ביטוח בהלכה [א]

נשאלת השאלה כאשר אדם ניזוק ממזיק שמבוטח בביטוח שמשלמים את כל ההיזקות, ומשלמים גם על נזקי גרמא וכל מיני נזקים שפטורים לפי התורה, וכעת כשתובע את הביטוח הם תובעים מהמזיק את כל מה ששייך לתבוע לפי דיני הביטוח, וזה גורם למזיק הפסד של תשלום השתתפות עצמית כמקובל ברוב המקרים, וכן עליית ערך הפרמיה שמשלם מדי שנה. וממילא יש לדון האם מותר לתבוע מהחברת הביטוח כאשר גורם הפסד למזיק.

סוגי הביטוח השונים

מצוי הדבר שאדם או גוף או חברה מבוטחים בביטוח, דהיינו שכל נזק שיחייבו אותם, החברה תשלם, ומה שבעיקר מצוי וידוע הוא בנזקי רכב שאדם חושש שנוהג ברכב יזיק גוף או נפש, שהתשלומים הם גבוהים מאוד, לכן מעונין לבטח את עצמו שבכל נזק החברת ביטוח תשלם במקומו.

ישנם שלושה סוגי ביטוחים עיקריים בביטוחי רכב יש "ביטוח חובה" לרכב, שהחוק מחייב כל רכב בעל מנוע כולל אופנועים וכלי רכב דו גלגליים, ורק נהג שהביטוח חל עליו יכול לנהוג ברכב. מטרת הביטוח חובה היא לכסות כל נזקי גוף של המעורבים בתאונה, שהם הנהג הנוסעים או הולכי רגל. נסיעה ללא ביטוח חובה בתוקף היא עבירה על החוק ונחשבת כעבירת תעבורה לכל דבר ועניין, העונש יכול לכלול קנסות, שלילת רשיון ואף מאסר, מעבר לכך שהיא חושפת את הנהג לסיכון של תשלום עלות הנזק הגופני ככל שנגרם, וכן ח"ו אם יש פצועים והרוגים שהפיצויים יכולים להגיע לתשלומים גבוהים במיוחד.

וכן יש ביטוח המקיף ביותר שנחשב "ביטוח מקיף" אמנם הוא נחשב ביטוח רשות, אך הכיסוי הרחב שהוא מעניק הפך אותו למצב שרוב הנהגים מעדיפים אותו, שהוא מעניק פיצוי במקרה של תאונת דרכים שבגינה נגרם נזק לרכב המבוטח או לרכב אחר, פיצוי במקרה של נזק לרכב בעקבות הגניבה, נסיון פריצה שריפה וכדו', והוא מאפשר הוספת כיסויים ייעודים עבור מגוון מקרים כמו רכב חילופי במקרה של גניבה, או במקרה של טוטאל לוס, שירותי דרך וגרירה, כיסוי החלפת שמשות ועוד.

ויש עוד סוג ביטוח לנהגים שלא מעונינים לרכוש ביטוח מקיף שיהי' להם כיסוי על רכבם במקרה וינזק וכדומה [בפרט לרכבים עם ערך נמוך], אך עדיין רוצים להיות מכוסים במקרה שרכבם יגרום נזק לרכב אחר, או רכוש השייך למישהו אחר, מעבר לביטוח חובה המכסה רק נזקי גוף. וכן הוא גם מאפשר כל מיני כיסויים בסיסיים שניתן להוסיף לפי בקשה.

כאשר מסכמים עם חברת ביטוח עורכים הסכם הנקרא פוליסה שה פרטי ההתקשרות בין חברת הביטוח לבין המבוטח, והפוליסה מגדירה את התחייבות חברת הביטוח לשלם פיצוי כספי בגין נזקים שונים שיגרמו, וכן כוללת את כל החובות והזכויות של החברה ושל המבוטח, ובין היתר גובה התשלום [הפרמיה] שישלם המבוטח, סכום הפיצוי שישולם, הגורמים שיקבלו את הפיצוי, תוקף הפוליסה, והתנאים לקיומו, אך יש לדעת שכל מה שמסוכם עם הסוכן הכל חייב שיהי' כתוב במפורש ולא לסמוך רק על מה שאומר.

החששות ההלכתיות היכולות להיות בתביעת ביטוח

מצוי הדבר בסוגי הביטוחים, ישנם מקרים של נזקים שלפי ההלכה בהלכות נזיקין אין חיוב לשלם בעיקר מה שמצוי זה כל מיני חיובי גרמא שלפי ההלכה לא מחוייבים לשלם, אבל לפי החוק מחוייבים לשלם, או שזה נחשב נזקי בור או כל פטור אחר שישנו. ומה שבעיקר מצוי בתאונת דרכים שבאופן שעל פי ההלכה הנהג הפוגע אינו חייב לשלם את הנזק כגון גרמא וכדומה, השאלה האם מותר לניזוק לתבוע את חברת הביטוח לכסות את הנזק, שהרי על פי דין תורה אין חיוב נזק בזה.

תביעה בהסכמת המבוטח

באופן שאין בעל הפוליסה מתנגד לתביעה, אפילו שחברת הביטוח אינה חייבת בדיני נזיקין לפי התורה, ולכאורה הי' צד לומר שאסור לו לתבוע את נזקו. אבל האמת שפשוט הדבר שיכול לתבוע שהרי ההתחייבות של חברת הביטוח היא לא מדין תשלומי נזיקין, רק מכח התחייבויות שבהסכם הפוליסה, ושם החברה מתחייבת לפי הגדרות שלהם בתקנות הביטוח, ולפי"ז פשוט שאין שום מניעה לתבוע מהם כל תשלום שהוא שהרי בזה מחוייבים הם מכח ההסכם שזה התחייבות חיצונית, ולא מכח דיני תשלומי נזיקין.

תביעה תוך גרימת נזק למבוטח

יש לדון שבאופן שתובע ייגרם נזק למבוטח, כגון שיש לו לפי ההסכם חוב השותפות עצמית כמקובל, או שעלות הפרמיה העתידית תתייקר בעקבות התביעה, השאלה האם אדם רשאי לממש את זכויותיו הממוניות תוך כדי גרימת נזק לזולותו.

והנה הגאון הגדול רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א (קובץ הישר והטוב ח"ט) דן בענין האם אפשר לתבוע את חברת הביטוח שהמזיק מבוטח בו כדי לכסות את נזקיו, הרי הביטוח כולל גם נזקים שלא חייבים לשלם לפי דיני התורה, שהרי בדרך כלל בתביעה יש הפסד למזיק הן מצד שבדרך כלל החברות ביטוח מחייבים את הניזק להשתתף השתתפות עצמית, והן מכאן ואילך יהי' דמי הביטוח [עלות הפרמיה] יקרים יותר. ומעוד צד יש לדון אם מותר לתבוע את הביטוח, שע"פ חוקי הביטוח בשביל לתבוע את הביטוח, צריך לתבוע תחילה את המבוטח ולחייבו, ורק אחר שהתחייב המבוטח חוזר ותובע את כספו מהביטוח, וא"כ יש לדון האם חייב לשלם את הנזקים.

אלא שתביעת נזיקין מחברת ביטוח תיתכן בשני אופנים, פעמים שתובע הניזוק את החברה שלו שהתחייבה לכסות לו את הנזקים, והחברה היא זו שהולכת ותובעת את החברה של המזיק, ולכאורה זה מותר בלי פיקפוק, שאין אדם מחוייב להמנע מלתבוע את המגיע לו מחשש שהחברה תלך ותתבע תביעת נזיקין מחברה אחרת שלא כדין.

אבל יש פעמים שהניזוק תובע את החברת ביטוח של המזיק ישירות, שהם התחייבו לכסות את הנזקים שהמזיק יעשה, בזה יש נידון האם מותר לתבוע את חברת הביטוח ולגרום היזק למזיק. אבל יש שסוברים שכיון שמסכמים על הביטוח מתחייבים גם על כל הנזקים כפי דיני הביטוח, וממילא המזיק התחייב בכל הדברים גם שלא חייב, ויש לדון בחלות קנין זה, ואין כאן מקומו, ויש עוד מה להאריך בגדרי הביטוח, ויעויין באריכות במאמרו של הגאון הרב אברהם רוזין (מבי דינא תשפ"א), שדן בעוד כל מיני אופנים בגדר הביטוח.

תביעה מהביטוח באופן שהמזיק אינו מבוטח

באופן שהמזיק לא מבוטח, והחברת הביטוח של הניזוק מבקשת לדעת מיהו המזיק, כדי לתבוע מהמזיק באופן אישי, לכאורה אסור באופן שלא ידוע להם מי המזיק, שהרי יתבעו אותו גם דברים שלא חייב לשלם פי ההלכה, ובאופן שיש תיק במשטרה או שידוע מי המזיק, וכיון שענין זה תלוי בהרבה פרטים, יש לשאל דיין מומחה שישמע את כל פרטי המקרה ויכריע בדבר.

מקור הדין שמותר לאדם לעשות פעולה להציל את ממונו אפילו שיכול לגרום היזק לאחר

ראיתי במשפט המזיק (לידידי הגאון רבי דוד בריזל שליט"א ח"ב סי' כג) שדן באריכות בענין העושה מעשה להצלת ממונו וגורם שאחרים ינזקו מכך, שיש מקומות שאם עושה פעולה להצלת ממונות ולמניעת הפסד אינו צריך להתייחס במה שאחרים ניזוקים כתוצאה ממעשיו זה. והוסיף שכהיום ע"פ חוק השיפוי אין צורך לתת לחברת הביטוח הרשאה, אלא הנזק עובר באופן ישיר לחברת ביטוח, ולפי"ז מותר לו לתבוע אותם אף שהם יתבעו את המזיק כיון שאינו צריך לעזור להם לתבוע את המזיק, ורק תובע את החוב שלו.

הערך שי (סי' קסד) הוכיח כן מדברי התוס' (ב"ב נד: ד"ה וישראל) שבגמרא מבואר שם שהקונה קרקע מגוי בקנין כסף ולא עשו בו חזקה יכול ישראל אחר לזכות בקרקע [מפני שהגוי מוציאה מרשותו כשקיבל הכסף והישראל אינו קונהו עד שעושה בו חזקה].

וכתבו התוס' שמותר לקונה הישראל שלא קיבל את השדה לתבוע את הנכרי שיחזיר לו את כספו אף שידוע שעי"ז ילך הנכרי ויוציא את הקרקע מהישראל שזכה בו, וכן מבואר בהגהות אשרי (שם ס' סה). המבואר מדבריהם שאף שהוא גורם שהנכרי יגנוב את הקרקע מהישראל שזכה בו כדין מותר לו לגרום כן מפני שאינו צריך להפסיד ממונו כדי שאחרים לא יפסידו מחמתו. והתוס' שם כתבו שאם הישראל שזכה בקרקע רוצה ליתן לקונה את ממונו שהפסיד אסור לו לתבוע את הנכרי דהוי מוסר, והביאור בזה, דבאופן כזה הוא מזיק את חבירו בגרמא ממש, שהרי יש לו הפסד ממון שהזוכה רוצה לשלם לו מעותיו, ודווקא כשתובע את שלו אינו נחשב נזק.

והנה הרא"ש (שם) חולק על התוספת וסובר שאסור לו לתבוע את הנכרי כיון שהוא יתבע את הישראל ואם תבע הרי זה נחשב מוסר. ואין ללמוד מדבריו שחולק על יסוד התוס', שכבר ביאר הערך שי שהרא"ש כתב כן משום שסובר שהנכרי אינו חייב לשלם לו כספו גם בדיני ישראל, וכיון שעומד לתבוע את הנכרי שלא כדין, וגורם בזה היזק לישראל אחר, אין בזה היתר לגרום לו ההפסד, וכדברי הערך שי מבואר להדיא במהרש"ל (סי' לו ד"ה ועכשיו) שהוכיח מדברי התוס' שבכה"ג מותר לתבוע, וכתב שגם הרא"ש מודה לזה, אלא שחולק מפני שבדיני ישראל אין הנכרי חייב לו.

בשולחן ערוך (חו"מ סי' נח ס"א) נפסק בלוה שמסר מעות לשליח שיפרע למלוה, ובא בע"ח אחר ורוצה לגבות ממעות אלו בעבור החוב שהלוה חייב לו, ופסק השו"ע שיש אומרים שאינו יכול לגבות החוב כיון שהשליח יפסיד שיצטרך לשלם ללוה שפשע במעותיו שלא הגיעו לידי המלוה, ויש אומרים שמותר לו לגבות החוב אע"פ שהשליח יפסיד.

וכתב הנתיבות המשפט (ביאורים סק"ד) בביאור הטעם שאינו צריך להתחשב במה שהשליח יפסיד, וז"ל: דמה נפקא מינה לי שאתה חייב לשלם, מ"מ אינו שלך ואני תופס שיעבוד שלי, דהא שיעבודא דאוריתא, וכשהוא משועבד לי הוי כמכור לי, מהיכי תיתי לא אתפוס משלי משום פסידא דידך, ומאי חזית שאפסיד אני כדי שלא תפסיד אתה, עכ"ל.

והנתיבות הוכיח זאת מהגמרא (בכורות מח) שמותר לגבות חוב משותף אחד אע"פ שהשותף השני יפסיד מכך שיצטרך להתחלק בנכסיו, ולמד משם שאינו צריך להפסיד הממון שלו כדי שלא יפסיד האחר.

וכן יש להוכיח מהשו"ע (יורה דעה קסח-קסט סט"ו) שפסק שישראל שלוה מישראל ברבית לצורך עובד כוכבים על משכונו של עובד כוכבים, ואחר זמן רוצה המלוה למכור המשכון, והשליח אומר אל תמכרהו כי העובד כוכבים אלם, אין המלוה צריך לחוש לדבריו כי אין למלוה עם העובד כוכבים כלום. ואם השליח ירא ממנו, יציל עצמו ויפדה המשכון, או יוסיף משכון ללוה, כדי שלא יפסיד בהמתנה.

וכן נפסק שם (בסעיף יב) שאם הוא תובע את העכו"ם עבור הריבית והנכרי יתבע את ישראל אחר, יכול לתובעו, עיי"ש. המבואר שאינו חייב להפסיד כדי שהשני לא ינזק ממנו.

סיכום הדברים

אדם שניזוק ויש למזיק ביטוח, הדין הוא שיכול לתבוע את הביטוח אפילו שבמציאות לפי דיני הביטוח מחייבים גם על דברים שלפי התורה לא חייבים כגון גרמא, ונזקי בור, או כל דבר אחר שלפי התורה פטורים, ולפי דיני הביטוח מחייבים. אך באופן שלמזיק אין ביטוח מותר לתבוע רק באופן שלא צריך למסור את שמו, ואינו צריך לתת הרשאה לביטוח, אמנם באופן שצריך לתת הרשאה או למסור את שמו באופן שמבלי זה, חברת הביטוח לא תדע מי המזיק, לכאורה יש איסור לתבוע באופן זה, ויש בזה כמה פרטי דינים, ויש כל דבר לדון בזה כפי הפרטים.

מתוך "תורת המשפט"

לתגובות: F7119617@gmail.com