פרשת וישלח // תשפ"ד

פניני חינוך מהפרשה

כל אדם, יהיה אשר יהיה, צריך לשאוף, לרצות ולהתפלל, לחכמת חיים. חכמה שבאמצעותה יוכל להגיע לחיים מלאי משמעות. לדעת כיצד להסתכל על דברים מסוימים המתרחשים סביבו, איך להתנהג במצבים הנקרים בדרכו, כיצד לאבחן אותם ולהבחין בהם באופן מדויק.

וכל זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בנושא כל כך קריטי ומכריע - חינוך.  על מי לומר "אשת חיל"?

ונפתח במעשה:

סיפר הגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, מעשה שהיה בעת יושבו על מדין:

פעם אחת, כששימשתי כדיין בבאר שבע, הגיעו זוג שהתקוטטו ביניהם, וביקשו להתגרש לאלתר מבלי לפרט את הסיבה ומה העילה לגירושין. שאלתי לסיבת הגירושין והללו סירבו לפרט את העניין ועמדו בתוקף על דעתם להתגרש. סירבתי להיענות לבקשתם וטענתי כי אינני מוכן לתת יד לגירושין מבלי לדעת את סיבתן. הם ניסו להתעקש אך משעמדתי על כך בתוקף, נאלצו בני הזוג לפרט את העילה לגירושין, וכך טענה האשה: "בעלי איננו מוכן לשיר לי 'אשת חיל' בליל שבת על השולחן"...

פניתי אל האיש ושאלתי מדוע והלה ענה לי כי 'אילו היה הרב רואה מה מונח על השולחן בליל שבת, הוא היה מבין הכול'. הוספתי לשאול האם ישנם סלטים על השולחן? והבעל ענה 'סלט חי אחד'! שוב שאלתי, האם ישנם דגים על השולחן? והלה השיב, 'קציצות דג קנויות וקרות, תפלות וחסרות טעם! היא הרי לא אשת חיל, אז למה שאשיר לה כך? אני לא יכול לשקר'! סיים להרצות את טענותיו.

 מיד נעניתי לבקשתם והכרזתי כי הגט יהיה מוכן בעוד שבועיים.

בני הזוג יצאו מבית הדין שמחים ומרוצים, ואני קראתי למזכיר בית הדין וביקשתי ממנו לרוץ החוצה ולקרוא לבעל אליי חזרה, מפני שיש לי דבר חשוב לומר לו. הבעל חזר עם לא מעט חששות ומשהגיע שאלתי אותו האם הוא יודע עבור מי כתב שלמה המלך את ה"אשת חיל"? הבעל חשב שהמזמור נכתב עבור אשתו של שלמה המלך, אך תיקנתי אותו ואמרתי: דע לך שלפי דעת כמה מפרשים, מזמור "אשת חיל" נכתב עבור בת שבע, אמו של שלמה המלך, ולכן אם אתה סובל מאשתך על אחת כמה וכמה שאתה צריך לומר "אשת חיל" ולכוון על אמך היקרה, תכוון היטב לשבח אותה ואת מאכליה, בפרט כאשר הנך רואה את מעשה ידיה הדלים של אשתך לעומת מעשה ידיה של אמך! הבעל הסכים ברצון ובחפץ לב. לשבח את אמא? בודאי!

וכך, נותרו עוד שבועיים עד למועד הגט ולקראת שבת החליטה האשה שמכיון שנותר זמן קצר עד הגירושין, חבל לבזבז כסף עבור בעלה ובמקום לקנות קציצות דג שמחירם יקר יחסית, קנתה מקרל מעושן בחצי מחיר. משהגיע בעלה הביתה מבית הכנסת בליל שבת והריח את הריח הנוראי החל לומר בהתלהבות ובשמחה "אשת חיל", וכמובן שכל כוונתו בליבו היתה עבור אמו.

משראתה אשתו שבעלה אומר "אשת חיל" בכזו התלהבות ובמנגינה עריבה, הופתעה מאוד והרהורים עלו בליבה. "לא ידעתי שבעלי אוהב מקרל מעושן", חשבה לעצמה. "לא ידעתי שאם אתאמץ ולוּ במעט להניח לפניו מאכלים שהוא אוהב, ככה הוא ישמח וישבח

 אותי כל כך"... אחר השבת, מיהרה אל שכנותיה ולמדה מהם לבשל ולהכין סלטים ותבשילים טעימים, כך שבשבת האחרונה שעוד נותרה עד הגט הכינה האשה לא סלט חי אחד אלא ח"י סלטים ותבשילים טעימים ומתובלים לרוב.

 כשהבחין בעלה בכל מאמציה וכשראה את השולחן הערוך, היסס לפני אמירת ה"אשת חיל", מפני שכעת מעשיה של אמו החווירו לעומת מעשה ידיה של אשתו... לאחר רגע כמה שניות אמר שוב "אשת חיל" בניגון כאשר מיד במוצאי שבת הגיע אליי לשוחח עמי. כשראיתי אותו, אמרתי בליבי: 'שמא ההצעה שלי לא הועילה'. חשבתי שהוא כבר לחוץ לתת את הגט, לכן אמרתי לו שעכשיו מוצאי שבת ואי אפשר לערוך גט. אבל לפתע הוא אומר לי: "לא לא, הרב, ברוך ה', אנחנו בסדר, רק רציתי לשאול האם אפשר לכוון באמירת ה"אשת חיל" גם על האשה או שמא רק על האמא"?

חייכתי ועניתי לו: 'בוודאי! תכוון בעיקר על אשתך ואם תרצה תוכל להוסיף גם את אמך'.

למדנו עד כמה חכמתו ותושייתו של הרב הצילה בית בישראל.

במה צריך הדיין להיות בקיא?

אם יש חילוקי דעות בין שניים, נלך לתורתנו הקדושה שהיא המראה, ונדע בבירור עם מי האמת.

אפשר ללמוד ולדעת הרבה, אך בלא שום קשר להיקף הידיעות והבקיאות במגוון תחומים, צריך גם חכמה. כלל יסודי זה נוגע שבעתיים לחינוך הילדים. כי אפשר לדעת, ולדעת הרבה, אך לא לשכוח שעלינו להפעיל שיקול דעת נכון וחכמת חיים באופן נקודתי וספציפי למקרה הניצב לפנינו, וראיה לדברים מצינו כבר בדברי רבותינו.

ונקדים:

מרן החפץ חיים זצ"ל היה רגיל לומר משל: אם ראובן אומר לשמעון שפניו מלוכלכות, ומצד שני בא לוי לעומתו וטוען שפניו של שמעון זוהרות ומבהיקות כמו השמש, העצה היעוצה היא ששמעון ילך להביט על עצמו במראה ואז יידע מה האמת. והנמשל, אם יש חילוקי דעות בין שניים, נלך לתורתנו הקדושה שהיא המראה, ונדע בבירור עם מי האמת.

 . והגאון מווילנא זצ"ל חידש בפירושו למשלי )ו, ד. כב, יב(, שהדיין צריך להיות בקיא: 1 בטבעו של עולם ]כדי שלא יהיה דין מרומה[. 2. בדין תורה. ואם לא יהיה בקיא בשניהם, אע"פ שיפסוק אמת, לא יהיה לאמתו כי אפשר שהוא דין מרומה. וזו הכוונה במאמר חז"ל )סנהדרין ז, ב( מאי דכתיב )ירמיה כא, יב( "בֵּית דָּוִד כֹּה אָּמַר ה', דִינוּ לַבקֶֹּר מִשְׁפָּט וְׁהַצִילוּ גָּזוּל מִיַד עוֹשֵּק". וכי בבוקר דנים, וכל היום אין דנים? אלא, אם ברור לך הדבר כבוקר, תאמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו. ויש שדרשו זאת מהפסוק )משלי ז, ד( "אֱמרֹּ לַחָּכְׁמָּה אֲחֹּתִי אָּתְׁ", אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, תאמרהו. ואם לאו, אל תאמרהו.

ולכאורה תמוה, מאי נפקא מינה מהיכן נדרוש זאת, הרי בשניהם היינו הך? אלא העניין הוא כי הדיין צריך לשני דברים: 1. בקיא ביישובו של עולם ולהבין בפיקחות את דברי הבעלי דינים וטענות העדים, אם כנים דבריהם ואין בפיהם עוולה. אחרת, הוא לא ידון דין אמת לאמיתו, אלא דין מרומה, כי יהיה זה דין אמת רק לפי דבריהם. וזו כוונת

 הדרשה אם ברור לך הדבר כבוקר, שזה בענייני העולם, להיות פיקח לבל ישקרובטענתם. 2. בקיא בדיני התורה, ולומר את דין התורה בבירור. וזו כוונת הדורש מהפסוק "אמור לחכמה אחותי את", אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך, שיהיה בקיא בתורה לידע הדין לאשורו, שיהיה ברור לו הדין מהתורה כמו שברור לו מן התורה איסור אחותו, כי הדיין צריך להיות חכם שיפסוק הדין על פי התורה.

ומכאן אך נמצינו למדים כי בכדי ליצור חיים תקינים, מלבד ידיעת עצם הדבר ועצם הדין וההוראה, או ההדרכה, צריך לדעת ולהתמצא בטבעו של עולם, 'חכמת חיים', שהרי להגיע לחקר האמת צריכים אנו לשני הדברים יחדיו.

כאשר אנו עסוקים בנושא כל כך חשוב ומרכזי בחיינו - נושא החינוך, חשוב מאוד שנדע להפעיל שיקול דעת נכון כלפי העומדים לפנינו, בנינו ובנותינו – ותלמידינו, לדעת שלא בכל דבר חייבים וצריכים להיות צמודים לכללים על פיהם ייקוב הדין את ההר, כיון שפעמים רבות יש "כלל", אך צריך לדעת שיש גם "יוצא מן הכלל".

כששואלים לא פעם את גדולי ישראל שאלה בהנהגה חינוכית, פרטית או כללית, אפשר לשמוע לפעמים תשובה שונה מאותו גדול כלפי אותה שאלה )כביכול(, ותמיהה אין כאן, כיון שכל מקרה לגופו, ובאספקלריה של תורה, במחשבה ובחכמה, יש להורות כאן באופן זה וכאן באופן שונה, אפילו שהדברים נראים זהים, ותכונה זו היא הנקראת - חכמת חיים.

היצר כמובן מנסה אותנו, והרבה, בדברים הללו, כי כך דרכו להכניס בליבנו ספקות, בלבולים ומבוכות, ולא פעם חוסר בטחון עצמי, בעומדנו כהורים וכמחנכים מול האתגרים השונים.

ונפתח נא בדברים פתח יסודי וחשוב מפרשתנו.

יסודות המאבק עם היצר

בפרשתנו אנו קוראים על מלחמת יעקב עם שרו של עשו:

 "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב. ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוקים ותוכל. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם" )בראשית לב, כה - ל(.

ויש להתבונן:

א. מדוע היה כל כך חשוב ליעקב לדעת את שמו של אותו איש שנאבק עמו, הרי לא די במה שנאבק עמו ופגע בכף ירכו, היה לכאורה צריך מיד לשלחו מעל פניו?

ב. מדוע באמת לא ענה לו המתאבק עמו מה שמו והחזיר לו בשאלה "למה זה תשאל לשמי"?

ג. אם באמת היה חשוב ליעקב אבינו לדעת את שמו, מדוע לא שאלו שוב על כך, ואם לא היה ענין ידיעת שמו דבר כל כך חשוב, מדוע באמת שאל בתחילה?

ד. רש"י על הפסוק "ויאבק איש עמו" )לב, כה( כתב: "ופירשו רז"ל שהוא שרו של עשו", ולכאורה מה חשוב ליעקב לדעת מה שמו של שרו של עשו, הלא די במה שיסודו בא מכוחות הרע כדי שישלחנו מיד מעל פניו?

ה. לכאורה תרבה הפליאה שלא רק שיעקב לא משלח את שרו של עשו מיד מעל פניו, אלא עוד מעכבו אצלו אחר המאבק עמו, שהרי מבקש ממנו "שלחני כי עלה השחר", ומדוע?

 ויתירה מזו, שהנה יעקב אומר לו "לא אשלחך כי אם ברכתני" ומבקש את ברכתו, ותמוה, הייתכן לבקש ברכה ממי שהוא שורש כוחות הרע? מה פשר העניין כאן?

החיים בחושך ומאירים את האור

רבותינו ז"ל ביארו את ענין שאלת שם שרו של עשו, כל אחד לפי סגנונו, ונביא את דבריו של בעל ה"אור יהל" כפי שהביא בשמו המגיד הגה"צ רבי שלום שבדרון זצ"ל, ויסוד הדברים הביא משמו של קדמון אחד בספר קבלה ששאלתו "למה זה תשאל לשמי", זהו בעצם שמי!!!

והסביר את הדברים במשל )כלשונו( משל לכפרי שהלך ברחובה של עיר ועבר ליד אולם רחב ממדים המכיל בתוכו מושבים רבים, וראה מרחוק: תמונות מתגלגלות על הקיר, אנשים יושבים על הכסאות ומביטים. מיד קנה כרטיס לראות את הפלא הגדול.

הוא נכנס בהססנות והביט לצדדים: באולם היה חושך מוחלט, ועל הקיר ראו בני אדם הולכים, עומדים, יושבים - פלא!

כיון שעמד מרחוק - בכניסה, ראייתו החלשה לא עמדה לו, הוא לא יכול היה לראות טוב את האנשים המתרוצצים שם על הקיר הענק. ככל שאימץ את עיניו לא הועיל?. מה עשה? היה לו בכיסו פנס גדול, מיהר והוציאו, הדליק את הפנס והאיר על הקיר. "כשיש תאורה, ודאי שהראיה קלה יותר", הרהר.

צעקות זעם נשמעו מכל עבר: "מה זה, מה זה?" כמעט היכו אותו: "שוטה! תכבה מהר את הפנס! אתה מאיר ומפריע באמצע!"

מה קרה? – לפתע הקיר נעשה חלק, לא ראו כלום! אין תמונות, האנשים שעל הקיר נעלמו, אולי ברחו.

והוא מיתמם בשלו, "מה אתם רוצים ממני, בסך הכל גם לי מגיע לראות מרחוק, שילמתי את מלוא המחיר"... הוא לא הבין.

 היה שם אדם חכם, שהבין כי לא מדובר ברשע אלא באמת באדם תם שלא מבין את משמעות המעשים שלו. קם ממקומו, תפס בדש מעילו ואמר לו בתקיפות: "תכבה כבר את הפנס, אתה לא יודע מה עוללת פה, כי כאן רואים רק כשיושבים בחושך, כשיש אור לא רואים כלום"...

 הם רוצים דווקא את החושך - רק כך נהנים!...

היצר הרע נמצא מורגש רק מתוך חושך...

השלט הענק שמוטל עלינו לפרוש על פתחו של העולם הגדול הוא עם המשפט הבא - "כאן רואים רק בחושך". זה היה הסוד הנורא שאמר המלאך ליעקב אבינו:

מי שנלחם עם יעקב אבינו, היה שרו של עשו - מלאך יצר הרע: "הוא השטן, הוא מלאך המוות, הוא היצר הרע" )בבא בתרא טז, א(. כאשר שני אויבים נלחמים והאחד מנצח, מנהג העולם שהמנוצח נאלץ לגלות למנצח את סודות מלחמתו וכלי הנשק. והנה, באותה שעה שניצח יעקב את המלאך היה לו ליעקב זכות לשאול אותו: אני ניצחתי אותך - תאמר לי את שמך )המהות שלך(! תגלה את הסוד איך אתה - יצר הרע, מושך את כל העולם אחריך? "הגד נא לי את שמך" תאמר לי את מהותך, היכן סוד הצלחתך, למה אנשי העולם רצים אחריך?

השיב לו המלאך: השם שלי הוא "למה זה תשאל לשמי" - בלי שאלות ללא חשבון, בחושך... אם לא עושים חשבון, אם הולכים בחושך נמשכים אחריי... בחשיכה הכל נראה כל כך מאיר, כל כך נוצץ.

 אבל כאשר מאירים קצת לראש, זורקים קרן אור ללב, מנסים להתבונן, שואלים כמה שאלות, מתעמקים, מיד מסתלקות כל התמונות! כי הן היו תמונות של כלום, רק כאילו, עם אור הכל נעלם.

"למה זה תשאל לשמי" - זהו שמי!

פלאי פלאים!

 דרכו של היצר הרע כשיטה היא במהות "החושך" לשדר תמונה אפלולית, לא ברורה, כי כל כולו הוא חפצא של דמיונות, יצר הרע אוהב ספקות ומשדר בדרך קבע תהיות ובלבולים, אפרוריות היא לחם חוקו, היכן שיש בהירות, היכן שיש אור ודרך סלולה ובטוחה, הוא לא נמצא, הוא פשוט נעלם ובורח.

דרכו של שרו של עשו - ספיקות ובלבולים

יעקב אבינו ע"ה, איש האמת, רוצה לדעת את שמו ומהותו של שרו של עשו, אשר הוא ודאי סמל ודוגמא לכוחות הרע, ליצר הרע, הוא השטן הוא יצר הרע הוא מלאך המוות, הכל שייך לאותו יסוד "כוחות הרע", שֵּם מורה על המהות, שואל יעקב לשמו ומהותו של שרו של עשו כדי ללמוד את דרכיו להכיר את תכסיסיו בבחינת - דע את האויב!

כאשר נדע את דרך מלחמתו, אומר יעקב אבינו, נדע כיצד להילחם בו, נדע כיצד למנוע ממנו אפשרות קיום, לבל יוכל להילחם בי ובזרעי אחרי.

ועל כן שאלו מה שמך? מה המהות שלך? עם אלו כלים ותכסיסים אתה משתמש? איך אתה מצליח להשפיע על בני אדם לרעה?

על זה ענה לו: "למה זה תשאל לשמי"?!

כל ענין שמי ומהותי הוא - למה?! שאלות, ספקות, ובלבולים!

כל דרכי פעולותיו הם להכניס ספק לבני אדם בדרך החיים, להכניס קרירות הבאה ע"י תהיות ושאלות בדרכי עבודת ה', להפוך את האסור לספק אסור, לתת הרגשה שהכל תמיד בסדר, לאהוב את השאננות, לחיות בשטחיות, וכל יומו עסוק בשאלות של למה ומדוע.

 זה היה גם עניינו של עמלק אשר כל כולו מאותו שורש רע, להכניס ספקות וקרירות, אשר קרך בדרך, 'עמלק' בגימטריה 'ספק'!!!

לשאול כדי להישאר בשאלה

באופן לא מקרי התבאר לי ענין זה במוחש השבוע )פרשת וישלח, תשס"ט(.

 בהיותי בדרך ישבתי פעם ועיינתי בספר שברשותי, והנה ניגש אלי משלוחן פיצה רכוב על אופנוע ושואל אותי בטון גבוה: מה אתה קורא שם? עניתי לו בשלווה אבל הוא לא הסתפק בכך והחל בסדרת שאלות כשאני משיב לו בנחת, אך שמתי לב שכל מטרתו להטריד ולא באמת מחמת התעניינותו האמיתית בדברים ורצונו לקבל תשובות, פשוט שואל כדי לשאול. לבסוף, אחר שקיבל תשובות על כל שאלותיו, בטרם פנה לדרכו, הרים את קולו ושוב שאל: "עכשיו תאמר לי למה לאברכים מגיע תקציבים ולסטודנטים לא מגיע"?!!!

כעת נודע הדבר....

 אותו שבוע היה סוער במיוחד כאשר התקשורת הכללית הפיצה דברים שכל יסודם בשקר כמובן על כך שתקציב הכוללים גדול יותר מתקציב הסטודנטים, ראיתי בחוש את ביאור מאמר חז"ל הנ"ל, דרכו של היצר אינה בדרך סלולה ומסודרת, אלא להיפך, עובד

הוא בדרך של ספקות, שאלות ותהיות, לזרוק את השאלה, ליצור את הספק זה מספיק לו, כבר בזה מצליח להפיל חללים רבים.

יצר הרע מתגבר ומתחדש בכל יום

בגמרא )קידושין ל, ב( יש שתי מימרות אודות תפקידו של יצר הרע בהשפעתו על בני האדם.

אמר רבי שמעון בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו שנאמר "אלהים לא יעזבנו בידו".

אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר "רק רע כל היום".

כוחו של יצר הרע הוא בשני אופנים:

 גם מתגבר וגם מתחדש.

הוא יוצר ספקות ובכך מצליח לבלבל את האדם ולטשטש את ראייתו, וזה גופא כח ההתגברות שלו על האדם, אלא שבנוסף הוא גם מתחדש בכל יום.

 יש לו את כל הכלים כדי לחדש ספקות בכל יום ובכל דור ודור, אלא שבכל יום הוא יוצר ספקות, שאלות ובעיות חדשות, אשר יוצרות אצל האדם ח"ו שביתה בדרך קבע ובכך השיג את המטרה - "למה זה תשאל לשמי".

 כמובן שכשעוסקים בנושא החינוך, השאלות והתהיות, דרכי הפעולה השונים הם מגוונים ביותר, אך עלינו לדעת את שורשי העניין ולהפעיל שיקול דעת נכון - חכמת חיים.

אלא שישאל השואל:

כיצד לעשות זאת?

א. תמיד ללמוד מהניסיון! אין טעם, וממש מזיק, לחזור על אותם הנהגות ופעולות אשר לא הוכיחו את עצמם פעם אחר פעם. מה שנקרא לחזור על טעויות. עלינו להפעיל את המחשבה והיצירתיות כיצד ואיך לעשות, בכדי שהדבר לא יחזור על עצמו.

ב. להתחבר לחכמת התורה, אשר היא סוד ויסוד לכל החכמות.

ג. לא להיבהל מטעויות, כיון שמטעויות לומדים.

ד. להיות צמוד לדמות תורנית ומוערכת בעולמך, ולהתייעץ עמו על כל פרט.

ה. וננסה לגעת בנקודה מעשית ומהותית, אשר היא בעצם נותנת מבט נוסף לנו לילדינו ולתלמידינו כלפי כישלונות.

ונפתח בעובדה הבאה:

גיליתי עוד אלף דרכים!!!

כאשר התגלתה בעולם הנורה הראשונה ע"י תומס אדיסון, היתה זו המצאה מרעישה, מפליאה ומרגשת ממש.

באחת ההזדמנויות נשאל אדיסון כיצד לאחר אלף פעם שלא הצלחת להדליק את הנורה אותה הגית ברעיונך לייצר, בכל זאת המשכת שוב ושוב עד שהצלחת.

ענה להם אדיסון:

"לא נכשלתי אלא גיליתי אלף דרכים איך לא להמציא נורה".

זה משפט עוצמתי שיש הרבה מה ללמוד ממנו.

כמובן שהכל תלוי בתפיסה ובנקודת מבט. אפשר לומר נכשלתי, אך גם אפשר לומר למדתי עוד דרך איך לא לפעול, או לא לעשות בכדי שלא להיכשל, או עוד ניסיון בדרך אל ההצלחה וכיוצא בזה. והדברים נפלאים מאוד.

יסודם של דברים מובאים בחז"ל אין ספור פעמים. אין אנו זקוקים לתומס אדיסון בכדי ללמוד זאת, אך כאשר נפנים שכל ניסיון, התמודדות, קושי, ספק ואפילו כישלון, הוא הדרך להצלחתנו ולברכת ה' עלינו אזי יקל לנו ועלינו, נרגיש תמיד רצויים ואהובים לפניו ונחדש כוחות פנימיים להמשיך עבודתנו עבודת ה' וחינוך בנינו - תלמידינו.