ביטוח בהלכה [ב]

במאמר זה נבאר האופנים המותרים והאסורים לתבוע בערכאות בדיני נזיקין בדברים שלפי דיני התורה אין חייבים לשלם. וכן בדין לתבוע ביטוח בשכירות רכב בתשלום, למי שלא מורשה לפי חוק, וכן בענין תשלום עבור נסיעה לנהג שאין לו או לרכב רשיון להסיע בשכר.

ההיתר ההלכתי לתבוע את הביטוח

הגאון הגדול רבי מנחם מנדל שפרן (קובץ הישר והטוב חכ"ג) דן באופן שהניזק תובע את המזיק לבית דין, והמזיק טוען שיש לו ביטוח, וחברת הביטוח לא תשלם על פי פסק בית דין, ועל כן דורש שהניזק יתבע בבית המשפט, והניזק טוען איני רוצה לתבוע בערכאות רק בבית דין. ומצדד שהדין עם המזיק כשם שבמקום פסידא לתובע אם לא יתבע בערכאות כגון שלא יהיה מהיכן לגבות בדין תורה, מותר לתבוע בערכאות, כנפסק בשו"ע (חו"מ סי' כו ס"ב), ה"ה אם יש פסידא למזיק אם יתבענו לדין, יכול לומר תתבע אותי בבית משפט שיש לי פסידא.

והוסיף כאשר דנים בנזקים גדולים, ובפרט בנזקי גוף, שלכתחילה חייב כל נוהג ברכב מחמת תקנת הציבור לעשות ביטוח אם יזיק, כדי שיהיה לניזק מנין לגבות, והוי כניחא ליה לכל ניזק שיהיה למזיק ביטוח, גם אם פעם יצא לו נזק שחייב לתבוע בערכאות, מאחר שיתכן שאחרת לא יהיה לו מאין לגבות, והנזקים שיקבל עפ"י דין הם פחות, ואדעתא דהכי נשתתפו ברה"ר, ואדעתא דהכי נותנים הציבור רשות לנסוע ברכב ברה"ר שלהם, וקבעו בינהם את כללי תשלומי נזקים, שיתבענו באופן שיהיה מבוטח.

וכתב שדומה למה שמבואר בגמרא (ב"מ כז:) למ"ד סימנין לאו דאוריתא, הטעם שמחזירין אבידה בסימנין, משום שניחא ליה לבעל אבידה למיהב סימנין ולמשקליה וכו', ורש"י מבאר שכל אובדי אבידה ניחא להו שתהא דת זו בישראל למיתב סימנין, וכל הבא ונותנם יטלנה, מאי טעמא מידע ידע דעדים לית ליה, פעמים שאין לו עדים עליה, ואם יזקיקוהו לעדים לא תבא לעולם לידו, ומימר אמר טוב לי שיחזרוהו לכל האומר סימניה, דלא שכיחא דנימא סימנין דידה אלא אנא, דכולי עלמא לא ידעי.

ומזה יש ללמוד שבכל מקום שיש אומדנא ברורה שאין בה ספק, שכל אחד מוותר על זכותו לתבוע בבי"ד, כאשר בערכאות וודאי יוכל לקבל את הנזקים מחברת הביטוח, ומהמזיק לא יוכל לקבל מחמת שאין לו, או שהדין מחייב רק מעט. דניחא ליה לכל ניזק, ואדעתא דהכי נחתי לרשות הרבים.

גביית נזקי חבלות בזמן הזה

בשו"ע (חו"מ סי' א ס"ב) נפסק שאדם שחבל בחברו אין מגבים דיינים שאינם סמוכים בא"י נזק צער ובושת, אבל שבת וריפוי מגבים, ומ"מ נפסק בשו"ע (שם ס"ה) דגם בקנסות שאין דיינים שאינם סמוכים דנים, מ"מ מנדים אותו עד שיפייס לבעל דינו, וכל שיתן לו קרוב לשיעור דעת ביה"ד סגי, וזהו מתקנת הגאונים.

ביטוח בנפגעי עבודה במלון או בכל מקום ששוכרים, או מטופל אצל רופא

ביחס לחובת המעביד לשלם את חבלת העובד שנפגע בעבודתו, הנה לולא מציאת הביטוח לכאורה אי אפשר לחייב את המעביד, שהרי בדרך כלל העובד איהו דאזיק אנפשיה, וגם במקום שהמעביד חבל בו אין דנים דיני חבלות בזמן הזה, וגם אם יצטרך לשלם לו דמי ריפוי או קנס לפיוס, מ"מ לא יהיה זה תשלום גדול כפי שמשלמים בביטוח.

וכן ההתייחסות למבקר שביקר במלון, או באולם שמחות או בכל מקום ציבורי אחר וניזוק, הנה במקום שאיהו דאזיק אנפשיה בודאי שא"א לחייב את בעל המקום וגם במקום של תקלה שבדרך כלל זה נחשב בור, אין דמי ריפוי בנזקי בור, אלא נזק בלבד בשומת עבד הנמכר בשוק, וגם ברופא שקלקל גם כשנתרשל בעבודתו, פעמים שבכלל פטור בדיני אדם אם לא התכוין להזיק, ובאופן שלא התרשל בעבודתו, פטור גם בדיני שמים.

אבל באופן שנעשה ביטוח הרי שהחובה לשלם עפ"י כללי הביטוח, ולכן באופן שהעובד מבוטח ע"י המעביד, או שהמבקרים במלון, או מטופל אצל הרופא, באופן שיש ביטוח שהרי באופן זה המבטח חייב להמציא את תשלום הביטוח לטובת המבוטח, וזאת עפ"י הסכם ממוני, וכל תנאי שבממון קיים. וכנפסק בשו"ע (חו"מ סי' שטו ס"ד) בדין שכר נער פועל, והתחייב המשכיר שאם יזיקו הנער יתחייב המשכיר לשלם לשוכר דמי היזקו, הדין שחייב אפילו שלא הי' קנין בדבר, כיון שכל תנאי שבשכירות אינו צריך קנין.

על כן זה יסוד החיוב בעבד הנשכר אצל המעביד כאשר בתנאי השכירות מופיע שמחוייב המעביד לבטחו, וכן בשוכר מקום בתשלום במלון או בבריכה או בכל מקום אחר מונח ג"כ תשלום עבור הביטוח, וכן במטופל אצל רופא, שבתוך התשלום מונח ג"כ דמי ביטוח, וכאמור יסוד חיובו הוא אינו מכללי חובל ומזיק אלא מכח תנאי שבשכירות דתנאו קיים, ויש בזה אריכות דברים ואין כאן מקומו.

ביטוח תאונת דרכים נזקי ממון ונזקי גוף

עד כעת עסקנו בדברים שחלק מתנאי השכירות הוא לבטח בחברת ביטוח, שבזה הדין שבאופן שהעובד או השוכר או כל מי שיש לו תנאי יכול לדרוש לממש את הביטוח. אולם בפגיעות בתאונת דרכים לא שייך לומר טעם זה, שהרי אין שום הסכם שנעשה בין הנוהג ברכב בהיזק של גרמא, או בכל אופן אחר שע"פ דין תורה אינו חייב לשלם, א"א לחייבו שישלם מהביטוח שאת הביטוח [צד שלישי] עושה המבוטח לטובת עצמו במדה ואכן יחוייב לשלם ע"פ הדין, והראיה שהרי אין ביטוח צד שלישי נחשב חובה, וע"כ נראה שאי אפשר לחייב את הפוגע הפטור מתשלומים ע"פ דין תורה שיממש את הביטוח לטובת הניזק [שע"י כך מפסיד שיש לו השתתפות עצמית ותוספת תשלום עבור פרמיות בשנים הבאות], אא"כ הניזק יכסה את הפסדיו של הפוגע.

לעומת זאת בפגיעה גופנית מרכב שמבוטח בביטוח חובה, י"ל שחייב הפוגע לשלם גם במקום שאין כללי התשלום תואמים את תשלום דין תורה, וזאת מטעם שביטוח חובה נעשה לטובתו של הנפגע ומחובתו של הנוהג ברכב, ומבלעדי זה אסור לו לרדת לכביש, נמצא שהמבטח מבטח בביטוח חובה הו"ל קנין התחייבות לשלם לנפגע ע"פ כללי הביטוח.

השכרת רכב הנקרא גמ"ח

יש לדעת כאשר שוכרים רכב מחברה שאינה מורשית להשכרת רכבים או מאדם פרטי וכדומה ומשלמים עבור השכירות, הרי שלפי פוליסת הביטוח חבות המבטח באופן של מטרה עסקית כנגד תשלום, שכר או תמורה אחרת, היא רק אם המטרה צוינה במפורש בפוליסת ביטוח הרכב, ובד"כ בביטוח לאדם פרטי או לחברה שאינה מורשית להשכרת רכבים לא מצויין בפוליסה שיש אפשרות שאפשר להשתמש ברכב למטרה עסקית, והלכך המשכיר תמורת תשלום שזה נחשב למטרה עסקית, החברה לא מבטחת.

ומתחכמים המשכירים שמעוניינים להשכיר את רכבם בתשלום ומתוך חששם שאם הרכב ינזק חברת הביטוח לא תשלם, וכיון שהם לא מעונינים לגזול מהביטוח ולקחת תשלום בזמן שהשכירו את הרכב, הם מסכמים עם השוכר שמשכירים את הרכב בתשלום, אך באופן שהרכב ינזק ויצטרכו להפעיל את חברת הביטוח לקבלת תשלום על הנזקים, אז יתברר למפרע שהרכב ניתן בהשאלה ללא תשלום, שבאופן זה החברה מבטחת.

ויש לדעת שמלבד האיסור שקר שבו, הדבר אסור בתכלית האיסור, שפשוט הדבר שחברת ביטוח לא מסכימה לבטח באופן זה.

מעבר לאיסור ההלכתי שזה גזל [ואף גזל הרבים - בחברות ביטוח שמניותיהן מוחזקות ע"י הציבור], יש לדעת שבאופן שהנזק סכום גדול, חברת ביטוח עלולה להעמיד חוקר פרטי שבודק את פרטי המקרה מאיזה סיבה ניתן הרכב ומה ההיכרות שיש עם המשכיר, ועוד כל מיני אפשרויות, והמציאות שבדרך כלל החוקרים מגיעים לכך שההשכרה היתה בתשלום, ושפוליסת הביטוח לא מכסה את מקרה הנזק, וממילא חברת הביטוח לא משלמת עבור הנזק.

נפגע בנזקי גוף באופן שאין ביטוח לנהג או לרכב

אמנם כל נפגע בנזקי גוף בתאונת דרכים לפי חוק שאין לו מבטח שיכול לתבוע כל היזק או אפילו טיפול רפואי מעבר לטיפולים הבסיסיים שכלולים במסגרת סל הבריאות שזה קופ"ח משלמת, קיים חברת ביטוח "קרנית" שזה קרן לנפגעי תאונת דרכים, אשר תפקידה לפצות נפגעים אשר אינם יכולים לקבל פיצוי מחברת הביטוח, בד"כ במצבים שבהם המקרה הספציפי אינו מכוסה בפוליסה, בתנאים שנקבעו בחוק, או במקרה שאין פוליסת ביטוח בכלל, או במקרה של 'פגע וברח' כשלא ידוע מי הפוגע וכדומה.

לנפגע אין משמעות מבחינה כספית ממי יקבל את הפיצויים, מאחר וגובה הפיצוי שחברת קרנית משלמת אמורה להיות זהה, ולפי אותם קריטריונים כמו שהיה מקבל מחברת הביטוח באופן שהמקרה היה מכוסה על ידי הפוליסה.

מימון פעולת הקרן מתבצע בעצם על ידי חברת ביטוח עצמן, אשר מעבירות מדי חודש שיעור באחוזים מדמי הביטוח, או סכום מסוים מדמי הביטוח ישירות לקרנית.

ובאו בפני כמה מקרים שהשכירו רכב תמורת תשלום והיה נזקים בגוף וממון, וחברת הביטוח לא שילמה את הנזקים בטענתם שהרכב ניתן בתשלום, והנפגעים תבעו את חברת קרנית ששילמה את ההוצאות נזקי הגוף, אבל החברה תבעה את הנהג בכל הוצאות הנזק ובפיצויים ובכל התביעות הנלוות המקובלות, שזה הגיע לסכומים גבוהים מאוד. ויש לדעת שלרוב אפשר לתבוע גם את בעל הרכב שנתן את הרכב בתשלום, או מי שהרכב רשום על שמו וכדומה.

נסיעה בשכר

כפי שנכתב בפוליסת ביטוח שהחברה לא מבטחת אלא אם כתוב במפורש, וביטוח של אדם פרטי זה לא כתוב, ומצוי שאדם ברכבו הפרטי מסיע אנשים בשכר [הנקרא דרייבר] שלפי פוליסת הביטוח חברת הביטוח לא מבטחת במקרה זה.

אבל יש לדעת שהנוסע שנהג ברכב באופן שהפוליסה לא מכסה את המקרה. הנפגע או הנוסע בדרך כלל זכאים לתבוע פיצויים מחברת "קרנית", וקרנית זכותם לתבוע מהנהג ומבעל הרכב את כל מה ששילמו לנפגעים. ועל כן בכלל לא פשוט ענין זה של הנסיעה עם נהג עם רכב בתשלום, ללא שיש לו רשיון להסעה כחוק.

הסעת אנשים ברכב בהשתתפות עצמית

לפני כמה שנים כאשר המדינה רצתה להכניס את הענין של הנסיעות השיתופיות, תקנו קובץ תקנות שמאפשרים לכך, וזה בתנאים כדלהלן: שאם הנהג או הרכב לא ביצעו נסיעה יותר משתי הסעות ביום, וכן שמספר הנוסעים אינו עולה על ארבעה מלבד הנהג, והנסיעה תואמה מראש [אסור להעלות נוסע שלא נכלל בתיאום מראש], והסכום המירבי שניתן לקבל הוא 2 שקלים לכל ק"מ נסיעה, ושההוצאות מחולקות בשוה בין כל הנוסעים ברכב באותה הנסיעה לרבות הנהג.

אחריות על בניה

וכן יש לדעת שאדם שבונה ברשותו תוספת בניה או כל בניה אחרת, בעל הדירה יש לו אחריות כלפי הפועלים וכן כל נזק הנגרם ממהלך הבניה, גם כששוכרים קבלן או מפקח בניה וכותבים בחוזה עבודה שהקבלן אחראי על הנזקים, לפי החוק אין זה פוטר את בעל הדירה, זולת אם שכר קבלן עם רשיון שמותר לו לפי החוק לבצע סוג עבודה זו, וממילא הקבלן אחראי על העבודה. ובנוסף על בעל הדירה לדאוג שיהי' ביטוח על העבודה, ושמהלך בניה יהי' לפי כל תקנות בטיחות העבודה. וע"כ מומלץ בכל תוספת בניה לשכור קבלן רשום. ולנהוג לפי כל כללי הבניה הנדרשים בחוק.

המלצה למעשה

על כן מומלץ כששוכרים רכב לשכור רק מחברה רשמית שמורשית לפי החוק להשכרת רכבים בתשלום, ושמקפידה על כל כללי הבטיחות. וכל הלוקח ברכב אנשים בתשלום למקום עבודה או לכל מקום אחר ומעונין שישתתפו בהוצאות, הובא במאמר באיזה תנאים אפשר, וכן מומלץ לבדוק מול חברת הביטוח או עו"ד המתמחה בתחום, מה הם התנאים לאותם זמן כדי שיבוטח בנסיעתו, ולא להיות מהצועקים לשעבר. וכן כשמבצעים תוספת בניה או כל עבודה מומלץ לשכור קבלן רשום, ולנהוג לפי כל כללי הבטיחות, אחרת לבעל הדירה יש אחריות כלפי העבודה.