הגדרתם ההלכתית של "תלושי קנייה"

מעשה בבעל חנות הרגיל למכור תלושים לזכות קניהבהוזלה של כמה אחוזים, ואירע שמכר כמות גדולה של תלושיםתמורת שיק דחוי והשיק חזר. מכיון שכך, מעוניין בעל החנות שלא לכבד תלושיםאלו, אלא שהקונה ממנו מכר את התלושים לאנשים אחרים. ויש לדון האם אחר שאנשים קנוהתלושים כדת וכדין, מחוייב בעל החנות לכבדם, או שיכול בעל החנות לטעון שמאחר שהואלא קיבל תשלום עבורם נחשב הדבר שתלושים אלו גנובים הם ממנו, ואינו חייב לכבדם,הדין עם מי.

   תלושי קניהנחשבים כשטר ממרני

א. תלושי קניהכיון שאפשר להעבירם נחשבים כממרני, והסכים עמי הגאון הגדול ר' מנדל שפרןשליט"א שכן יש לנקוט לדינא, וענין "הממרני", ראשון המדברים בזה הואבעל הלבושים בעיר שושן (חו"מ סי' מ"ח) וז"ל וממרמ"א [ממרני] הואילולא דברו בה הראשונים מחמת שלא היו צריכין לו שלא היו נוהגין בה, ואתא לידן נימא בהמילתא, ואת הנראה לי על דעתי אכתוב, גופה של הממרמ"א כך הוא, הלוה חותם שמו עלנייר חלק בצד אחד, ואין כתוב בו כלום באותו צד רק חתימתו, ובצד השני כנגד חתימתו ממשכותב עליו בפני הלוה סכום המעות שחייב לו וזמן הפרעון, וסיים "ולכך פוסקין כלדין נאמנות ותוקף וחוזק כל השטרות על הסך וזמן הפרעון הכתוב בצד השני", וזהענין דשטר ממרני.

תקנת השוק

ב. איתא בב"ק(קט"ו.) איתמר גנב ופרע בחובו גנב ופרע בהיקיפו לא עשו בו תקנת השוק, דאמרי לאאדעתא דהנהו יהיבת ליה מידי, משכנתא שוי מאתן במאה עשו בו תקנת השוק, שוה בשוה אמימראמר לא עשו בו תקנת השוק, מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק, והלכתא עשו בו תקנת השוק,זבינא שוה בשוה עשו בו תקנת השוק, שוה מאה במאתן, רב ששת אמר לא עשו בו תקנת השוק,רבא אמר עשו בו תקנת השוק, והלכתא בכולהו עשו בו תקנת השוק לבר מגנב ופרע בחובו גנבופרע בהיקיפו, וכן פסק המחבר (סי' שנ"ו סעי' ב').

המבואר מהגמ'דבלוקח מגנב עשו תקנת השוק שהבעלים לא יוכל לקחת החפץ ללא תשלום, וסיבת הדברשתיקנו תקנת השוק, שאם יוכל להוציא מהלוקח ללא דמים אז לא יקנו, שיחששו שמא החפץגנוב והבעלים יוציא זאת ללא דמים, לכן תיקנו שהנגנב יוכל לקחת זאת רק בדמים,וממילא ימשיך המסחר.

ג. רש"יבסוגיא (ד"ה רב פפא) בא"ד וז"ל "ובגלימא דגניבה כו"ע לאפליגי דהדרא למרה מיד בחנם ואין הלוקח יכול לעכב על מעותיו", המבוארמרש"י וכן דייק האולם המשפט (סי' שנ"ו ס"ח) מדבריו שגדר התקנהשקודם חייב הלוקח להשיב את הגניבה לנגנב, ואח"כ הנגנב ישיב דמים ללוקח.

אבל בשטמ"קדמביא רמ"ה וז"ל ושמע מינה דלא מפקינן ליה מידא דלוקח עד דיהיה ליה בעלהבית דמיו, וכן כתב הטור (סי' שנ"ו ד') וז"ל תקנו חכמים שאינו צריךלהחזיר לבעליו אלא עד שיתן לו מעותיו, וכן לשון המחבר (סי' שנ"ו סעי' ח') הריזה נוטל הדמים מבעל הבית ואח"כ מחזיר הגניבה מפני תקנת השוק, והיינו דקודםנוטל הדמים ורק אח"כ מחזיר הגניבה.

אמנם הכנסתהגדולה כתב שגם רש"י סובר שקודם נוטל הדמים ואח"כ מחזיר החפץ, רקרש"י רצה לומר שלפני יאוש אם לא היו מתקנים תקנת השוק ע"ז כתב שלא יכוללעכב החפץ, אבל לאחר שתיקנו תקנת השוק שבעל הבית צריך לשלם דמים אז בזה רש"יגם יודה שיכול לעכב החפץ עד שמקבל דמים.

תקנת השוק עושההחפץ לשלו

ד. השו"ע (אבהע"זסי' כ"ח סעי' א'), כתב "המקדש את האשה בגזל אם נתייאשו הבעלים הרי זומקודשת", והק' הבית שמואל (סק"ג) דלדעת השו"ע (סי' שנ"ו) שבדברגזול אם יאוש ושינוי רשות אינו קונה ללוקח אלא גוף החפץ אבל הדמים צריך להחזיר, אםכן מה קבלה האשה הרי את הדמים היא צריכה להחזיר, ותי' דמיירי בגנב שאינו מפורסםובזה אין צריכה להשיב את הדמים, כיון שהנגנב יצטרך ליתן לה דמי החפץ מתקנת השוק,וקנין דרבנן של תקנת השוק מהני מהתורה, דומיא דמעמד שלשתן דמקודשת מהתורה.

האבני מילואים (אבהע"זסי' כ"ח סק"ב) הק' כמה קושיות על הב"ש, וכן מק' מה הדמיון תקנתהשוק, לקנין דרבנן דמהני מהתורה, שאפי' אם נאמר דקנין דרבנן לא מהני מהתורה, בכלאופן היתה מקודשת שהרי עצם הקנין זה יאוש ושינוי רשות, רק בלי תקנת השוק לא היתהלאשה מאומה מהחפץ הגנוב, כיון שהיא חייבת להשיב הדמים לנגנב, בזה מהני תקנת השוקשלא תצטרך להשיב דמים לנגנב, וממילא הקנין של יאוש ושינוי רשות מועיל, ולא צריכיםלהגיע לקנין דרבנן מהני מהתורה, שהרי היאוש ושינוי רשות זה עצמו קנין מהתורה, רקמה שתמיד מונע מהגנב לקנות זה כיון שיש חיוב דמים, אבל אם מתקנים תקנת השוק שזהמוריד הענין דחיוב דמים, כבר קונה זאת מהתורה.

   תקנת השוקבשטרות

ה. מקור הדברהוא בתשו' הרא"ש (כלל ע"ט ה') דכתב ראובן היו לו שט"ח על שמעוןונתנו בכתיבה ומסירה ללוי, וטוען נפתלי כי ראובן חייב לו לפני שהלווה לשמעון,וממילא השט"ח שיש לראובן על שמעון משועבד לו וזכה בו מדין קדימה, ולוי משיבכי השטר שניתן לו הוא כמטלטלי ואין בו דין קדימה, והשיב הרא"ש וז"ל יראהלי שהדין עם נפתלי, כיון ששטרו מוקדם, ושעבד לו ראובן נכסיו מטלטלי אגב מקרקעי. וטעםשאין גובין מטלטלין שמכר, היינו משום תקנת השוק, שאם לא כן, שום אדם לא היה רשאי לקנותחפץ מחברו מפני שעבוד נושיו, אבל בנתינת שטר חוב לא שייך תקנת השוק, דמילתא דלא שכיחאהוא, ועוד דלא יצא השטר מרשות ראובן לגמרי, שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר, הילכךחשוב שפיר ממונו לגבות ממנו בעלי חובין.

המבואר מדבריהרא"ש שני סברות מדוע בשטרות אין תקנת השוק א. שכיון ששטרות זה דבר לא שכיחי,לכן לא תיקנו בזה תקנת השוק, ב. שתקנת השוק זה רק באופן שהלוקח קנה לגמרי אבלבשטרות כיון שיכול עוד למחול אז לא יצא מרשותו לגמרי אז לא תיקנו בזה תקנת השוק.

שיטת הש"ךדאיכא תקנת השוק בממרני

ו. הש"ך (סי'נ' סק"ז) דן במי שמכר שטר ממרני, והתברר שלפני שמכר הממרני כבר כתב שובר עלשקיבל תמורת זה, ופסק הש"ך שאם הקונה טוען שלא ידע שכבר פרע הלוה למלוההראשון נהי דלא נתחייב אלא בסכום הכתוב בממרני ותו לא, מ"מ הו"ל כנתחייבלקונה ומה שפרע לראשון איהו דאפסיד אנפשיה, וכתב עוד והיכא דלא ידע, ה"ל כלקחחפץ מחבירו ונודע אח"כ שגנוב הוא בידו ואינו שלו, דמ"מ צריך להחזיר לומעותיו משום תקנת השוק, וכדלקמן (סי' שנ"ו) וה"ה הכא, ואע"ג דכתבהרא"ש והטור לקמן (סי' ס' סוף ס"א) דלא תיקנו בשטרות תקנת השוק, כיון דלאשכיחי היינו בסתם שטרות דעלמא, אבל בממרנות שבזמנינו דשכיח טובא שקונין זה מזהיותר מן המטלטלין, פשיטא דשייך תקנת השוק, וביאור דבריו הוא דעונה על הטעם הראשוןברא"ש דבשטרות אין תקנת השוק כיון דלא שכיחי, ע"ז סובר הש"ך שממרניזה שכיחי וממילא יש בזה תקנת השוק.

וממשיךהש"ך לומר דעל הטעם השני שכתב הרא"ש וז"ל ועוד שלא יצא השטר מרשותולגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשיב שפיר ממונו לגבות ממנו, אבלבממרנות שאינו יכול למחול כמבואר (בסי' ס"ו) שייך בזה תקנת השוק, ומסיקהש"ך וז"ל ולפ"ז הכא בממרני שמברר זה שפרע למלוה הראשון קודם שקנהוזה צריך הקונה להשבע בכמה קנה הממרני ויטול כדלקמן (סי' שנ"ו), אבל בידע אובשובר או בעדים דהוה ידע שהוא גנב מפורסם, אין צריך להחזיר לו מעותיו, הנתיבות (סק"ו)הביא הש"ך ונראה שמסכים עמו, היינו דסובר דאפי' דבשטרות לא תיקנו תקנת השוק,אבל בממרני איכא תקנת השוק כיון דזה שכיח וכן שאינו יכול למחול.

דעת הקצותדבממרני ליכא תקנות השוק כשטרות

ז. הקצות (סי'נ' סק"ב) מביא תשו' מהר"ם אלשיך (סי' קכ"ד) שאם בא דבר הנגנב לידהבעלים אין צריך לשלם מעותיו ללוקח משום תקנת השוק, וביאור דבריו הוא דיסוד התקנהבתקנת השוק היה שהבעלים באים להוציא החפץ בידי הלוקח ע"ז תיקנו תקנת השוק,משא"כ שהבעלים כבר הוציאו מיד הלוקח את החפץ, אינם צריכים לשלם ללוקח, וזהו לאמפני שיש פה איזה ענין של מוחזקות, רק כך היתה עיקר התקנה שהבעלים באים להוציאהחפץ מיד הלוקח שקנה מהגזלן עליהם לשלם ללוקח את המעות ששילם לגזלן, והנגזל יחזור לגזלןומוציא ממנו מה ששילם לו בעד החפץ, אבל אם הבעלים כבר הוציאו את החפץ באיזה דרךשהיא מידי הלוקח, הרי הנגזל אינו תובע מאומה מהלוקח לכן אין שום טענה נגד הנגזלשכבר הוציא בעצמו ממנו את החפץ.

הרעק"אחולק על הש"ך

וכן הרעק"אבהגהותיו על השו"ע וז"ל נ"ב "ולענ"ד אינו מהדומה דהתםרוצים הבעלים להוציא החפץ מהלוקח תיקנו חז"ל שלא יוציא אלא בדמים, אבל הלוקחבא להוציא בחספא בעלמא", וביאור בדבריו שיש הבדל בין שטר ממרני לשאר מטלטלין,דבשאר מטלטלין שהלוקח מחזיק בהם והנגזל בא להוציא ממנו את החפץ הגזול, תקנו חכמיםמפני תקנת השוק שישלם ללוקח את הדמים ששילם בעד החפץ, משא"כ בשטר ממרנישהלוקח תובע ממנו שישלם את הסכום הנקוב בשטר, שהוא התחייב בזמנו לשלם לכל מישיוציא השטר והלה כבר שילם נגד השטר הזה, אלא שהלוקח לא ידע שהשטר כבר פרוע ושילםכסף בעד השטר מפני שהיה לו בטחון שהלוה חייב עוד את החוב, וכשבא עכשיו לתבוע מהלוהאת הדמים, הרי המלוה אינו מקבל מהלוקח חפץ בעל ערך, אלא נותן לו חספא בעלמא, וסובררעק"א שע"ז לא תיקנו תקנת השוק, דהתקנה זה רק שמקבל דבר ערך בחזרהוע"ז משלם.

  ביאור בדבריהש"ך

ח. הנראה לבאר שיטתהש"ך, דהקצות הקשה על דבריו מתשו' מהר"ם אלשי"ך, דבודאי לא נעלםדבריו מהש"ך (דהרי בס' שנ"ו סק"ד מביא דבריו), רק שיטת הש"ךשאין הבדל אם בא לתבוע ממון, או שבא לתבוע שטר שזה חספא בעלמא, וכן שהלוה מוחזקבזה, שסוף כל סוף הבעלים הן של הממון והן של השטר מפסידים הן את הממון והן את הסכוםשנקוב בשטר, וע"ז תיקנו תקנת השוק שימשיכו לסחור הלאה במשא ומתן, ומה זה משנהאם זה ממון שזה בעל ערך, או שטר שזה לא בעל ערך, סוף כל סוף אם לא יתקנו תקנה בזהאז לא יסחרו בממרני והשוק יפסק, לכן בכל זאת תיקנו תקנת השוק, אפי' שהשטר עצמו הואלא נחשב כערך ממוני ונחשב כחספא בעלמא, והיינו דכיון דתקנת השוק הוא כדי שיסחרובמסחר, ואם לא נתייחס לממרני כיון שאין לא ערך, זה יגרום שהמסחר יפסק, ולכן אפי'שזה לא שווה ערך רק כיון שבשוק סוחרים בזה, זה כבר סיבה שיתקנו תקנת השוק.

ישוב שלא יקשהמהר"ם אלשי"ך

ט. ולפי כלהנ"ל אין סתירה מהמהר"ם אלשי"ך שכתב שאם שילם כסף והלוקח עדיין לאקיבל החפץ שאין בזה תקנת השוק, שהביאור בזה הוא לא כמו שכתב הקצוה"ח מפנישאינו מקבל מהלוקח כלום, רק הש"ך סובר שבאופן שהלוקח נותן כסף ומשאיר את החפץאצל המוכר לא חלה התקנה של תקנת השוק, כיון שיש אפשרות ללוקח לתת את הכסף ומידלקבל את החפץ, והנגזל כשיבא להוציא ממנו ישלם לו דמים שהוציא, ואם קרה מקרה שהשאיראת החפץ אצל המוכר הרי הנגזל לא מוציא מהלוקח, לכן זה הוי כמילתא דלא שכיחא שאיןצורך בתקנת השוק, שהרי אם הלוקח חושש שמא יקחו ממנו את החפץ, הרי יש לו תקנה לאלהשאיר את החפץ שקנה אצל המוכר אלא שישאיר אצלו, ואם יוציאו מידו יקבל את כספומהנגזל.

הבנת האחרוניםביסוד תקנת השוק

י. הקצוה"חוהרעק"א סברו שיסוד התקנה היא שהלוקח מוחזק בחפץ והנגזל בא להוציא ממנו וכןאם הלוה מכר מטלטלין והמלוה בא להוציא מהלוקח שהלוקח הוא המוחזק וחכמים תיקנוכאילו שהחפץ קנוי לו והנגזל או המלוה צריך לשלם לו הדמים כיון שהלוקח מחזיק בחפץ.

אבל הש"ךס"ל שהתקנה היא כדי שיתקיים המסחר ואם יוציא מהלוקח בלי דמים, הרי הלוקח לאיקנה מהמוכר, שהרי חושש הוא שמא יוציאו ממנו ויפסיד הכל, וחשש זה שייך גם בממרני,שלא יקנו זאת שיחששו שאולי הוא פרוע וממילא הלוקח יפסיד, לכן תיקנו שהלוקח לא יפסיד,ולכן גם בממרני תיקנו תקנת השוק שהלוקח לא יפסיד אפי' שלא מחזיק שום חפץ בידו, כדישהמסחר לא יפסק, תיקנו תקנת השוק.

סתירה בדבריהש"ך

יא. והנה לכאורהיש סתירה בדברי הש"ך (דבסי' נ' סק"ז) כתב דבממרני תיקנו תקנת השוק דלאכשטרות, דכיון דשכיחי מסחרם עשו בהם תקנת השוק וישלם הנגזל ללוקח מחיר קנייתו,וזאת אף שהכסף בידי הנגזל ולא אצל הבעלים, ואילו במקום אחר (בסי' שנ"וסק"ד) פסק דלא עשו תקנת השוק באופן שהחפץ הנגזל הגיע ליד הבעלים.

ישוב על סתירתהש"ך

יב. והנראהבביאור דברי הש"ך דהא דאמרינן דלא עשו תקנת השוק כשהחפץ הנגזל ביד הבעלים הואדוקא שהחפץ שנגזל הוא ביד הבעלים, דכל ענין תקנת השוק כדי לקיים המסחר, ובאופןשיוציאו מהלוקח ללא דמים, יושבת כל המסחר ולא יקנו סחורה, וא"כ כשנשאר החפץהנגזל ביד הבעלים, אז בזה לא תיקנו תקנת השוק כיון שלא מוציא הדבר הנגזל מהלוקח,משא"כ בממרני שגוף החפץ לא ביד הבעלים, שהרי הממרני ביד הלוקח, וזה גורםלממון שביד הבעלים, וכיון שהחפץ עצמו ביד הלוקח אז עשו בזה תקנת השוק.

וכן נראה דסברהנחל יצחק (סי' נ') וז"ל וכן הוא בכל חיוב תקנת השוק דכל זמן דאין תובע החפץלהוציא, ודאי אין חיוב על הבעלים לשלם ללוקח מפני תקנת השוק, רק במוציא החפץ לעצמואז חייב מפני תקנת השוק והוא הדין הכא, המבואר מדבריו דכל מאי דכתב הש"ךשבממרני עשו תקנת השוק זה רק כשרוצה הלוה להוציא את הממרני מיד הקונה, דאין יכוללהוציא את הממרני עד אשר ישלם ללוקח מעותיו, אולם כשאין הלוקח חפץ בהוצאת הממרנימיד הלוקח אין צריך לשלם מעותיו ולא שייך בזה תקנת השוק.

תבנא לדינא

א. תלושים נחשבים כשטר ממרני, ונוהגת בהם תקנתהשוק.
ב. ועל כן גם אם בעל החנות לא קיבל תשלום עבור התלושים,חייב לכבדם.

מתוך "תורת המשפט"