מהלכות נפילת הפיטם – חלק א

מהו הפיטם

שנינו במשנה (סוכה לד, ב) 'ניטלה פטמתו פסול, ניטל עוקצו כשר'. ושם בגמרא 'ניטלה פטמתו – תני רבי יצחק בן אלעזר ניטלה בוכנתו'.

ונחלקו הראשונים בביאור המונחים 'פיטם' ו'עוקץ' (בהשוואה למונחים דומים הנזכרים במקומות אחרים, כגון בסוגיא נדה מז, ב לענין סימני בגרות, ובמשנה עוקצין פ"ב מ"ג לענין חלקי הרימון), ובביאור דברי הגמרא 'ניטלה בוכנתו' (האם מדובר בפירוש לדברי המשנה או בתוספת לדברי המשנה).

ניתן לחלק את שיטות הראשונים בקצרה לחמש שיטות, וכפי שהובאו הדברים בבית יוסף (סימן תרמח): א. שיטת רש"י בפירושו הראשון בשם רבנו יעקב בן יקר – ה'פיטם' הוא הדד אשר בראש האתרוג (ומעליו השושנתא), ואילו ה'עוקץ' הוא העץ אשר בזנב האתרוג (במקום חיבורו לאילן). ב. שיטת רש"י בפירושו השני בשם רבי יצחק הלוי – ה'פיטם' וה'עוקץ' שניהם בזנב האתרוג. ג. שיטת רבנו תם – ה'פיטם' וה'עוקץ' שניהם בראש האתרוג. ד. שיטת רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם – ה'פיטם' הוא הדד אשר בראש האתרוג, ו'בוכנתו' הוא העץ אשר בזנב האתרוג. ה. שיטת הריטב"א – ה'פיטם' הוא הדד אשר בראש האתרוג או העץ אשר בזנבו, ו'בוכנתו' הוא מקום כניסתם בתוך האתרוג.

ההכרעה להלכה

מסיכום דעות הראשונים הנזכרות לעיל עולה, כי לחלק מהדעות נפילת הפיטם (אשר בראש האתרוג) פוסלת, ואילו נפילת העוקץ (אשר בזנב האתרוג) אינה פוסלת, לחלק מהדעות הדין הוא להיפך שנפילת הפיטם אינה פוסלת, ואילו נפילת העוקץ פוסלת, ולחלק מהדעות בין נפילת הפיטם ובין נפילת העוקץ פוסלות (יש להעיר שלדעת הר"ן הסיבה לפסול בשני האופנים נובעת מכך שיש להחמיר כשני הפירושים הנזכרים ברש"י, ולא משום שאנו מפרשים כן בדברי המשנה והגמרא, ולפי דבריו הפסול הוא בתורת ספק ולא בתורת ודאי, ויעויין בהמשך [חלק ב – ספק אם נפל הפיטם] שיש נפקא מינה בכך, ועיין שם מה שיש להתקשות בדברי השעה"צ ס"ק לז), ועיין הדברים במקורם בבית יוסף (סימן תרמח).      

הכרעת הרא"ש, כפי שמובאת בטור (סימן תרמח), היא כדעת רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם שיש לפסול בין בנפילת הפיטם ובין בנפילת העוקץ, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך (סעיפים ז-ח), ויעויין לקמן (חלק ב – ספק אם נפל הפיטם) אם נפסק כן בתורת ספק או בתורת ודאי.

דין השושנתא

מבנה הפיטם כולל את הדד – החלק הצר שבין קצה האתרוג והשושנתא, והשושנתא – החלק הרחב יותר שבולט מעליו (מבנה הדד יחד עם השושנתא יוצרים מעין מבנה של פטרייה).

מדברי הר"ן עולה שהבין בדברי הרי"ף שנטילת השושנתא לבדה אף היא פוסלת, ועל כן דחה דבריו, כמובא בבית יוסף, אולם הבית יוסף מבאר בדברי הרי"ף כדעת הרמב"ם שהשושנתא אינה מכלל הפיטם, ונטילתה אינה פוסלת, ומה שהרי"ף הזכיר 'שושנתו' אין זה אלא אגב הלשון האמורה ברימון, וכן הוכיח הבאור הלכה סימן תרמח ס"ז (וראה בב"ח שהבין תחילה שהשושנתא היא הפרח אשר קודם להתפתחות הפיטם, ולבסוף מסיק שהשושנתא היא הדד עצמו, ולדבריו עולה חומרא שבנפילת השושנתא לכולי עלמא פסול, ועיין בה"ל שם בשם המאמר מרדכי שדחה דברי הב"ח).

להלכה הביא הרמ"א (סימן תרמח ס"ז) את דעת הר"ן (בדעת הרי"ף) שמחמיר בנטילת השושנתא לבדה, וסיים על כך 'טוב להחמיר במקום שאפשר מיהו לענין דינא אין לפסול אלא אם כן ניטל הדד'. ובט"ז שם (ס"ק יב) מוסיף שאם יש לפנינו אתרוג מהודר בלא שושנתא, ואתרוג אחר פחות מהודר עם שושנתא, יש להעדיף את האתרוג המהודר יותר על אף שאין לו שושנתא, וכן נפסק במ"ב (ס"ק לא) ובשם אחרונים נוספים (שעה"צ ס"ק לה). יש להוסיף שבשל"ה מבואר שאף אם אין הידורו של הראשון מן הדין אלא ביופי ובתואר, מכל מקום יש ליטול את המהודר.

והנה בדין זה של נטילת השושנתא יש לעיין בכוונת הפוסקים. שהלא קשה מאד לעמוד על שיעור נטילת השושנתא לבדה בלא שינטל עמה מעט מן הדד שתחתיה. ואם כן לעולם נכנס דין זה לדין נטילת מקצת מן הפיטם, ואין בו נפקא מינה. ואמנם לדברי המ"א (ס"ק ט) שיובאו להלן, שהפסול בנטילת מקצת מן הדד אינו אלא לפי הצד שפסולו משום הדר, נמצא שתלוי הדבר במראית העין ככל דיני הדר, ואם אינו ניכר לעין אינו פוסל, ואם כן כל שניטלה השושנתא אף כשניטל מעט מן הדד ולא ניכר הדבר לעין, הרי זה בכלל ניטלה השושנתא לבדה. ומעתה יש לומר שבאופן זה דיברו הפוסקים, ואין הכי נמי שאם ניכר לעין שניטל מעט מן הדד כבר נכנס לדין ניטל מקצת הפיטם.

מהי השושנתא

יש להעיר שמבנה השושנתא אינו עשוי כחלק עצי כולו שנפרד מן הדד, אלא חלקו הפנימי הוא בשרי כגוף האתרוג, ומהווה את ההמשך הטבעי של הדד, ורק חלקו החיצוני 'עצי' ועשוי כחיפוי על בשר הדד, כך שניתן 'לקלף' בזהירות את החיפוי ולחשוף את בשר הדד, והדבר ניתן לבדיקה בחוש. מציאות זו מעוררת שאלה שמא דין נפילת השושנתא מתייחס רק לנפילת החיפוי ולא לנפילת כל מבנה השושנתא, ואילו נפילת כל מבנה השושנתא תיחשב כנפילת מקצת הפיטם, ועיין על כך בספר חמדת משה (דיני אתרוג פ"ח סכ"ח-כט ובסימן מג).

שיעור נפילת הפיטם

מדברי הראשונים בביאור הסוגיא, כפי שהובאו לעיל, ישנה השלכה גם לענין שיעור נפילת הפיטם. לדברי חלק מהראשונים (רבנו תם, ר"ן, ארחות חיים בשם הריטב"א) עולה כי נפילת הפיטם אינה פוסלת אלא כן ניטל הדד מעיקרו ונותר במקומו גומא, ואילו לדברי חלקם (בית יוסף בדעת רבנו חננאל והרא"ש) עולה שאפילו נפילה חלקית של הדד פוסלת.

להלכה משמעות לשון השו"ע והרמ"א שאין נפילת הפיטם פוסלת אלא אם ניטל הדד כולו (ונעשה במקומו גומא), כמו שכתבו הט"ז (ס"ק יא) והמ"א (ס"ק ט), ואילו דעת הבית יוסף, הב"ח והלבוש שאפילו נפילה חלקית של הפיטם פוסלת. אמנם המ"א נוקט בדעת המחמירים שאין כוונתם לפסול באופן שנופל מקצת הפיטם, אלא באופן שניטל בשווה לבשר האתרוג (ואף אם אין נעשה מקומו גומא), וטעמו משום שנפילת הפיטם פוסלת מדין חסר, וכל עוד שנותר מעט מן הפיטם מעל בשר האתרוג אין החיסרון ניכר וכשר (ועל אף שידועים דברי הגרעק"א בכתבים סוף ספר דרוש וחידוש שפסול חסר הוא אפילו בכל שהוא, ואינו תלוי אם ניכר למראית העין, ובשונה מפסול הדר, יעויין שם שהקשה כן בעצמו על דברי המ"א וביאר דבריו).

מדברי המ"ב (ס"ק ל וס"ק לא) משמע שמצדד להחמיר כדעת המ"א שנפילת הפיטם פוסלת דווקא בשווה לבשר האתרוג, אך לא למעלה מזה (ראה שעה"צ ס"ק לג וס"ק לד), אולם גם כשנשאר מעט למעלה מזה טוב להדר ליקח אחר אם אפשר לו, והטעם כמבואר בשעה"צ (ס"ק לו) בשם האחרונים שלפי דברי המ"א בסימן תרמט (ס"ק יז) שחושש שפסול נפילת הפיטם נובע מדין הדר, ממילא יש לפסול אפילו בנשאר מעט למעלה מבשר האתרוג.

שיעור הנפילה בפיטם בשרי

מדברי הפוסקים משמע שמציאות הפיטם בזמנם הייתה, שהפיטם הינו חלק עצי שתקוע בתוך גומא בראש האתרוג, כמין בוכנא באסיתא (כפי שיתבאר בהרחבה להלן חלק ב – פיטם עצי), ולא בליטה המהווה המשך של בשר האתרוג (כמו הפיטמים בזמננו), ועל כן כל שלא ניטל הפיטם מעיקרו (שנעשה מקומו גומא) אין זה נחשב שניטל כל הפיטם, וכשר לדעת המקלים בכך (אמנם יעויין שעה"צ ס"ק לב בשם האחרונים שאפילו אם נשתייר מעט עץ בתוך הגומא פסול).

ועל פי זה מבואר בט"ז (ס"ק יא) שבפיטם בשרי (כגון הפיטמים המצויים בזמננו), כאשר ניטל הפיטם אף בשווה לבשר האתרוג נחשב שניטל כולו ופסול, וזה לשונו 'דהרבה פעמים אין גומא בראש האתרוג, אלא משופע וחד, ובראשו נדבקת הדד שהיא הפיטמא, וסתם ניטל היינו כולו'.

ועולה מזה חומרא גדולה שבפיטמים של ימינו לכולי עלמא כשנופל אפילו בשווה לבשר האתרוג פסול. ונפקא מינה לזה לענין נפילת הפיטם בשאר ימים שאין לצרף זאת לספק ספיקא, כפי שיתבאר בהמשך (חלק ג – דין נפילת הפיטם בשאר ימים).

אמנם גם אם לא נקבל חומרא זו, נראה ששיעור נעשה מקומו גומא באתרוגי זמננו הוא אפילו בגומא כל שהוא, שכן כמבואר לעיל בשם האחרונים שאפילו אם נשתייר מעט עץ בתוך הגומא פסול, ואם כן לפי מציאות זמננו אף אם נשתייר מעט בשר בתוך הגומא פסול. והטעם פשוט שכל שניטל חלק מהדד שתחוב בתוך בשר האתרוג כבר נחשב שניטל כולו.

נפילת חלק מהפיטם

על נפילת חלק מהפיטם יש לדון בשני ציורים שונים: א. נפילת חלק מעובי הדד – באופן זה מבואר בשועה"ר (סימן תרמח סי"ז) שאם ניטל מקצת העובי לגמרי באופן שאותו מקום נשאר באתרוג מגולה פסול. ונראה פשוט שהוא הדין לענין הנזכר במ"ב שאם ניטל הפיטם למעלה מן האתרוג טוב להדר וליקח אחר דהכי נמי אם ניטל רק חלק מהעובי למעלה מן האתרוג הדין כן. ב. התנתקות הפיטם באופן שמיעוטו נשאר מחובר – באופן זה מצינו מחלוקת בפוסקים, בשו"ת בית אפרים (או"ח סימן א)  כתב שרובו ככולו ופסול, ואילו בשו"ת שבות יעקב (או"ח ח"א סימן לה) כתב שכל עוד שמחובר יפה ואינו עומד ליתלש בקל כשר.

נפילת חלק מהשושנתא

בביכורי יעקב (ס"ק כה) מבואר שבנפילת חלק מהשושנתא אין בכך כלום. וכלומר אפילו לדעת המחמירים בנפילת השושנתא, כמבואר לעיל, אין לחוש לכך כלל. ועל כן ברור שאף אם יש לפניו שני אתרוגים שווים, ובאחד מהם נחסר חלק מהשושנתא, אינו צריך להעדיף אחד משניהם.

טעם הפסול בנפילת הפיטם

הדרכי משה (סימן תרמט) מביא את דברי רבנו ירוחם שנפילת הפיטם אינה פוסלת בשאר ימים, משום שדינה כחסר, ומנגד מביא את דעת מהר"א מפראג שנפילת הפיטם פוסלת כל שבעה, ומשמע מדבריו שנפילת הפיטם משום הדר, ודחה הדרכי משה את דבריו. וכן נקט הרמ"א להלכה (שם ס"ה) שנפילת הפיטם פוסלת משום חסר ועל כן אינה פוסלת בשאר ימים.

אמנם המ"א לאחר שהביא את דברי הדרכי משה הוסיף שאף דעת המגיד משנה שנפילת הפיטם פוסלת משום הדר, ומסיק על כן שאין להקל בזה בשאר ימים, וכן נפסק במ"ב (שם ס"ק לו), ויעויין עוד בנושא זה בהמשך (חלק ג – דין נפילת הפיטם בשאר ימים).

בשועה"ר (סימן תרמח סי"ז) מבואר לעומת זאת שפסול נפילת הפיטם נובע הן משום חסר והן משום הדר.

והנה ביאור הצד שפסולו משום חסר הוא לכאורה פשוט, כיון שהפיטם נחשב בפשטות כחלק מגוף האתרוג, ובפרט באתרוגים שלנו בהם הפיטם בשרי (ואכן דעת הכף החיים שבפיטם הבשרי לכולי עלמא פסולו משום חסר, כפי שיתבאר בהמשך [חלק ב – פיטמי ארץ הצבי]), ואילו ביאור הצד שפסולו משום הדר יש לומר על פי דברי הרא"ש המבאר בטעם הסוברים שנפילת הפיטם אינה פוסלת (כמבואר לעיל) 'לפי שלא נחסר מגוף האתרוג כלום מידי דהוה אנקלף וכו' דאין הקליפה מכלל האתרוג', וכמו כן יש לומר אף לדידן שנפילת הפיטם פוסלת, שמכל מקום אין הפיטם נחשב כחלק מגוף האתרוג, ובהכרח שאין פסולו משום חסר אלא משום הדר.

החלק הבא יעסוק אי"ה בצורות המציאותיות השונות של נפילת הפיטם ומשמען ההלכתי.