סי' שמא סעיף א). למשל אדם שנדר שלא יאכל בשר או לא ישתה יין, או לא יאכל דבר שהוא רגיל לענג בו את השבת, מותר להתיר את הנדר. (משנה ברורה (סי' שמא סק"ב; שעה"צ סק"ד).

אולם הפרי מגדים הסתפק כשאדם נדר שלא יאכל פרי ספציפי או משקה ספציפי ויש לו מינים אחרים לכבד את הדבת, האם זה נחשב נדר שהוא צרכי שבת. (שעה"צ סי' שמא סק"ד). המהר"י אסאד (יהודה יעלה או"ח סי' נה שאלה ב) נשאל שאלה מעניינת בהקשר זה, אשה הלכה לאפות את החלה המיוחדת לשבת אצל האופה [באותם ימים לא היה לכל אחד בבית תנור המתאים לאפיה, וכל אשה היתה לשה את הבצק בביתה, ומגיעה לאופה, והוא היה אופה בתורה את הלחם מהבצק שלה]. באחד הפעמים התור התארך מעבר למידה, או שהאופה התעצל במלאכתו, והאשה חזרה לביתה באיחור רב ולא הספיקה לסדר את שאר צרכי שבת כראוי, ולכן בעלה כעס עליה ונדר נדר שיותר הוא לא יטעם לעולם חלה שנאפתה אצל אופה זה. באחת השבתות האשה שבה והלכה דוקא לאופה זה ושם אפתה את חלותיה, ובליל שבת בעלה התחרט על הנדר, ורצה לאכול את החלות הריחניות והטעימות המיוחדות לכבוד שבת, אולם נשאלת השאלה כיון שהיה בבית הרבה לחם רגיל, ובעלה יכול היה לעשות עליהם לחם משנה, האם ניתן להתיר את הנדר כדי שבעלה יוכל לאכול דוקא חלה, או שמא דינו כמי שנדר שלא לאכול מין מסוים ויש לו מינים נוספים, שישנם דעות האוסרות להתיר את הנדר?

במקרה זה התיר המהר"י אסאד להתיר את הנדר, משום שחלה היא מאפה המיוחדת לכבוד שבת, וכל דבר המיוחד לכבוד שבת, לכל הדעות נחשב צורך שבת, והשאלה היא רק כאשר יש מספר מיני פירות, והוא נדר רק ממין ספציפי שאין בכך כבוד שבת לאכול דוקא ממין זה.

אדם שנדר שלא ללבוש בגד מסוים שיש בו כבוד שבת, או שאין לו בגד אחר, מותר להתיר את נדרו בשבת.

אדם שרגיל לישון בצהרי היום, ונדר שלא ינוח בשבת בצהריים, יכול להתיר את הנדר. (משנה ברורה סי' שמא סק"ב).

אדם שהיה לו פנאי לפני שבת

אדם שיש לו זמן להתיר את הנדר לפני שבת, לכתחילה הוא מחוייב להתיר את הנדר בערב שבת, ולא לדחות את התרת הנדר לשבת, אף שהדבר יותר נח לו, ויש בהתרת הנדר צורך שבת או צורך מצוה. (בה"ל סי' שמא סעיף א ד"ה אף על פי). אולם במקרה והוא התרשל בכך ולא התיר את נדרו בערב שבת, לכתחילה אסור מכל מקום לצורך שבת ולצורך מצוה מתירים בשבת.

האם יש ענין להחמיר שלא להתיר את הנדר בשבת

אולם נשאלת השאלה אדם שנדר נדר שיש בה צורך שבת, אולם הוא רוצה להחמיר ולהדר, ומכיון שיש בעיה להתיר נדרים בשבת הוא שואל האם הוא יכול להחמיר על עצמו ולהדר, ולא להתיר את הנדר?

המלאכת שלמה (שבת פכ"ד מ"ה) התייחס לשאלה זו, וכתב שיש מצוה להשאל על הנדר מפני כבוד השבת, ולכן גם אדם שהרוצה להחמיר על עצמו ולא להשאל, חובה עליו לעשות כן, ומסיבה זו המשנה (שם) כתבה הלכה זו בלשון ציווי 'ונשאלין על הנדרים בשבת'.

נשבע לעשות דבר עד סוף השבת

אדם שנשבע שעד סוף השבוע יסע לחיפה, והשבת הגיע הוא עדיין לא קיים את שבועתו, בשבת עצמה עדיין לא נגמר השבוע, אולם כמובן אסור לו לנסוע לחיפה בשבת כדי לקיים את שבועותו, מאידך אם הוא ימתין עד מוצאי שבת הוא כבר עבר על השבועה, וישנו נידון האם עדיין ניתן להתיר את הנדר או השבועה לאחר שהסתיים הזמן שלהם, לדוגמא אדם שנשבע שיעשה דבר השבוע, הוא יכול להתיר את השבועה רק במהלך השבועה, אולם יש נידון האם הוא אינו יכול להתיר את השבועה בשבוע לאחר מכן ובכך להפטר מהעונש החמור של מי שלא קיים את שבועתו. ולכן במוצאי שבת יש בעיה להתיר את השבועה. (ראה שלחן ערוך יו"ד סי' רלח סעיף כ ובהגהות רעק"א שם), ונשאלת השאלה כיצד ינהג אדם זה, כדי שלא יעבור על שבועתו מחד, ומאידך השבועה אינה קשורה לשבת ואסור להתירה בשבת.

במקרה כזה התירו חכמים לאדם להתיר את שבועתו בשבת לפני שנגמר הזמן, כדי שלא יעבור על שבועתו. (שלחן ערוך או"ח סי' שמא סעיף ב). ובשלחן ערוך הרב (סי' שמא סעיף ב) הוסיף שאם לא נתיר לו זאת בשבת אסור להתיר זאת לאחר שבת. אולם התהלה לדוד (שם סק"ג) נחלק על כך וסבור שהיינו סומכים על השיטות המתירות, אולם כיון שיש הלכה שאסור לאדם לעבור על שבועתו על סמך שיתירו לו לאחר מכן את הנדר, חייב להתיר את הנדר בשבת לפני שהוא עובר על הנדר.

מה הדין כשהתרשל בענין?

לכתחילה אסור לאדם להתרשל, ובמקרה ויודע שלא יוכל לקיים שבועתו עד שבת, הוא חייב להתיר את השבועה לפני שבת, ואסור לו לסמוך על כך שיתירו בשבת, אף אם הדבר יותר נח מחמת שיש לו זמן החכם יותר זמין. אולם בדיעבד גם במקרה והוא פשע והתרשל ובמזיד המתין לשבת, יתיר את השבועה, וינצל מהאיסור החמור של שבועת שקר. (ביאור הלכה סי' שמא סעיף ב ד"ה ולא).

אדם שאין לו פתח להתיר את הנדר

אדם שנדר נדר או נשבע שבועה, וכל פתח שהחכם שואל אותו הוא משיב כי אם בשעת השבועה או נדר היה חושב על כך למרות זאת היה נודר, ורק כעת הוא מתחרט על הנדר. במקרה זה אם אפשר לעשות מהחרטה פתח, כלומר לשאול אילו ידעת שאתה עתיד להתחרט על הנדר והשבועה האם בכל זאת היית נודר או נשבע, אם הוא משיב שלא, ניתן לסמוך לכתחילה על פתח זה ולהתיר את הנדר. (רמ"א יו"ד סי' רכח סעיף ז; משנה ברורה סי' שמא סק"ו).

אולם אם האדם אומר כי באותה שעה בער בו התשוקה לנדור, וגם אילו היה יודע כי הוא עתיד להתחרט על כך היה נודר או נשבע, ואין שום מצב או ידיעה בעולם שהיה מונע ממנו מלנדור או להשבע, אולם כעת הוא מתחרט לגמרי על כך שנדר, והיה מעדיף שלעולם לא היה נודר, אף שלכתחילה נוהגים שלא מתירים את הנדר או השבועה כך, ראה שלחן ערוך דעה שניה ורמ"א (יו"ד סי' רכח סעיף ז), מכל מקום כתב המשנה ברורה (סי' שמא סק"ו) כי במקרה זה יש להתיר את הנדר או השבועה, כדי שלא יעבור על האיסור.

התרת חרם של הציבור

קהל שהחרימו שלא לעשות דבר, שצריך להתיר את החרם ברבים, אף שהחרם אינו נוגע לשבת, וכן אינו צורך מצוה, כאשר רוצים להתיר את החרם, מותר להתירו בשבת.

המשנה ברורה (סי' שו ס"ק נא; סי' שמא סק"ח) הוסיף שאף שמשמעות הרמ"א (או"ח סי' שו סעיף יב) שאפשר להתיר רק חרם הנוגע לככל הציבור, משום שההיתר הוא שדבר שהוא צרכי רבים נחשב כמו צורך מצוה, אך לדעתו חרם שהציבור החרים את היחיד מחמת מעשיו אסור להתיר בשבת אלא אם הוא נוגע לשבת. מכל מקום האחרונים התירו גם במקרה זה משום שנחשב שאי אפשר ביום אחר, כיון שרק בשבת כל הציבור מתקבץ יחד, ואם ירצו לקבץ את הציבור יחד להתיר את החרם ביום חול, יהיה קשה ולעיתים אף בלתי אפשרי לקבץ את הציבור יחד רק כדי להתיר את החרם, ולכן נחשב כאין יום אחד להתירו, ומותר להתירו בשבת, בדומה להפרת נדרים ראה להלן.

הפרת נדרים בשבת

הצורה הנוספת שבה מותר להתיר נדר בשבת הוא בהפרת נדרים, אשה נשואה או בחורה מגיל 11 עד גיל 12.5 הנודרת נדר או נשבעת שבועה, בעלה של האשה או אביה של הבחורה יכולים להפר את הנדר בתנאים מסוימים, אף שהאשה או הבת אינם מתחרטים כלל. אולם הזכות להפר את הנדר הוא רק במקרה והבעל או האב מפירים את הנדר ביום שהם שמעו את הנדר, אך לאחר שקיעת החמה של יום השמיעה אין להם יותר זכות להפר את הנדר, והאשה זקוקה להתיר את נדרה אצל חכם ככל אדם אחר.

ולכן התירו חכמים לאב או לבעל להפר כל נדר בשבת, משום שאם ימתין עד למוצאי שבת לא יוכל להפר את הנדר. (שלחן ערוך או"ח סי' שמא סעיף א).

אמנם כאשר הבעל או האב מפירים בשבת משום כבוד שבת אין לומר מופר לך, אלא יאמר לה לעבור על נדרה, למשל אם נדרה שלא לאכול תפוז, יצווה עליה קחי תפוז ואכלי אותו, והציווי נחשב כהפרת הנדר. ואם נדרה שלא תכנס לחדר מסוים, יצווה עליה להכנס לחדר זה.

אך אם הבעל או האב לא שמעו על הנדר, והנדר אינו מצרכי שבת, ראוי שלא להודיע לו בשבת על כך שאשתו או בעלה נדרו נדר, ורק במוצאי שבת להודיע לו, ואז יוכל להפר את הנדר ביום ראשון שהרי זהו היום הראשון לשמיעת הנדר.

שו"ע (או"ח סי' שמא).