"חרבות" תורה ותפילה

צריכת אינפורמציה

בימים האחרונים שמעתי לא מעט אנשים שהתבטאו על כך שהם חסרי אנרגיות, מתקשים לבצע פעולות, ותחושת דיכאון משתלטת עליהם. אצל חלקם הדבר בא לידי ביטוי בתחושות גופניות וחלקם בעולםהרגשות, בתחושות פחד וחשש מהאות ועוד...יש לכך היבטים רבים. ברור כשמש שכל צריכת אינפורמציה שיוצרת עגמת נפש המביאה לחלישות האדםבתפקודו ובעבודתו - עבודת ה', אסורה בתכלית האיסור. ולא לזה התכוונו חז"ל כאשר הנחילו לנו דרך בהעלינו להיות שותפים בצער הזולת.עצם הידיעה הכוללת על המצב העגום מספיקה כדי לייצר שותפות ברגש בצער הזולת, וכל האינפורמציה הקשה עם תיאורי זוועות, רק פוצעת את הנפש.כל הרוצה להיות שותף בצער ובכאב, צריך לשאול את עצמו - מה אני יכול לעשות כדי להועיל לזולתלהפחית - או אפילו להעלים - את כאבו, ולא - כיצד אני מצער את עצמי או ח"ו פוגע בנפשי שלי.והדבר נכון ומוכרח שבעתיים כאשר מדובר בנוער וילדים

. מה קרה לנו ?

אחת השאלות הנשאלות ביותר בתקופה זו, היא - מה קרה לנו?כיצד קרה שאנו, שגדלנו על התובנה הברורה שהתורה ורק התורה היא הכח המעמיד של עם ישראל ושלהעולם כולו מאז ומעולם, הפכנו לפתע להיות מגויסים לשליחת אוכל, שוקולדים ובגדים לחיילים.ונדגיש - שלא יהיה הוה אמינא או בדל מחשבה למישהו שכוונתנו להמעיט בערך מעלת החסד בעם ישראל,ובפרט בעת מלחמה, ובודאי ללוחמים המוסרים את נפשם ממש בשדה הקרב, ובחירוף נפש.חלילה!רק נשאל את עצמנו, במבט אמוני-תורני, מי מועיל יותר להצלת עם ישראל? האם הלוחמים בשדה הקרב,עם כלי הנשק ואמצעי הלחימה השונים, או עמלי התורה בטהרתה אשר זכות לימודם, עם הבל פיהם שלתינוקות של בית רבן, פועלים גדולות ונצורות?השאלה רטורית.הבה נביט כיצד נפתחה הרעה. עם צבא כל כך גדול וחזק, עם אמצעי טכנולוגיה המתקדמים בעולם, דרך גדרהפרדה בה הושקעו מיליארדים, הצליחו להיכנס המחבלים הארורים ימ"ש ולעשות ככל העולה על רוחם.ואין פוצה פה ומצפצף. אנשים לכודים בבתים, קוראים לעזרה, אך כאילו הכל דמם.ברור לכל בר דעת שיד ה' היתה כאן.

לדון ולחקור מהי "סטירה"...

אנו כבני תורה וכיהודים מאמינים מוכרחים ליתן דעתנו על כך, כי לצערנו הדבר מחלחל פנימה גם אלינובצורה זו או אחרת, ואפילו חלקית.ננסה לתת לדברים הפשוטים והברורים הללו מבט נקי באמצעות משל.

למה הדבר דומה? לאדם שהיה לו בן שובב, אשר פגיעתו היתה רעה, והיה מזיק ופוגע ברבים, עד שהוכרח האב להכותו על לחיו בכדי ללמדו לקח להיטיב דרכיו. והנה רואה האב שהילד פונה לחדרו ומתחיל לכתוב.נכנס האב לחדר ובדק אלו מחשבות והרהורים העלה הבן עלי גליון, ומצא שכתב 'ביאור' באריכות 'סטירה'זו מה עניינה, הוא תיאר שלפתע דבר נוקשה (היא היד המכה) נופל בחוזקה על בשר רך (הוא ה'לחי'), ומחוזקה'מגע' שביניהם נשמע צליל חזק, ונשאר רושם המכה על הלחי – שנעשית אדומה, וכעבור כך וכך זמן הלחיחוזר למראיתה הראשונה...נדהם האב למקרא ה'תיאור' והתקצף ביותר, "אנכי הכיתי אותך למען תבין את חומר מעשיך ובכדי שתלמדלשפרם", אמר לבנו, "ואילו אתה יושב ועוסק בהתבוננות ומנתח מהי סטירה"...על דרך זה ממש, בורא כל עולמים נתן לנו מכה אנושה לזעזע אותנו, אל יהיה 'עסקנו' בהתבוננות כיצד אירעהדבר, מאין באו אותם מרצחים שפלים ולאין נמלטו...ועל כגון דא זועק הנביא )ירמיה ב ל( "לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו"... אלא עלינו מוטל להביןשהקב"ה מדבר אלינו "שובו בנים שובבים"...והגם שאין ספק כלל שכל זאת באה לנו מאב הרחמים שוכן מרומים, ואנו מאמינים בני מאמינים שהצורתמים פעלו וכל דרכיו משפט, וגם זה רצונו יתברך מעמנו בשעה קשה כזאת להחזיק איתן באמונה תמימהכיתד בל תמוט, אך בד בבד עלינו 'לשמוע קול שופר' ולהתעורר מתרדמתנו...וכשם שלא שייך בשמיעת קול השופר להתעסק רק בעצם הקול היוצא ממנו אם היה יפה וראוי, ותו לא,אלא מוכרחים להתבונן במהות הקול ולעורר הלב בתשובה לאבינו שבשמים, כך אל לנו להיגרר למקום שלהתעסקות בפרטים כמו מה היה, ואיך היה? ואיך עשו? וכיצד יצליחו, או לא הצליחו, אלא להתעורר ולראות,להבין ולהשכיל מה רצון הבורא, ומה המסר שבא להעביר לנו בעת הזאת, שזהו הדבר האמיתי שאנו צריכיםוזקוקים להתעורר בהם בשובנו אל ה' בריבוי תורה ותפילה, וענייני בין אדם לחברו, ואחדות עם ישראל שהריזהו תכלית כל העניין של הצרה הגדולה הזו לכל שומע, מבין ומתבונן.

"דבר זה ממנהג העולם" - דרך אכזריות

ובפרט שהדברים חמורים מאוד, כידוע מדברי הרמב"ם )פ"א מהל' תעניות הל' ב-ג(:"ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעיםהורע להן וכו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זהממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרה נקרית )מלשון "מקרה"(, הרי זו דרך אכזריות".

ועל כן חלילה לנו לחשוב ולהתעסק בגורמים השונים לתור ולחפש אחר סיבות טבעיות וכיוצ"ב מכל מינימנהגי העולם, וכביכול לתלות בהם את החידלון אשר הביא וגרם לאסון הנורא, ואפילו לא למחצה ולשלישולרביע, שהרי זה כאילו תולה את הדברים במקרה, ומחשבה זו אינה אלא "דרך אכזריות", אלא עבודתנו היאלהתחזק באמונה בבורא בעת הזאת כי הוא יתברך עשה עושה ויעשה לכל המעשים ולא שייך שתיפול שערהמשערות ראשו של אדם, וכל שכן טיפת דם רח"ל, ללא שכך נגזר מלמעלה.מאת ה' היתה זאת.אך שוב נשאל את עצמנו - האם זו אמירה המשמשת כסיסמה או דרך חיים?הידיעה וההכרה המוכרחת בנפשנוכאשר אנו משקיעים עוד אנרגיה וזמן להרבות בתורה ותפילה, של עצמנו ושל אחרים, ומשתדלים בזיכויהרבים, פעולות אלו מגינות על העם היושב בציון מפני הרעה אשר זוממים אויבינו.ושוב, כל זה מבלי להוריד ולּו גרם אחד של הערכה כנה לכל ארגוני החסד בישראל, שסתם כך גם זו תופעהמדהימה ונפלאה שניתן לראותה רק אצלנו, כפי שהגדירו חז"ל )יבמות עח ע"ב(: שלושה סימנים יש באומהזו – רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים."כרגע היו נחרבים כל העולמות"ואכן, מי שלא זכה להשקיע את כל כולו בלימוד התורה, בודאי שמחויב הוא לעסוק בצרכי הכלל בכל דרך,כיון שהשעה עת מלחמה.אך בן תורה השקוע בעולמה של תורה ועוסק בהוויות אביי ורבא, מוכרח שתהיה בו, בליבו ובנפשו, ההכרהוהידיעה הברורה שהוא עושה את הדבר הנעלה ביותר, כמו שכתב הגאון רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפשהחיים":"והאמת בלתי כל ספק כלל, שאם היה העולם כולו מקצה עד קצהו פנוי חס ושלום אף רגע אחד ממש מהעסקוהתבוננות שלנו בתורה, כרגע היו נחרבים כל העולמות העליונים והתחתונים, והיו לאפס ותוהו חס ושלום".וכל זה בלא קשר למלחמה. ושבעתיים בשעת מלחמה.וכל מי שגדל על פי דרך התורה, אפילו אם לא זכה להיות עתה מעמליה, מוכרח להסיר כל עול ומפריע מבניהתורה, על מנת שיוכלו לשקוד על תלמודם ביתר שאת וביתר עוז, למען הצלת עם ישראל, שהרי הם שייכיםלחיל המובחר ביותר הפועל להושעתם והצלתם של כל העם היושב בציון.

"הלוחמים האמיתיים"

ישיבת "כנסת ישראל" סלבודקה בבני ברק שמעה היטב את הדי ההפצצות מיפו בימי מלחמת תש"ח, ושיחותחיזוק מיוחדות נמסרו אז על ידי ראש הישיבה מרן הגאון רבי אייזיק שר זצוק"ל. בשיחותיו הוא התייחסלימים שכאלו.באמצע שיחתו של רבי אייזיק נשמעה אזעקה, וכך מופיעים הדברים בכתביו:"נשמעה צפירת אזעקה המודיעה שבאו מפציצים של האויב המצרי לרצוח נפשות יקרות, ה' יתברך ירחמנוויצילנו מידם, ואמרתי לבני הישיבה שעלינו להיות שקטים ולא מפוחדים ונרעשים, שהרי אנחנו נמצאים בישיבה שהיא המקלט היותר טוב ובטוח שבעולם, ואיש לא זז ממקומו וכולם כאחד עמדו שלוים ושקטיםומאזינים לדברי, ואני תודה לאל עליון דיברתי והסברתי כפי יכולתי, וכך אמרתי:"אנחנו אנשי המלחמה האמיתיים, והנצחונות לנו הם. אנחנו בני הישיבה הלוחמים האמיתיים, שהרי עוסקיםאנחנו בתפילה, ובתפילה אנו מבקשים מה' יתברך ניצחון על אויביו של מקום, שונאי ישראל. והלא כברלמדנו שהקורא אל ה' באמת ומקווה אליו בלב שלם הרי הוא נענה, ואם כן בעוסקנו בתפילה עלינו להיותבטוחים שתקובל תפילתנו ותקוותנו אל ה' ולישועתו תיענה ממרום ממעון קדשו, וכל העומדים בשעריהמלחמה ינצחו בשם ה'"."אמרתי לפני בני הישיבה מה שהראה לי ראש הישיבה דחברון הגאון רבי אהרן כהן )שברח מירושלים הנצורהושהה בישיבת סלבודקה בבני ברק( את דברי התרגום יונתן בשיר השירים עה"פ 'הנה מטתו שלשמה ששיםגבורים סביב לה' – 'כמה יאים הכהנים בזמן שהם פורסים ידיהם ועומדים על דוכנם ומברכים את ישראלבששים אותיות שנמסרו למשה רבם, ובאותה ברכה הם מקיפים להם לישראל כחומה גדולה וחזקה ועל ידהמתגברים ומצליחים כל גיבורי ישראל'.הנה לימדונו חז"ל מי המה הלוחמים האמיתיים ומהו הכח האמיתי העומד להם לישראל בשעת מלחמהלגבור ולנצח על כל האויבים. ומן הדברים אנו למדים מה רב כוחה של ברכת כהנים העבודה היחידהשנשארה לנו מעבודות המקדש".

הכוחות האמיתיים אשר בזכותם ננצח

"בודאי לעת כזאת כאשר אנו עומדים ומתפללים אל ה' בתקוה לישועתו עלינו לשים על לבנו מה המההכוחות האמיתיים אשר בזכותם ינצחו כל העומדים במלחמה:כח הביטחון בהכרה שלימה של חזק ונתחזק וה' הטוב בעיניו יעשה.כח התפילה בתקוה נאמנה בה' ובישועתו.כח ברכת הכהנים אשר עליה הובטחנו בתורה "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".כוחה של תורה אשר היא הערובה להגן ולהציל לגבור ולנצח במלחמה, כמו שאמרו: מי גרם לרגלינו שיעמדובמלחמה? שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה.עלינו להתחזק בכל הדברים הצריכים חיזוק להתחזק במוסר באמונה ובטחון בה' יתברך שישמור אותנו ואתכל בני הישיבות ואת כל העוסקים בתורה אשר היא מגנא ומצלא".

"מחץ יעוף יומם"

המשיך רבי אייזיק בדבריו הנוקבים והבהיר, מדוע לעת צרה, דווקא אז חייבים להמשיך את הלימוד בישיבה,תוך שהוא לומד זאת ממזמור צ"א. וכך אמר:"ועתה כאשר כל העולם עסוק כיום הזה בהכנת ובעשיית מקלטים להתחבא שמה מפני חמת המציק ולהינצלבמחיצתם מגערת האווירונים המפציצים שהשונא מביא עלינו בכל יום ובכל שעה, ובעת שכזו עלינו בני הישיבה לזכור שהישיבה היא המקלט היותר בטוח וטוב ונכון והגון בעבורנו, כי הלא כך נאמר בספר תהליםבשיר של פגעים שחיברו משה רבנו "יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן וגו' כי הוא יצילך מפח יקוש מחץ יעוףיומם". פירש"י: יושב בסתר עליון, מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו, שהקב"ה מגין עליו"."הנה הכתוב ברור מילל בקריאה לכל אחד ואחד מישראל להיחבא בסתר עליון בצל כנפי השכינה, וכלשוןרש"י להלן שם, "כי הוא יצילך מפח יקוש", לשון יחיד. לכל אחד ואחד הוא אומר 'יושב בסתר עליון', ומישיחסה בכנפיו וילון בצילו יתברך הרי הוא מובטח להישמר מכל רע, כמו שהכתוב ממשיך ואומר, "לא תיראמפחד לילה מחץ יעוף יומם", ופירש"י: לא תירא אם תבטח בו מחץ יעוף יומם – שד המעופף כחץ, ובענייננוזהו האווירון המפציץ של שונאי ישראל אשר ההצלה ממנו מובטחת ליושב בסתר עליון - למסתופף בצילהשל הישיבה, מקום משכנה של שכינה ובית מעוזה של תורה"."הכתוב במזמור זה ממשיך ואומר: "על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך. על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפירותנין", פירושו, שלא מפני שאתה חלש על כן ישאו אותך על כפיים, שהרי בהיותך חוסה בצל כנפי השכינה,גיבור אתה ובכוחך לדרוך על שחל ופתן מבלי להינזק ולרמוס ברגלך כפיר ותנין מבלי להיפגע, ומפני מהישאונך? אין זאת אלא מגודל חיבתך ואהבתו יתברך אליך כאהבת אב לבן יקיר, ועם זאת גם יחד הוא נותןבכך עוז וכוח לעשות חיל ולהתגבר אף על המפריעים היותר חזקים העומדים לך בדרכך. ואפילו אותם אשרנמשלו לנחשי פתנים לכפירי היער או לתניני הארץ, גם עליהם תדרוך ותרמוס בכח אשר הוא יתברך נותן לךבהיותך יושב בסתרו ולן בצילו".

איך מכריעים את המלחמה ?

עדות נוספת יש על מרן הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצוק"ל שהגיע לישיבת סלבודקה למסור שיחה, וכך אמר:"כתוב בגמ' בברכות )דף י"ז ע"א(, שרב ספרא כשהיה מסיים את התפילה היה אומר: 'יהי רצון שתשים שלוםבפמליא של מעלה ובפמליא של מטה', ומבאר רש"י: פמליא של מעלה בחבורת שרי האומות, שכשהשריםשל מעלה יש תגר ביניהם תיכף יש קטטה בין האומות.וכאן הדגיש הגר"א, כי "מה שאנחנו רואים שתי אומות שנלחמות זו בזו, זה רק צילום של המלחמה שמתנהלתלמעלה בשמים בין השרים, וכששר של אומה אחת מתגבר למעלה על השר השני, מתגברת האומה שלובשדה הקרב. זה ברור שהמלחמות בשמים לא באווירונים ולא בטנקים, אלא כשיש לשר של האומה מצוותשל האומה, האומה הזו מנצחת כאן, מה שנעשה כאן זה רק צילום של מה שנעשה למעלה".וסיים:"אם רוצים שעם ישראל ינצח, שעם ישראל יצליח, יש רק עצה אחת: שבפמליא של מעלה תוכרע הכףלזכותו של עם ישראל! צריך זכויות שם למעלה להכריע, ואיך מכריעים את זה, באלו זכויות: תורה ומצוות!"

השמירה המעולה ביותר

בספר "ניצוצות אש" על תולדות חייו של הגאון רבי ראובן יוסף גרשנוביץ מסופר שכאשר נודע לו בתקופתמלחמת המפרץ שילדי תלמודי התורה בטלו מלימודם מחשש לטילים הנשלחים מעיראק, נחרד ואמר: "אם לא ילמדו תורה, מה ישמור מפני הסקאדים )הטילים(?! הרי לימוד זה הוא היוצר את השמירה המעולהביותר לאדם ולעם כולו, וללא זכות התורה מה יגן?"

"צריכים אתם לשלם לי על הנזק"...

ומסופר על מרן הגרי"ז מבריסק שהיה לומד בביתו שבשכונת גאולה בירושלים בעת שפגזים התעופפו סביב.נכנסו בניו והתחננו לפניו שירד למקלט בו הם שוהים.ראה הרב את צערם וירד עמם למקלט. עם צאתו מהבית, נחת פגז על המיטה אשר ישב עליה בעת לימודו.שמחו כולם על הצלת הרב. אך הוא פנה אליהם ואמר:"צריכים אתם לשלם לי על הנזק. אילו הייתי ממשיך ללמוד במקום זה, לא היה פגז נוחת שם..."הוא, שידע באמת את מעלת לימוד התורה, ידע בבטחה שכל זמן שהוגה הוא בה, הרי שהוא שמור ומוגן ולאיארע לו כל נזק.

"אנו רצים להציל את העולם"!

מאז היותנו לעם, ומאז קיבלנו תורה, התחדשה בבריאה מציאות חדשה והיא - שאין שום קיום לעולם בלאתורה!ומעשה נוסף ימחיש זאת:שעת בוקר מוקדמת. הרחובות כמעט ריקים מאדם מלבד מתפללים שהשכימו קום לתפילה ובחורי ישיבההממהרים ללימודם.בסמטאות הירושלמיות הצרות הלכו שני בחורים כשהם משוחחים, ופניהם מועדות לעבר ישיבת "פורתיוסף". עודם מהלכים, והנה מופיע בקצה הרחוב יהודי עטור זקן שארשת של אצילות על פניו וצועדבעקבותיהם. היה זה ראש הישיבה, מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל. הרב כדרכו הלך בזריזות ובשמחה,ושפתיו רחשו דברי תורה.הבחורים לא הרגישו בראש הישיבה המתקרב אליהם. לפתע האטו את צעדיהם ועיינו במודעת ענקשהודבקה זה עתה על לוח המודעות והכריזה על אסיפה גדולה. השניים נעצרו כשהם מתבוננים במודעהבעניין רב והחלו דנים ביניהם בחשיבות האסיפה. לשאלת האחד, ביקש חברו להשיב, אך המילים כמו נעתקובפיו. מזווית עינו הבחין בראש הישיבה הקרב ובא לעברם בצעדים מהירים וניכר עליו כי הוא חפץ לומרמשהו.משהתקרב הרב קרא לעברם בקול נרגש: "פיקוח נפש, הצלה, בואו מהר!" והמשיך לצעוד במהירות. הבחוריםנבהלו ופתחו מיד בריצה בעקבות הרב. "להיכן אנו רצים?" שאלו את הרב תוך כדי ריצה."אנו רצים להציל את העולם", ענה הרב ברצינות ועיניו הטובות מאירות. "ללא תורה, ייחרב העולם, כידוע.אילו הייתם רופאים והיו מזעיקים אתכם, האם הייתם מתעכבים בדרך כדי לקרוא מודעות? ובכן, דעו,שתפקידכם כבני תורה, חשוב פי כמה, שהרי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה, אתם מתקיימים, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו!..."זו מציאות הפעלת מנגנון הבריאה, אשר כל קיומה מותנה אך ורק בעסק התורה, ובאם יחסר העולם רגע אחדשלא יהיה בו לימוד תורה אזי יחזור להיות תוהו ובוהו, וכמאמרם ז"ל עה"פ "אם לא בריתי יומם ולילה חוקותשמים וארץ לא שמתי".בעיתות מלחמה מוטל על כתפינו תפקיד משמעותי, מחויבים אנו לעשות הכל למען עם ישראל, להרבותתפילה על אנשי המערכה העומדים בשדה הקרב ומתעמתים עם האויב פנים אל פנים, שיצליחו לעשות אתמלאכתם נאמנה ולהביס את הקמים עלינו.וכאן המקום לציין שטוב יעשה כל אחד מיושבי בית המדרש אם קודם לימודו או בעת התפילה יזכיר כפייכולתו את שמות העומדים בשדה הקרב, ויעתיר בעדם להצלחה, שהרי הצלחתם-הצלחתנו. ובודאי יש כאןממידת הכרת הטוב, ויהי רצון שישובו כולם לביתם לחיים טובים ולשלום, וזכות התורה תגן בעדם ובעדנו.אולם ננסה להתמקד במבט הבהיר של השקפת התורה כלפי העניין של תורה ומלחמה. לא רק בעצםהחלוקה של עם ישראל לשבטיו באופן בו על כל אחד למלא את תפקידו נאמנה במסירות נפש ממש, אלאאף ברמת החשיבות של הדברים ובסדרי העדיפויות, במבט נכון כלפי התקופה וכלפי הכוחות האמיתייםוהחזית האמיתית אשר מגינה ומצילה על עם הקודש.

תלמוד תורה והצלת נפשותדברים חוצבי להבות ממרן החפץ חיים

אמרו חז"ל )מגילה טז, ב(: "אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות", ומרן בעל החפץ חיים בספרותורת הבית )פרק ה( הרחיב לצייר הדברים ולקרבם אל החוש, ונעתיק את לשונו הזהב שהיא כשמן הטובהיורד לעצמות להלהיב הלבבות לשקידת התורה הקדושה:"ראה נא אחי עד כמה צריך להוקיר כל שעה שלא להתבטל מלימוד התורה. הנה אם היה מזדמן לאדם להצילנפש מישראל מלטבוע בנהר, כמה היה שמח שמחה גדולה וכל ימי חייו היה זוכר אותו היום ואותה השעהשזכה להציל נפש מישראל ממוות. ואשר אמנם כן הוא באמת שאין ערך לגדולת המצוה, כמו שאמרו זכרונםלברכה שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא.וכל שכן אם היה מזדמן לו להציל כמה נפשות, היה שמחתו רב מאוד. ולהיפך, חס וחלילה אם היה בכוחולהציל נפש מישראל ממותו ובעצלותו הניח לטבוע אותו בנהר או להישרף באש, אין לשער גודל צערו לנצחכשיזכור שבעצלותו נאבדו נפשות".

מי גדול ממי ?

"ועתה אחי ראה מה שאמרו חז"ל במגילה וביארו דאף שלמען הציל נפשות בודאי אנו מחויבים לבטל מתלמודתורה, ואף בשביל מצוה אחרת קטנה ורק שאי אפשר לעשות על ידי אחרים, כי כן הוא רצון השם יתברך שתכלית התורה הוא קיומה, ולכן רצונו יתברך שאם יגיע לו איזה מצוה שאי אפשר לעשות על ידי אחרים,יבטל תורתו בשביל קיומה. אבל באפשר המצוה לעשות על ידי אחרים - גדולה היא התורה מכל המצוות"."ואף בעניין פיקוח נפשות, אם נזדמן לאחד להציל נפשות ולשני לא נזדמן זה ורק עסק בתורה, וישאלו אותנומי הפעיל יותר לכאורה, היו הכל משיבים כי המציל נפשות הגדיל לעשות. אבל חז"ל גילו לנו שאף שגדולהמצוותה של פיקוח נפש מאוד, אבל זה שלא נזדמן לו מצוה זו ורק עסק בתורה באותו הזמן לא נופל ממנו,ואדרבה, הוא הגדיל לעשות שגדול תלמוד תורה מהצלת נפשות.וראה נא אחי, דלפי זה, כל שעה ושעה שהיה ביכולתך לעסוק בתורה ולא עסקת הרי הוא כאילו באו לפניךלהציל נפשות ולא הצלת. ואף שאנחנו בעינינו הסתומות לא ידענו זאת, אבל חז"ל גילו לנו רז הזה עד כמהגדול הוא ערך לומד התורה, שאין דבר בעולם שקול אליה". עכ"ל.

אלה שיושבים ולומדים, מקיימים מצוה הרבה יותר גדולה ...

להמחיש את הדברים ראוי להביא מעשה בבחור מישיבת מיר בחו"ל שעבר ליד הנהר, ולפתע שמע צעקות,כשהתקרב ראה אדם שכמעט טובע בנהר, מיד ירד לתוך המים, והצליח להציל את הטובע ממוות.כשחזר לישיבה סיפר בהתרגשות גדולה למשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, שהצליח היום לקייםמצוה רבה ונדירה, להציל נפש מישראל.המשגיח, שפגשו בפתח הישיבה, שיבח מאוד את הבחור על המצוה הגדולה שקיים. אך כשעלו לבית המדרש,אמר לו:"אינני בא למעט בחשיבות המצוה שקיימת, אך ראה נא ידידי, בחורים אלה שיושבים עכשיו ולומדים,מקיימים מצוה הרבה יותר גדולה ממצות הצלת הנפשות שקיימת, כמו שאמרו חז"ל: "גדול תלמוד תורהיותר מהצלת נפשות".

תלמיד חכם מגן בתורתו על ארבעים אלף מישראל !!!

דברים אלו מראים לנו עד כמה גדול ערך תלמוד תורה אפילו ביחס למצוות החשובות ביותר, כמו הצלתנפשות, שכל התורה כולה נדחית מפניה חוץ משלוש עבירות, ומכל מקום מצות תלמוד תורה גדולה עודיותר!דברים אלו מעניקים מימד חדש לכל עסק התורה שלנו.ולא זו בלבד שגדולה מצות תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, אלא שכל העוסק בתורה הינו עוסק בשעה זוגם בהצלת נפשות, כי בזכות תורתו מגן הוא מפני כל סכנות ופורעניות רעות, והוא הוא השומר האמיתי שלכלל ישראל מכל אויביו העומדים עליו מכל צד, וכמו שאמרו בסנהדרין )צט, ב(: "כל העוסק בתורה לשמה וכו'מגין על כל העולם כולו".

באיזו זכות עמדה אומה זו ?

ובמדרש תהלים )מזמור י״ב( מסופר על אדריינוס ששאל את שריו: באיזו זכות אומה זו עמדה? אמרו לו:יש בהם חסידים, ויש בהם צדיקים שעמלים בתורה ועוסקים במצוות. מיד גזר והטיל גמסאות )גזירות רעותלאיים על ישראל כדי שיתבטלו מהתורה(, כיון שנתנו עליהם העול הזה, חדלו מלעסוק בתורה, ועל זה אמר דוד"הושיעה ה' כי גמר חסיד״.אדריינוס ראה שכל הקמים על ישראל אבדו, ולא הצליחו לשבור את רוחו של העם, כגון: המצרים, סיסרא,סנחריב, נבוכדנצאר ועוד רבים. ולא הבין כיצד אומה זו שורדת מול כולם. כשהביע את תמיהתו בפני יועציו,הם לא ציינו שיתרונם של ישראל תלוי בנשק, בכח פיזי או עוצמה גשמית כל שהיא, אלא כוחם הוא בזכותלומדי התורה, ואת זה הבינו באימפריה הגדולה ששלטה אז בעולם, שישראל שורדים בדרך על-טבעיתושאינה רגילה, מה שיש כאלו היום לצערנו הרב שלא משכילים להבין.ובמסכת סנהדרין )צ״ד, ב( דרשו:״והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך, ועולו מעל צווארך, וחובל על מפני שמן״ )ישעיהו י'(, אמר רבי יצחקנפחא: חובל עול של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה?נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה יידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד באר שבעולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכותטומאה וטהרה״, כלומר, בזכות מה ניצח חזקיה את צבא סנחריב העצום? בזכות התורה הרבה שלמדו בזמנו.והמתבונן בזה יהא לו חיזוק רב שלא להיגרר אחרי מצוות אחרות מתוך סברות בעלמא, וידע נאמנה שכל זמןשאין לו הכרח גמור להפסיק מלימודו, פשוט שהמצוה הגדולה ביותר המוטלת עליו היא אך ורק להמשיךבלימודו בעיון ובשקידה בכל עוז.

מדוע ירד מרדכי מחשיבותו בעיני החכמים ?

את העובדה שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות, למדו בגמרא מגילה )טז, ב( מכך שבתחילה נמנהמרדכי הצדיק אחרי ארבעה אנשים ולבסוף אחרי חמישה, ופירש רש"י: "ולפי שנעשה מרדכי שר בינתייםירד מחשיבותו אצל חכמים".ומבואר שאפילו שמרדכי נעשה שר כדי להציל נפשות ונתגלגלה הצלה עצומה על ידו, מכל מקום כבר לאהיה חשוב כל כך בעיני חכמים כמו לפני כן שלמד תורה בלי שום ביטול )ובודאי גם אחרי כן למד תורה, רק עסקגם בהצלת נפשות(, ומזה לומדת הגמרא שגדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות.וביאר הט"ז )יורה דעה סי' רנא סק"ו(:ודאי אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש, אלא דהתם אומר דיותר יש זכות למי שזוכה לעסוק בתורה ולא באלידו הצלת נפשות ממי שבא לידו הצלת נפשות ועל ידי כך צריך לבטל תלמוד תורה ולעסוק בהצלת נפש.ויליף לה ממרדכי שתחילה שלא בא לידו עסק של הצלת נפשות היה חשוב בעיני חכמים יותר ממה שאחרכך בא לידו המצוה של הצלת נפשות והוצרך לבטל תורה, כדאיתא שם שלא מנו אותו חכמים כמו תחילה.

אמנם עדיין הדברים צריכים ביאור, כיון שמרדכי כדין עשה, מדוע ירד מחשיבותו בעיני החכמים?והסביר החתם סופר )דרשות חת"ס ח"א עמ' קצג( במתק לשונו:"אכן, ודאי פיקוח נפש דוחה תלמוד תורה והיה מרדכי מחויב לבטל משום פיקוח נפש, אך הקב"ה שהזמיןמצוה זו למרדכי ולא לאחר, משום שתורתם של אחרים היא חביבה יותר ולא רצה הקב"ה שיתבטלו הםמתלמוד תורה, על כן הזמין למרדכי. ומשהבינו אנשי כנסת הגדולה כך, הורידוהו מדרגה אחת".ומעתה, כמה אושר צריך למלא את לב הזוכה לעסוק בתורה בהתמדה, ובפרט בימי הנערות שהלימוד נחקקבו ביותר, ועל פי רוב בזה הזמן אין הקב"ה מנסהו בטרדות החיים ואף לא מזמן לפניו מצוות המבטלות אותומן התורה, וישמח בחלקו הטוב כי אות וסימן הוא שתורתו חביבה לפני הקב"ה.

כולנו זקוקים לישועות ואנו מתפללים למענן, נאחז בידינו גם את החרב וגם את הקשת. אלו "חרבות הברזל "האמיתיות והמועילות של כל יהודי. והם אלו "חרבות תורה ותפילה" הנותנים קיום לעולם ומחזיקים אותו,ורק מכוחם נוכל לנצח במערכה ולהכריע את אויבינו. ויהי רצון שיתקיים בנו סוף הפסוק: "ויכחשו אויביך לךואתה על במותימו תדרוך"!

וה' יקבל תפילתו ויחיש גאולתנו. אמן

.