תובנות בחינוך מפרשת תזריע - כוחן של המילים

בפרשתנו מזהירה התורה מפני חטא לשון הרע והשלכותיו, והאריכו בזה רבותינו ז"ל.

דמעתה של הטבחית
פעם יצא החפץ חיים בלווית רב אחד למסע לדבר מצוה. בדרכם סרו לפונדק באחד הכפרים כדי
לסעוד את לבם. בעלת הפונדק זיהתה מיד את שני האישים הדגולים, הושיבה אותם ליד שולחן מיוחד
ודאגה שישרתו אותם כראוי.
כאשר סיימו השניים את הסעודה, ניגשה אליהם ושאלה: "כיצד מצא חן בעיניכם האוכל שלי?"
"טוב מאוד, נהנינו מאוד", השיב החפץ חיים בהתפעלות.
"ומה אתם אומרים?" פנתה אל הרב השני.
תשובתו לא איחרה לבוא: "די טוב, אך היה מלוח מדי, לטעמי".
אך שמעה זאת האשה ומיד פנתה לעבר המטבח. ה'חפץ חיים' החוויר והיה נסער מאד. "אינני יכול
להאמין! כל ימי נמנעתי מלדבר ומלשמוע לשון הרע, מדוע אפוא אירע עתה ששמעתי דיבורי לשון הרע?
באם הייתי יודע זאת מראש, לא הייתי יוצא לדרך".
בראות הרב את תגובת החפץ חיים, נבהל: "וכי מה אמרתי בסך הכל, מה היה נורא כל כך בדבריי?
אמרתי שהאוכל היה טוב, ורק הוספתי שמן הראוי היה להפחית מעט מלח!"
"אינך יודע להעריך כראוי את כוחן של מילים", השיב החפץ חיים בקול מוכיח. "ייתכן והטבחית הינה
אלמנה עניה הזקוקה לעבודתה. בגלל דבריך, בעלת הבית תאשים אותה שהאוכל היה מלוח. כדי להגן על
עצמה, תכחיש האלמנה העניה את דבריה ותאמר שהיא לא שמה מלח, ואפילו טעמה את המאכלים לפני
שהגישה אותם".
"ואז" המשיך החפץ חיים ואמר, "בעלת הבית תאשים אותה בשקר ותאמר לה: "האם הינך חושבת
שהרבנים שקרנים?! את היא זו ששיקרת!" הן תתווכחנה, ובעלת הבית תרגז עד כדי כך שהיא תפטר את
המבשלת המסכנה, והיא תישאר מחוסרת עבודה".
"ראה נא לכמה עבירות גרמת", הוסיף החפץ חיים, "דיברת לשון הרע, גרמת לבעלת הבית ולי לשמוע
לשון הרע, השפעת על כך שבעלת הבית תחזור על דברי לשון הרע בפני המבשלת, זהו כבר חטא של
רכילות. גרמת שהטבחית תשקר, בגללך בעלת הבית תצער אלמנה וגרמת לריב בין אנשים".
משסיים החפץ חיים את דבריו, אמר הרב בשקט כמצטדק: "דומני שיש כאן גוזמא גדולה! לא ייתכן
שהמילים שאמרתי יגרמו לכל זאת!"
"הבה נלך למטבח וניווכח", אמר לו החפץ חיים.
בפותחם את דלת המטבח, הבחינו בטבחית, שעמדה כשהיא מוחה דמעות מעיניה. הרב הבין את שגרם,
הוא חש אל הטבחית, התנצל על הנזק והצער שנגרמו לה, והתחנן בפניה שתסלח לו, לאחר מכן פנה אל
בעלת הבית וביקש בתחינה שתסלח לטבחית ותניח לה להמשיך בעבודתה. ואף תשלום הציע לה, ובלבד
שלא תפטר את הטבחית.
בעלת הפונדק היתה אשה טובה ונדיבה: "בודאי, בודאי", אמרה, "המשך עבודתה אצלי אינו מוטל
בספק. רק רציתי שהיא תדע שצריכים להיות זהירים. היא טבחית מעולה והיא אכן תישאר במשרתה".
מילים יכולות לחזק, לעודד, לתמוך ולדחוף להניע לפעולה. אך הן יכולות גם להרוס ולפגוע ולעיתים
הנזק הוא בלתי-הפיך. על כן, כמה עלינו להיזהר בלשוננו ולשלוט על מה שמוציאים מהפה, כי מילה
שיצאה – אי אפשר להחזיר.

2

בדמייך חיי
"ואעבור עלייך ואראך מתבוססת ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי". החוזה מלובלין היה
מפרש פסוק זה כך: "דמייך" – מלשון דממה ושתיקה, כמו שכתוב בתהילים "דום לה' והתחולל לו",
שפירושו, לשתוק ולהבליג. "בדמייך חיי" – שעל ידי דמייך – הדממה והשתיקה, זוכים לחיים.
"מוות וחיים ביד הלשון", שלא כמו ידיים, רגליים ועיניים, לשון יש רק אחת. אולם למרות שהיא
בודדה היא עומדת בדיוק באמצע, וזה יכול להיות מעלה עצומה אבל עלול להיות גם חיסרון גדול. אם
הלשון מחליטה "לחבר" בין החברים הנה מה טוב, כלומר, כדי לחבר שני חלקים נפרדים צריך דבק
מאחד. הלשון יכולה להיות הדבק שמאחד בין הפרטים ולעשות שלום ביניהם. אולם מצד שני היא עלולה
להיות הרסנית מאד – היא מסוגלת להפריד "ולחתוך" בין שתי אחים וחברים. הכל בידיים של הלשון –
מוות וחיים, פירוד וחיבור.
גם במצבי לחץ, צריך לשמור על שליטה עצמית. לפעמים, מתוך סערת רגשות, כעס או עצבים, אנחנו
פולטים מילים שעליהן אנחנו נאלצים להתחרט. ננסה, ולו לרגע, לחשוב לפני שאנו מדברים. אם יש לנו
ספק האם כדאי לומר דבר מסוים או לא – עדיף פשוט לשתוק. אמר פעם אדם חכם: 'מעולם לא הצטערתי
על דברים שלא אמרתי! אבל כן הצטערתי על דברים שכן אמרתי...'.
בשכרותו הפסיד את עולמו
על מעלת השומר פיו ולשונו ניתן ללמוד מהסיפור הבא:
מעשה בבחור ששתה בפורים יתר על המידה. כשהיה בגילופין, נכנס בשכרותו אל החפץ חיים ובקשתו
בפניו, שהחפץ חיים יבטיח לו, לא פחות ולא יותר, שהוא יזכה לשבת לידו בעולם הבא!!!
הנוכחים במקום הפצירו בבחור שיעזוב את המקום, אולם ללא הועיל. לבסוף נעתר לו החפץ חיים
ואמר לו בנחרצות:
"אם אתה מקבל על עצמך שתשמור את לשונך מלדבר לשון הרע אני מבטיח לך שתשב לידי בעולם
הבא"!!!
הבחור הנ"ל, למרות היותו שיכור, היסס מלקבל עליו קבלה זו, והעדיף לוותר על הזדמנות פז
שהבטיח לו החפץ חיים...
ולמעשה, כל אחד יכול לזכות לעולם הבא, כפי שכותב הגר"א באיגרתו:
"אבל העיקר לזכות לעולם הבא – בשמירת פיו. וזהו יותר מכל התורה והמעשים כי הפה הוא קודש
קדשים".
ואלמלי היו בני אדם משתחררים מן אותה הקנאה הגורמת לדיבורי לשון הרע הבאים בעקבותיה,
בודאי שהיתה באה אז רפואה לאנושות כולה.
רואים מהי כוחה של מילה והכח המונח אצל אדם שנמנע מלומר מילה רעה על יהודי.
וכיהודים מאמינים אנו מבינים שדברים אלו נאמרו בין לטוב ובין למוטב, ומידה טובה מרובה ממידת
פורענות פי חמש מאות, ואז מי יודע איזו ברכה עצומה יכולה להיות לאדם שמדבר טוב או אפילו אומר
רק מילה טובה ליהודי, נער, או ילד.
וכפי שנראה מהעובדה הבאה:
אתה ראוי להיות ראש ישיבה גדול
בישיבת "חברון" לפני שנים לא מעטות היה בחור מבוגר שכנראה נחלש ברוחו. ראש הישיבה באותה
עת, הגאון רבי יחזקאל סרנא, ביקש שייכנס אליו ואז אמר לו: "דע לך שאתה ראוי להיות ראש ישיבה
גדול, נצל את כשרונותיך ותראה שעוד תגיע רחוק".
לימים העיד אותו בחור שהמשפט הזה לא רק שעודד אותו אלא ממש בנה את עולמו עשרת מונים
ולימים אכן עמד בראש ישיבה חשובה.

3
אך המעניין הוא שעובדה זו עצמה היתה אצל הגאון רבי יחזקאל סרנא עצמו, כאשר הוא היה בחור
מבוגר בישיבת סלבודקא בחו"ל, ניגש אליו אחד מרבותיו, לעודד את רוחו (על כך שעדיין לא הקים בית
כשאר חבריו) ואמר לו: "אתה עוד תהיה ראש ישיבה גדול", וכך היה.
אכן אדם מנחיל... כשם שמקבל...
נעצים את תלמידנו ובנינו במשפטים מחזקים ובונים, ומי יודע עד היכן הם יגיעו, ואף יעצימו

אחרים, ויבנו את דור העתיד של עם ישראל.

הרב מיכאל זכריהו

מנהל רוחני בישיבה הגדולה תורת דוד ויו"ר ארגון לגיונו של מלך