מהלכות נפילת הפיטם – חלק ג

הקדמה: בחלקים הקודמים עסקנו בבירור דיני נפילת הפיטם על פרטיהם השונים ובצורות המציאותיות השונות של נפילת הפיטם. בחלק זה נעסוק אי"ה בבירור המציאותי של מהות הפיטם ותהליך נפילתו, וצורת הזיהוי המעשית של סוגי הנפילה השונים. וכן בדיני נפילת הפיטם בשאר ימים מכמה בחינות.

מהות הפיטם ותהליך נפילתו

כפי שהתבאר לעיל (חלק ב – נפילת הפיטם בתלוש או באופן לא טבעי) נפילת הפיטם המתרחשת בעודו באילן ובאופן טבעי אינה פוסלת את האתרוג, ואילו נפילה המתרחשת בתלוש או אף במחובר באופן לא טבעי פוסלת את האתרוג. לפני שנעסוק בצורת הזיהוי של סוגי הנפילות הללו, יש להקדים בקצרה על מהות הפיטם ותהליך נפילתו, כפי שהוא מתואר בקונטרס לקיחה תמה (עמ' 56-83).

הפיטם ראשיתו בשלב הפרח, והוא מהווה את 'עמוד העלי' אשר תפקידו לתווך בין האבקה אשר בראש ה'אבקנים' ובין השחלה אשר בבסיסו, ממנה הולך ומתפתח הפרי. כך שלמעשה גוף האתרוג מתפתח מן הפיטם ולא להיפך. לאחר כשבוע-שבועיים מפתיחת הפרח, כאשר מסתיים תפקידם של עלי הכותרת, האבקנים ועמוד העלי, הם מתייבשים ונושרים.

תהליך נפילת הפיטם באופן טבעי עשוי להתרחש בשלושה אופנים אפשריים:

 א. התייבשות או היסדקות טבעית – הפיטם בשלב מוקדם מאד מתייבש מלמעלה למטה, כאשר בסוף תהליך ההתייבשות הפיטם נופל כשהוא מותיר במקום משטח חלק של בשר האתרוג החשוף, ההופך ברבות הימים לגומא מוגלדת היטב (תופעה הנובעת מהמשך צמיחת האתרוג סביב מקום נפילה). תהליך דומה עשוי להתרחש על ידי היסדקות של בסיס הפיטם והתייבשות המקום עד נפילת הפיטם. ב. התייבשות מוקדמת – באתרוגי מצוה הגדלים באופן מזורז ומהיר לקראת החג (אתרוגי מים) מצוי שהפיטם מסיים להתייבש מוקדם מידי ומותיר במקום נפילתו חצי פיטם מוגלד היטב. ג. פיטם עצי – כפי שהתבאר לעיל (חלק ב – פיטם עצי) לפעמים הפיטם מתייבש ומתנתק מן האתרוג אך נותר מחובר אליו באופן רופף עד שלב מאוחר בו הוא נופל.

תהליך זה עשוי להתרחש לעומת זאת בתלוש או באופן לא טבעי בשלושת האופנים הבאים:

א. התייבשות הפיטם בשלב מאוחר – הפיטם מתחיל להתייבש בשלב מאוחר (בעודו פרי), ומותיר במקום ההתייבשות טבעות גלד, עד נפילתו כשהוא נוטל עמו חלק מבשר האתרוג (לפעמים מגיעים לשווקים אתרוגים עם טבעות מסוג זה, וחשוב לשים לב שהפיטם רגיש יותר במקרים אלו, ויש להיזהר ממכות, יובש או ניסיון הצהבה, שעלולים לזרז את נפילתו. ב. שבירת הפיטם על העץ – הפיטם נופל בעוד האתרוג מחובר לאילן כתוצאה מפגיעה של פועלים או ציוד. ג. נפילה בתלוש – הפיטם נופל לאחר שלב הקטיף כתוצאה ממכה.

כאמור שלושת סוגי הנפילות הראשונים אינם פוסלים את האתרוג, ואילו שלושת סוגי הנפילות האחרונים פוסלים את האתרוג.

צורת הזיהוי המעשית של נפילת הפיטם

ידועים דברי המבי"ט (ח"ג סימן מט) שניתן לזהות אתרוגים שלא היה להם דד מעולם על ידי הגומא הטבעית שנראית במקום הפיטם (הכוונה כמובן לגומא מוגלדת, שכן גומא שאינה מוגלדת מהווה בדיוק את הסימן ההפוך – שנפל הפיטם), ודבריו מובאים במ"א (סימן תרמח ס"ק י) ובמ"ב (שם ס"ק לב). 

אמנם לפי המציאות כיום סימן זה אינו מוחלט, שכן מחד גיסא ישנם אתרוגים בהם נשירת הפיטם התרחשה באופן טבעי, ובכל אופן לא נותרה במקום גומא, אלא מחצית הפיטם, ומצוי הדבר באתרוגי המים המקדימים להשיר את הפיטם, כפי שהתבאר לעיל; ומאידך גיסא ישנם אתרוגים שנראים כבעלי גומא אך אין מדובר אלא בבשר האתרוג שהתייבש.

הצורה לזהות נכונה אם נפילת הפיטם התרחשה במחובר או בתלוש, דומה בעיקרה לצורת הזיהוי של 'חסר' באתרוג (וזו דורשת הסבר לעצמה), ומתבססת על השוני המהותי בין מראה הרקמה החיצונית של הגומא המוגלדת ובין מראה הרקמה הפנימית של בשר האתרוג היבש (או הלח, במקרה שהפיטם נפל זה עתה). מראה מוגלד ואחיד של הגומא מלמד שהפיטם נפל במחובר ובאופן טבעי, ואילו מראה פנימי ומחוספס של בשר האתרוג מלמד שהפיטם נפל בתלוש.

סימנים נוספים לנפילה בתלוש הם: ריקבון והשחרה במקום הנפילה (אמנם לפעמים מדובר בעיפוש, וחובה לנקות קודם בעדינות את המקום), היראות של ראשי גידי המים במקום הנפילה (כעין נקבים קטנים מסודרים בעיגול), השחמת שולי העור במקום הנפילה (לפעמים מדובר בטבעת עצית המלמדת דווקא על נשירת הפיטם במחובר).

כאשר מדובר בהתייבשות מאוחרת של הפיטם, כפי שהתבאר עניינה לעיל, תיראה במקום הנפילה מעין 'מדרגה' המלמדת על תלישת חלק מבשר האתרוג בשעת הנפילה. ואילו כאשר מדובר בשבירה אשר התרחשה במחובר יראה במקום בשר האתרוג היבש ולפעמים גם גידי המים.

כמובן שסימנים אלו ויכולת הזיהוי דורשים מומחיות וניסיון רב, ואלו נרכשים באמצעות הדרכה מעשית בלבד.

דין נפילת הפיטם בשאר ימים

כפי שכבר התבאר לעיל (חלק א – טעם הפסול בנפילת הפיטם) ישנה מחלוקת בדין נפילת הפיטם בשאר ימים, שלדעת רבנו ירוחם דינה משום חסר, ועל כן אינה פוסלת בשאר ימים, ואילו לדעת מהר"א מפראג דינה משום הדר, ועל כן פוסלת בשאר ימים (לדעת הסוברים שפסול הדר נוהג כל שבעה), ונקט הרמ"א (סימן תרמט ס"ה) כדעת רבנו ירוחם שדינה משום חסר וכשרה בשאר ימים.

המ"א (שם ס"ק יז) מביא את דברי הדרכי משה ומוסיף שאף דעת המגיד משנה כדעת מהר"א מפראג שנפילת הפיטם דינה משום הדר, ועל כן מסיק שאין להקל בשאר הימים. המ"ב (ס"ק לו) מביא את דברי המ"א, ומוסיף שבמקום שאי אפשר למצוא אחר יש לסמוך על המקלים, שכן יש לצרף את דעת הרמב"ם והשו"ע שאף פסולי הדר אינם פוסלים כל שבעה, וכדברי הא"ר, והגם שלענין ברכה יש בכך מחלוקת אחרונים, מכל מקום בהצטרף ספק נוסף ניתן אף לברך (ואף שבשעה"צ ס"ק לז מבואר בשם הפמ"ג שעיקר פסול הפיטם מוטל בספק, עיין שם שמטעם זה יש להקל בספק אם נפל הפיטם, מכל מקום מדברי המ"ב כאן מבואר שאין ספק זה מצטרף לענין הברכה בשאר ימים).

והנה יש לדון אם דברי המ"ב האחרונים שבהצטרף ספק נוסף ניתן אף לברך בשאר ימים נמשכים אחר תחילת דבריו שאין להקל בכך אלא כשאי אפשר למצוא אחר, או דמילתא באנפי נפשה היא ובאופן זה ניתן להקל אף לכתחילה. והנראה לדינא כיון שדברי המ"ב מקורם בדברי הביכורי יעקב (כמצויין בשעה"צ ס"ק לג), ובדברי הביכורי יעקב (ס"ק כד ובסימן תרמח ס"ק כה) לא נזכר כלל התנאי שאי אפשר למצוא אחר, ובצירוף השיטות יש כאן תלתא ספיקי, יש להקל אף במקום שנמצא אחר, וכמדומה שכן ההוראה המקובלת.

ונציין שני אופנים בהם מצטרף ספק נוסף, שכאמור באופן זה ניתן להקל אף לכתחילה וגם לברך: א. נפילת הפיטם בשווה לבשר האתרוג – כפי שהתבאר לעיל (חלק א – שיעור נפילת הפיטם) נחלקו הפוסקים באופן שניטל הפיטם בשווה לבשר האתרוג (וכל שכן למעלה מזה), שלדעת השו"ע, הרמ"א והט"ז האתרוג כשר, ואילו לדעת הבית יוסף, הב"ח והלבוש האתרוג פסול, ואף שהכרעת המ"ב (ס"ק ל) בפשטות להחמיר בזה, מכל מקום בענייננו מצטרף ספק זה להקל. ב. התנתקות חלקית של הפיטם – כפי שהתבאר לעיל (חלק א – נפילת חלק מהפיטם) באופן שהתנתק הפיטם ברובו אך נותר מחובר במיעוטו לאתרוג, נחלקו הבית אפרים והשבות יעקב אם פסול או כשר, ובענייננו כאמור מצטרף לספק ויש להקל.

אולם יש להזכיר את האמור לעיל (חלק א – שיעור הנפילה בפיטם בשרי) שמדברי הט"ז (ס"ק יא) מבואר שבפיטם בשרי המצוי כיום אין להקל בניטל בשווה לבשר האתרוג, ולדבריו בפיטמים שלנו אין להקל בשאר ימים אלא בניטל למעלה מן האתרוג.

משום הידור מצוה

כאמור לעיל יש להקל מן הדין בנפילת הפיטם בשאר ימים כאשר מדובר בנפילה בשווה לבשר האתרוג, ומכל שכן למעלה מבשר האתרוג. אלא שיש לדון להחמיר בזה מטעם אחר, והוא משום דברי הראב"ד (הלכות לולב) שאף בפסולים הנוהגים רק בראשון ולא בשני או אף בפסולים שמקלים בהם אף בראשון, מכל מקום יש להחמיר בהם משום זה אלי ואנוהו או משום דין הידור מצוה עד שליש, ומטעם זה ראוי להחמיר בדין חסר כל שבעה (וכעין זה מבואר גם במאירי), וכן מבואר בביכורי יעקב (סימן תרמח ס"ק לט).

ולפי האמור גם לענין נפילת הפיטם בשווה לבשר האתרוג יש להחמיר משום הידור מצוה, שכן כל הטעם להקל בכך הוא משום שיש כאן ספק ספיקא שמא פסולו משום חסר שאינו נוהג בשאר ימים, ואף אם פסולו משום הדר יש לסמוך על דעת המקלים בכך בשווה לבשר האתרוג, וכמבואר לעיל, ואם כן לטעמו של הראב"ד אפילו אם פסולו משום חסר יש להחמיר בכך משום הידור מצוה (אלא דעל כל פנים חומרתו פחותה שכן כל החיוב בשאר ימים אינו אלא מדרבנן, וגם אין זה חיוב מעיקר דין הדר אלא משום הידור מצוה, ויעויין בהמשך שגם דעת הטור דלא כהראב"ד).

אמנם מה שיש לדון בדברי הראב"ד הוא, האם דבריו האמורים גם לענין חיסרון שאינו ניכר. דהנה דין חסר נוהג אף באופן שאינו ניכר כמבואר ברעק"א (כתבים סוף ספר דרוש וחידוש) משום שעניינו משום לקיחה תמה. אולם יש לומר שכל זה לענין פסול לקיחה תמה, אבל לענין דינו של הראב"ד מצד זה אלי ואנוהו אין זה שייך אלא באופן שהחיסרון ניכר ופוגם בנוי המצוה, מה שאין כן כשאין החיסרון ניכר. אולם מדקדוק לשון הראב"ד משמע שהחיסרון הוא משום עצם הפסול, וכל שהפסול נוהג בראשון יש להדר בו גם בשני. ועל פי זה נראה שגם חיסרון שאינו ניכר יש להדר בו בשאר ימים (והנה על פי האמור יש להדר בשאר ימים באופן שנפתחו הלוזים על פני האתרוג, ומראיהם כעין עינים צרות וארוכות, ודינם כדין נקב פחות מכאיסר, ולא מצינו שמהדרים בזה, ואם באנו להדר בכך לא ימצא אתרוג מהודר כי אם אחד מיני רבים, ולצד שפסול נקב משום הדר יש יותר להקל ויל"ע בזה).

ומעתה יש לדון לענין נפילת הפיטם, שלפי הצד שחיסרון שאינו ניכר אין חובה להדר בו, אם כן לפי המבואר במ"א (סימן תרמח ס"ק ט) שהטעם שלא נוהג דין חסר בנפילת הפיטם מעל בשר האתרוג משום שהחיסרון אינו ניכר, באופן זה על כל פנים אין להחמיר אף משום דינו של הראב"ד כיון שהחיסרון אינו ניכר, ואילו מצד הדר יש לסמוך על הדעות המקלות, והדרינן לדין ספק ספיקא להקל, ואילו לפי הצד שאף חיסרון שאינו ניכר חובה להדר בו, נמצא שאף באופן זה יש להחמיר על כל פנים משום דינו של הראב"ד. ומכל מקום בניטל בשווה לבשר האתרוג בכל אופן לכאורה יש להחמיר משום הידור מצוה כיון שהחיסרון ניכר.

אולם יש להוסיף שבדברי הטור (סימן תרמח) מבואר שלא כדברי הראב"ד, אלא שיכול אדם ליטול אתרוג חסר אף לכתחילה בשאר ימים, וכן משמע מסתימת דברי הרמ"א (שם ס"ה) ושאר פוסקים שלא ציינו לדברי הראב"ד, וכן משמע מדברי המ"ב שם (ס"ק לו) שדן לפסול משום דין הדר, ולא הזכיר כלל שלדברי הראב"ד בלאו הכי אין ליטול חסר לכתחילה (ויש שרוצים לחלק שדברי הטור והפוסקים מתייחסים לדין הדר המוטל על החפצא, ואילו דברי הראב"ד מתייחסים לדין הידור המוטל על הגברא, ולא פליגי, אלא דעם כל זה היה לפוסקים ולמ"ב להזכיר את דברי הראב"ד לדינא, ומדשתקו משמע דלא חששו לזה), וכיון שיתכן שנפילת הפיטם פוסלת משום הדר, ולדעת המקלים בניטל בשווה לבשר האתרוג מבואר שאין בכך חיסרון של הדר כלל, יש לצרף הספיקות, ואין להחמיר כל כך במילי דרבנן.

חששות נוספים

יש לדעת, שעל אף שמצד פסול חסר אין לחשוש מעיקר הדין בנפילת הפיטם בשאר ימים, ועל כל פנים כאשר ניטל בשווה לבשר האתרוג, כמבואר לעיל, מכל מקום שכיחים פסולים אחרים במצב זה, הנובעים מריקבון והשחרת המקום, כגון שינוי מראה שחור הפוסל בחטמו במשהו, וכן נרקב שפסולו מדין תפוח או סרוח (יעויין סימן תרמח סט"ו ובבה"ל שם ד"ה נפל שדן לענין שיעור פסול זה בחוטמו והשאיר בצ"ע), ויש ליזהר בזה אף בשאר ימים (ויעויין פמ"ג סימן תרמט משב"ז ס"ק יב).

לסיום: יש להדגיש שמלבד החששות ההלכתיים הקשורים בנפילת הפיטם, יש מעלה והידור בעצם קיום הפיטם, כמבואר בביכורי יעקב ( סימן תרמח ס"ק כה) ובתפארת ישראל (סוכה פ"ג אות לז), ואשרי מי שיכול להדר בזה אף בשאר ימים, ועיין שע"ת (סימן תרמה ס"ק ט) בשם המהרי"ל 'מי שקונה אתרוג עם לולב יפים זוכה לחיי עולם הזה ולחיי עולם הבא'.

עיין במקורות במאמר