תובנות בחינוך מפרשת מצורע - להוציא החוצה - מה, מתי, וכיצד?

לכולנו יש בפנים הרגשות טובות ופחות טובות. בפנים הכוונה בלב, בנפש ובנשמה. ובזמנים או
במצבים מסוימים, כולנו מוציאים (או רוצים להוציא) אותם החוצה, לרוקן את הפנימיות לצורך מסוים.
עבודתנו אפוא היא לנווט את אותן רגשות ולהוציאם בדרך הנכונה והטובה.
יסוד זה למדנו בפרשתנו מדברי האור החיים הקדוש שמעורר תמיהה – כיצד ייתכן שריפוי הצרעת
נעשה על ידי פעולות שיכולות לגרום למחלה להחמיר? מדובר בפעולות (המתוארות בפרק הקודם, פרשת
תזריע) שגורמות עצב בלב האדם, ואף יכולים לגרום להחרפת הנגעים, כמו: ישיבה בדד מחוץ למחנה,
ובנוסף "בגדיו יהיו קרועים, וראשו יהיה פרוע, ועל שפם יעטה" (ויקרא יג, מו). אם כן, מה התועלת
בביצוע פעולות אלה?
והוא מבאר:
"נראה לפרש על זה הדרך: להיות שהצרעת - כפי הטבע - תכונתו תתהווה מעפשות וזיהום הגוף,
ותגבורת המרה אשר תתגבר באדם, ועושה רושם בבשרו - ודבר זה יסובבנו העיצבון וצרת הלב ושיממון
השכל, והרפואה הטבעית לזה היא הרחקות העיצבון, ועניינים המרחיבים לבו של אדם ומשמחים אותו".
האור החיים הקדוש מסביר כי ייתכן מצב שבו האדם יתלה את הצרעת בסיבה טבעית, וכשיאמרו לו
שהנגעים באו בשל עוון לשון הרע – לא יאמין לכך.
"והנה, בבוא נגע צרעת על האדם, יכול אדם לומר כי חולי טבעי הוא אשר יקרה לאדם, ובֶאֱמוֹר לו כי
הוא זה בשביל לשון הרע - לא יאמין ולא יצדיק הדברים. לזה נתחכם אל עליון, וציווה שייסגר המצורע -
בדד ישב, ובגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה, ודברים אלו הם כפי הטבע נגדיים
לרפואת סיבת הנגע, ואדרבה, יולידו הנגע מחדש".
כלומר, המצורע נצטווה לעשות פעולות שעל פי ההיגיון יכולות לעשות יותר נזק מאשר תועלת, וזאת
כדי להוכיח שרק החזרה בתשובה הועילה לריפוי הצרעת, ומתוך זה תהיה לו הצדקה לכך שהחולי הגיע
בעקבות דיבורו ולא בשל סיבה טבעית.
"וכאשר יראה האדם שהגם שעשה דברים אלו שהם נגדיים, אף על פי כן על ידי שהרהר תשובה
והתוודה חטאתו, כי בעוונו אשר פשט לשונו גילה הנגע את עינו, וישוב מחטאתו ויטהר לשונו, ויראה כי
הפך הנגע את עינו - בזה ידע ויוכיח הוכחה ברורה שלא בא לו הנגע אלא לצד שדיבר לשון הרע".
"והוא אומרו 'זאת תהיה תורת המצורע' מוציא שם רע, והכרת הדבר והוכחתו – ביום טהרתו, שהגם
שעשה דברים נגדיים לחוליו כנזכר, אף על פי כן נטהר, בזה יבין וידע כי תורת לשונו הרע הוא זה, ולא
מקרה הטבעי כחושבי מחשבות און, וישמור פיו ולשונו. והוא מה שגמר אומר 'נרפא נגע הצרעת מן
הצרוע', פירוש, מן הצרוע באה רפואתו ששב ורפא לו". ע"כ.
ובדרך זו מבאר גם האלשיך הקדוש בפירושו עה"ת:
"כי בראות כי טמא הוא יסגירנו הכהן, למען יתן אל לבו כי לא בדרך טבע נסגר, כי הלא את המצורע
בדרך טבע יצווה הרופא לטייל ולצאת במקום ירחב לבו לתקן עיפוש דמו, ושלא ייסגר כי שם יתעפש אז
יותר.
אך בראותו כי אדרבה יאסר, אז יתן אל לבו ואמור יאמר, אין זה כי אם רוע לב אשר הרעותי,
ותייסרני רעתי כי שמו אותי בבור למזכיר עוון תחת היותי משלח מדנים בין אחים, בהתערב דעתי עם בני
אדם בשוט לשון, תחבא עתה למען תקן את אשר עיוותה, במקום שאין אנשים, ותאנק דום תחת היות
מדברת גדולות.

2
ועל פי הדברים האלה יכוון לבו, יקשיב אזנו, וישוב אל ה' וירחמהו. וכי יראנו הכהן והנה נרפא נגע
הצרעת, כי מן השמים הסירו המסובב בהסיר הסיבה ורפאוהו פעם בהסגר אחת אם רבתה תשובתו בימים
ההם, ופעם בשני הסגרים כי ישוב לאיטו. אז ידון דינו למזור כי רפואות תעלה העלה".
נמצינו למדים אם כן שע"י הוצאת הרוע הפנימי (לשון הרע) נעשה רע מבחוץ, וזוהי הצרעת, וע"י
ששב המצורע אל ה' בכל לבו ונפשו, הרי שנסתלקה לה הצרעת.
להוציא החוצה – כיצד?
היה זה כאשר הגעתי לביקור במרכז הגמילה – 'רטורנו' (שבאזור בית שמש), נכנסתי למקום ושמעתי
צלצול פעמון במרכז החצר. צלצול שהזכיר לי את ילדותי בת"ת, עם אותו צלצול היינו נכנסים מההפסקה
לכיתות חזרה. בכל אופן, לאחר הצלצול ראיתי קבוצת נערים מגיעה למקום בו עמד הפעמון, עומדים
בעיגול, מאזינים לנער שהשמיע את הצלצול, ולאחר מספר דקות מחבקים אותו וכולם מתפזרים.
לאחר בירור קצר, נודע לי פשרו של דבר.
כאשר אנשים עוברים תהליך גמילה מהתמכרות קשה, אזי בעולמם הפנימי מתחוללת השתוללות של
כעסים ורגשות שליליים וכדומה, בפרט שיש סוגי התמכרויות שהחלו ממקום של בריחה ממצוקה פנימית.
באותו מקום יש כמו הסכם שהוא חלק מכללי ההתנהלות, שכאשר אחד מהחברים מרגיש קושי פנימי,
במקום לבטא אותה בהתפרצות של כעסים הוא פשוט מגיע ומקיש בפעמון, כל חבריו בקבוצה מתאספים,
ואז הוא מספר להם את הקושי שהוא חווה, בתגובה כולם מעניקים לו חיבוק של חיזוק, עידוד ותמיכה,
וכך הוא ממשיך הלאה.
אכן, יש בפנים כעסים וקשיים, אך יש דרך כיצד לשחרר ולהוציא אותם החוצה.
כמחנכים והורים, ראוי ורצוי שמלבד בדוגמא האישית שעלנו להעביר.. כיצד מביעים כעסים,
ומנהלים רגשות, וכיצד מתנהלים בעתות לחץ וקושי, ננסה להרגיל את ילדינו ותלמידנו, לדבר,

להביע, להסביר מה עובר עליהם, ולשתף ברגשות, ולקרוא להם בשם.
בעצם להוציא החוצה, וללמוד להוציא נכון.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך