הלכות ראש השנה שחל בשבת

התפילות בראש השנה

מאמר

תענית ערב ראש השנה

א. נהגו להתענות בערב ראש השנה (שו"ע תקפ"א, ס"ב), שכן במדרש נאמר שעל ידי התענית בערב ראש השנה, מוחק הקב"ה לישראל שליש מעוונותיהם (טור סי' תקפ"א), ועוד שאמרו חז"ל שכל העושה תשובה ביום אחד בשנה, הרי זה נחשב כאילו שב בתשובה כל השנה (חיי אדם כלל קל"ח), ואין להשלים ולהתענות עד הלילה, כדי שלא להיכנס מעונה לראש השנה. וישנם מנהגים שונים עד מתי מתענים:

יש נוהגים להתענות עד פלג המנחה (שעה ורביע קודם הלילה), ויתפלל מנחה קודם אכילתו ויאמר 'עננו' וידלג את המילים 'ביום צום תעניתנו' (מגן אברהם סימן תקס"ב).

ויש נוהגים להתענות רק עד זמן מנחה גדולה (חצי שעה אחר חצות), ויתפלל מנחה ויאמר 'עננו' כנ"ל ואח"כ יאכל (מחצית השקל סי' תקפ"א).

ויש שאין מקפידים להתפלל מנחה קודם האכילה, ואין ממתינים עד זמן מנחה גדולה, אלא ממתינים רק עד חצות היום ואוכלים (שאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ז).

ב. תענית זו אין צריך לקבל במנחה שלפניו (משנ"ב סי' תקפ"א), ומי שקיבל בסתמא, צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולכן מי שחושש שכיון שבזמננו שלא כולם נוהגים לצום צריך קבלה בתפילה, עליו לומר בפירוש עד מתי מקבל את התענית.

ג. בתענית זו מותר לשטוף את הפה, אך יש להקפיד שלא לבלוע מים.

ד. אם הזדמנה לפניו סעודת מצוה, רבים סוברים שבאופן זה אין צמים.

ה. סעודת מצוה היא סעודת ברית מילה או סעודת פדיון הבן, ויש מקילין אף בסעודת סיום מסכת (אלף המגן).

ו. בסעודת סיום מסכת, אם שמע את הסיום אך לא אכל בסעודת הסיום נראה להקל שנפטר מהצום.

ז. אם לא שמע את סיום המסכת ובא באמצע סעודת הסיום, נראה להקל שמותר לו לאכול.

ח. מי שלא השתתף בסעודת המצוה אלא שלחו לביתו מאכלים מסעודת מצוה, אינו יכול לאכול.

ט. מי שהצום קשה לו אינו צריך לצום (מג"א ומשנ"ב סי' תקפ"א), ולכן נשים מקילות בזה.

אמירת תחנון

י. אף שאין אומרים תחנון בתפילת שחרית בערב ראש השנה, אך את התחנון שלאחר הסליחות אומרים, ואף כאשר אומרים את הסליחות בבוקר ולא באשמורת (שו"ע סי' תקפ"א, ג).

תקיעת שופר בערב ראש השנה

יא. אף שנוהגים לתקוע בסוף התפילה בימי חודש אלול, אך בערב ראש השנה אין תוקעים בשופר (שו"ע תקפ"א, ג), וזהו כדי להפסיק בין תקיעות שהם דרבנן ובין התקיעות דראש השנה שהם דאורייתא (לבוש וט"ז שם). ויש אומרים שזהו כדי לערבב את השטן ולבלבלו, כשרואה שתוקעים ומפסיקים לתקוע ובראש השנה שוב תוקעים (מג"א בשם מנהגים), אבל לתקוע כדי להתלמד מותר בחדר סגור (אליהו רבא ומשנ"ב סי' תקפ"א).

טבילה בערב ראש השנה

יב. נוהגים לטבול בערב ראש השנה מחצות היום ואילך כדי להיטהר מטומאת קרי (שו"ע סי' תקפ"א, ד), ועכ"פ לא יטבול מוקדם משעה קודם חצות.

התרת נדרים

יג. נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה. וזהו על פי דברי הגמרא בנדרים (כ"ג ע"ב): "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל וכו'" (של"ה מס' יומא נר מצוה אות א').

יד. נוסח התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה מועיל רק לנדרים שהאדם שכח אותם, אך לגבי נדרים שזוכרים, אם הם נדרים שאפשר להתיר אותם, עושים זאת בפני שלשה ש"גמירי וסבירי ויודעים לפתוח פתח" (לשון השו"ע יו"ד סי' רכח' סע' א'), על ידי שעושים מהחרטה פתח, דהיינו שיאמר תחילה שהוא מתחרט על הנדר שנדר, ואז עושים "פתח" שביאורו שאילו היה יודע שיתחרט על הנדר לא היה נודר.

טו. לא כל נדר ניתן להתיר (שו"ע יו"ד סי' רכ"ח), ולכן כשמתירים נדר שזוכרים, חובה לפרט לפחות לאחד מהמתירים את הנדר, כדי שידעו המתירים האם זהו אכן נדר שאפשר להתירו.

טז. יש מקפידים שיהיו דווקא שלושה מתירים ולא ארבעה, שלא יהיה "בית דין שקול" כלומר בית דין שאין רוב להכרעה. מנהג בני ספרד לעשות התרת נדרים בפני עשרה אנשים (במט"א סימן תקפ"א סמ"ט ובשל"ה מס' יומא נר מצוה אות א' כתבו שיש נוהגים כן), וכן הם אף מתירים קללות במעמד זה.

יז. שלושת המתירים את הנדר יכולים להיות קרובים זה לזה, וכן יכולים להיות קרובים לזה שמתירים לו [וכגון אביו ושני אחיו של הנודר יכולים להתיר לו את נדרו אם הם ראויים לכך כנ"ל סעיף י"ד] (שו"ע יו"ד רכ"ח, ג'), אמנם בעל אינו יכול להצטרף לשלשה כדי להתיר נדרי אשתו.

יח. המבקש התרת הנדר צריך לעמוד בפני שלושת המתירים והמתירים יושבים, אך דין זה אינו לעיכובא.

יט. הנודר אינו יכול לעשות שליח להתיר נדריו (שו"ע יו"ד רכ"ח, טז), ולכן מסתבר שהתרה דרך הטלפון - אף ששלושה נמצאים יחד ושומעים - אינה מועילה. [אכן למנהגי מצוה אפשר לסמוך על התרה דרך הטלפון]. אמנם בעל יכול להעשות שליח להתיר נדרי אשתו משום שאשתו כגופו כדלהלן.

כ. אשה שאינה זוכרת שנדרה נדרים גמורים אינה חייבת להתיר את נדריה, ולענין מנהגי מצוה וכו' מועילה מסירת המודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת נדרים (ועל הנשים להקפיד לאומרה ויש לעוררן על כך, ומועילה האמירה אף בינה לבין עצמה), וכן יכולות לסמוך על אמירת 'כל נדרי', אך אם רוצה בכך - יכולה להתיר לפני שלושה כאיש, אך אינה יכולה לעשות שליח לכך מלבד בעל שיכול להעשות שליח להתיר נדרי אשתו [אבל לא נדרי בנותיו],

כא. אופן התרת נדרים לאשה שמינתה את בעלה שליח: אין לקרוא לשלושה במיוחד בשביל להתיר נדריה, אלא כשאוסף שלשה להתיר נדרי עצמו יתיר גם עבור אשתו (שו"ע יו"ד סי' רל"ד, נו), ולא יאמר הנוסח פעמיים אלא יכלול את אשתו בהתרה שלו, וקודם שאומר את נוסח ההתרה או לפני שהמתירים עונים 'הכל מותרים וכו' – יאמר להם שמבקש התרה גם עבור אשתו, והמתירים יענו בלשון רבים: 'מותרים לכם' וכו'.

כב. מי שאין לו חתימת זקן אינו יכול להתיר נדר (שו"ת רעק"א השמטות סימן ע"ג), ואם מלאו לו י"ח שנה יכול להתיר. אך דין זה הוא רק בנדרים גמורים, אבל בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה, שאינו מועיל לנדרים גמורים, אפשר להקל בזה. ולכן בישיבה לצעירים אפשר לעשות התרת נדרים אף בפני שלושה בחורים אף שאין להם חתימת זקן.

כג. מסירת מודעה שאומרים אחרי הנוסח של התרת הנדרים, "הריני מוסר מודעה לפניכם" וכו', אין צורך לאומרו בפני שלשת המתירים, אלא אף בינו לבין עצמו מועיל, [אך יש מעלה לאומרו בפני שלשה - עיין בחידושי הריטב"א מסכת נדרים דף כג', ובב"ח וגר"ז סי' תרי"ט], ולכן נכון להקפיד על כך אף בנשים שיאמרו זאת בבית בינן לבין עצמן, ואם אומרות "כל נדרי" קודם יוהכ"פ, ומבינות שזו מסירת מודעה - הרי זה מועיל.

כד. על מנהגי מצוה וכדו' שנהג שלוש פעמים ולא התנה שיהיה בלי נדר, אפשר לסמוך על מסירת המודעה שמסר בערב ראש השנה קודם שנהג שלוש פעמים ואין צריך התרה (דעת תורה להמהרש"ם יו"ד סימן רי"א ס"ב, שלמת חיים להגרי"ח זוננפלד ח"ב סמן ל"ח).

נוסח מקוצר להתרת נדרים בערב ראש השנה

מתחרט אני על כל הנדרים ושבועות וכן כל מנהג טוב שנהגתי ולא אמרתי שיהא בלי נדר, ואם הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר או נשבע ומנהג טוב הייתי מתנה בלי נדר, ואבקש שתתירו לי את כולם.

ואומרים לו הדיינים מותר לך ג"פ, ואח"כ יאמר את נוסח מסירת המודעה.

דיני הדלקת נרות

כה. בכל יו"ט יש נוהגים כהסוברים שיש להדליק נרות מערב יום טוב (סוף ההקדמה לדרישה ופרישה יו"ד, משנת יעב"ץ או"ח סי' ל"ד, שם הגדולים מערכת ו' אות ז', מטה אפרים סימן תקצ"ט ס"י), ויש הנוהגים כהדעות שיש להדליק בלילה לפני הסעודה, והשנה שחל ראש השנה בשבת מדליקים מערב שבת, שכן אסור להבעיר אש ואף להעביר אש מנר לנר בשבת.

כו. יש הנוהגות שמברכות 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, ויש הנוהגות ששומעות או אומרות 'שהחיינו' בעת הקידוש (שו"ת שאילת יעב"ץ סימן ק"ז, חסד לאלפים סי' רס"ג, ה), ומי שאין מנהג בידה תשמע או תברך 'שהחיינו' בשעת הקידוש, משום שברכת שהחיינו אינה שייכת להדלקת הנרות, אלא היא על עצם היום,

כז. הנוהגות לברך 'שהחיינו' בזמן הדלקת הנרות, אם הן מקדשות בעצמן, אינן אומרות 'שהחיינו' בקידוש, אולם אם הן שומעות קידוש מהבעל או מאחרים, אם אינן שותות מהכוס יענו אמן על ברכת 'שהחיינו', ואם הן שותות – נחלקו הפוסקים האחרונים אם הן יכולות לענות אמן לאחר ברכת 'שהחיינו' ולשתות מהכוס, ויסוד הספק האם כיון שיצאו ידי חובת 'שהחיינו' נמצא שעניית אמן נחשבת כהפסק בקידוש, ואז תצטרך לברך על שתיית הכוס כדין המפסיק בין ברכת המקדש לשתיה (שו"ת הר צבי (או"ח ח"א סימן קנ"ד, שבט הלוי ח"ג או"ח סימן ס"ט), או שמא אין זה נחשב הפסק, (שו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' ק"א, וטעמו, שכיוון שאצל המקדש היא ברכה הצריכה ואינו הפסק לדידיה, אין זה הפסק גם לגבי השומעים היוצאים ממנו, דהם בטלים לדינו לענין שמיעת הברכות ואמירת אמן, ומה שאצלו אינו הפסק גם לדידהו אינו הפסק). ולמעשה נראה שיענו אמן.

ברכת מעין שבע בראש השנה שחל בשבת

כו. אומרים ברכת מעין שבע בליל ראש השנה שחל בשבת, ואם שכח לומר בברכת מעין שבע 'המלך הקדוש': כל עוד שלא חתם הש"ץ 'מקדש השבת' - יחזור לומר 'המלך הקדוש', ואם כבר אמר 'ברוך אתה ה'' שוב אינו חוזר.

דינים ומנהגים בסעודות ראש השנה

כז. המנהג הנפוץ שאומרים 'שלום עליכם' בליל שבת של ראש השנה, ויש שנוהגים שלא לומר.

כח. נהגו לטבול את החלה בדבש (לקט יושר עמוד 129, לבוש סי' תקפ"ג ס"ב, כף החיים סימן תקפ"ג אות ד'), ורבים נוהגים לטבול צד אחד של החלה בדבש וצד שני במלח (בכף החיים או"ח סימן תקפ"ג ס"ק ד' ובקצה המטה ס"ק ד' כתבו לטבול את החלה גם בדבש וגם במלח, ובשו"ת שלמת חיים סימן רל"ב כתב שיטבול כל אחד מהם בצד אחר של החלה, דשניהם יחד הוא נותן טעם לפגם), ויש שאין מטבילים במלח אלא רק מביאים מלח על השולחן.

כט. אין לאכול מאכלים חמוצים בראש השנה [כגון חמוציות, מלפפון חמוץ, מאכלים שמעורב בהם חומץ או מיץ לימון שטעמו ניכר], אבל מותר לאכול דברים חריפים.

ל. אין לאכול אגוזים בראש השנה, שאגוז בגימטריא חטא, ועוד שהן מרבים כיחה וניעה ומבטלים התפלה (רמ"א סי' תרפ"ג ס"ב). ויש מקילים כשהאגוזים מעורבים באופן שאינו ניכר, כגון שנטחנו (שו"ת באר משה ח"ג סי' צז). [ובכלל אגוזים גם מינים אלו: פקאן, פיסטוק, שקד, צנובר, וגרעיני חמניה (עיין כף החיים סי' תקפ"ג ומקור חיים סי' תקפ"ג). אך ערמונים אינם אגוזים].

לא. יש אומרים שאין לאכול ענבים בראש השנה (מעשה רב להגר"א), והוא על פי הקבלה, ויש אומרים שדוקא ענבים שחורים אבל ענבים לבנים מותר לאכול (כף החיים סימן תקפ"ג ס"ק כ"א) .

לב. אכילת הסימנים בראש השנה נהוגה רק בלילה הראשון (בני יששכר, תשרי ב, יא, אשל אברהם סי' תקפ"ג), ויש נוהגים לאכול אף בלילה השני (אליה רבה סי' תקפ"ג, א, שערי תשובה סי' תקפ"ג, א), ויש הנוהגים לאכול את הסימנים גם בסעודת היום.

לג. יש לבדוק את מאכלי הסימנים מתולעים לפני הכנתם.

לד. זיהוי הסימנים ובדיקתם:

לסימן סילקא נוהגים לאכול -

סלק אדום – שהוא בדרך כלל בחזקת נקי, כדאי בכל אופן לבדוק שאין חורים בסלק ולפרוס לפרוסות ולראות שאין בהן מחילות.

ויש הנוהגים לאכול עלי סלקא (מונגולד) – יש לאכול עלים מגידול בכשרות מהודרת בלבד. לפני השימוש - להפריד את העלים, להשרות במי ניקוי 5 דקות ולשטוף. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.

לסימן כרתי – נוהגים לאכול לוף. – יש להשתמש בלוף מגידול מהודר בלבד. יש להפריד את העלים, ולשטוף היטב בזרם מים. אין להשתמש בעלים מגידול רגיל כיון שהם נגועים מאד בחרקים.

לסימן רוביא – נוהגים לאכול לוביא –

ירק הנמכר קפוא – נקי בדרך כלל.

רוביא טריה – יש לשטוף את התרמילים בזרם מים חזק. כל מקום שנמצא בו נקב יש לפתוח את התרמילים ולבדוק שאין בו נגיעות.

רוביא יבשה – יש להרתיח. אחר כך להמתין שלוש שעות. ולבסוף לבדוק אם יש כתמים כהים שהם סימן לחרקים.

שאר הסימנים -

תמרים - תמר לח בחזקת נקי. תמר יבש – יש לחצות את התמר לשנים ולבודקו היטב מול האור. אם נמצאה נגיעות – אין לאוכלו.

קרא – שהיא דלעת או מין הדומה לה, רימון, תפוח – כל אלו בחזקת נקיים. יש לשטוף את הקליפה החיצונית לפני האכילה, ובשעת פתיחת הפרי לראות שהוא טרי ונקי.

האוכלים ראש דג – יש לקנות ראשים של דגי בריכה בהכשר מהודר שהם בחזקת נקיים. בראשים של דגי ים ובריכות באיכות ירודה יש נגיעות רבה של תולעים וטפילים.

דבש איכותי בכשרות טובה הינו בחזקת נקי ומסונן.

לה. מי שחושש מכשרות הסימנים, יכול לומר את תפילת ה"יהי רצון" בראיה בלבד.

לו. באכילת הסימנים מברכים ברכת בורא פרי העץ על התמר שהוא משבעת המינים והוא קודם לרימון ולשאר הפירות (בן איש חי וכף החיים), ולאחר מכן אוכלים את הסימנים המבוארים בגמ' בכריתות ו' ע"א ובשו"ע סי' תקפ"ג. ומן הדין אין סדר לאכילת הסימנים ] לאחר ברכת התמר], ובגמ' ובשו"ע הנ"ל לא הוזכר סדר מסוים באכילתם, ובכף החיים (סי' תקפ"ג ס"ק כה) כתב להקדים לאכול התמר כדי לברך עליו 'העץ', ואח"כ לאכול מאכל שברכתו 'אדמה', ואח"כ לאכול הסימנים בסדר הזה: סלקא, כרתי, תמר, קרא, רוביא, רימון, ראש כבש , תפוח בדבש.

לז. את הסימנים אוכלים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, ויש שאוכלים אותם לאחר הקידוש, ועדיף לאוכלם בתוך הסעודה כדי שלא יהא חשש הפסק בין הקידוש לסעודה.

לח. מכיון שאוכלים את הסימנים בתוך הסעודה לאחר ברכת המוציא, יש מן הסימנים שברכתם האדמה שיש ספק אם מברכים עליהם בתוך הסעודה (עיין שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן רס"ט, והליכות שלמה מועדים, ח"ב, א, יח), ולכן עדיף לפטור אותם בברכה על מין שודאי צריך לברך עליו בתוך הסעודה כגון בננה וכדומה.

'יעלה ויבוא' ו'רצה'

לט. שכח יעלה ויבא בברכת המזון ביום אינו חוזר כיון שיש שסוברים שמותר לצום בר"ה, ולגבי ליל ר"ה אף שלכו"ע אסור לצום ולכן רבים סוברים שאם שכח יעלה ויבא בלילה חוזר (סידור אדה"ז ועוד), למעשה נראה שאם אין אחר שיוציאנו שלא יחזור.

מ. מי ששכח יעלה ויבוא בברכת המזון ואוחז עדיין לפני ברכת הטוב והמטיב, יאמר: "בא"י אמ"ה שנתן ימים טובים לעמו ישראל את יום הזיכרון הזה, בא"י מקדש ישראל ויום הזיכרון".

מא. אשה ששכחה יעלה ויבוא בברכת המזון אינה חוזרת.

מב. שכח 'רצה' בשבת שחל בה ראש השנה נראה להלכה שצריך לחזור כמו בכל שבת.

אכילה בשבת לפני תפילת מוסף

מג. בבוקר שבת קודש אפשר לכתחילה לקדש לפני מוסף, ואף מי שבשנה רגילה מחמיר שלא לטעום כלום לפני תקיעת שופר - השנה שראש השנה חל בשבת מותר לאכול פת מזונות עד כביצה ופירות וירקות אפילו הרבה, כמו כן מותר לאכול קוגל תפוחי אדמה אפילו הרבה, וכמו כן יש מקום להקל לאכול קוגל אטריות אף יותר מכביצה ובלבד שלא יקבע על זה סעודה (משנ"ב סי' רל"ד ס"ק ל"ד). ומי שחלש יכול אף לאכול פת אפילו יותר מכביצה עד שתתיישב דעתו.

מד. כמו כן יש להקפיד לאכול דווקא לפני מוסף אם גומרים את התפילה אחר חצות, משום שאסור להתענות בשבת אחרי חצות כמו שכתב המשנ"ב סי' תקפ"ד ס"ק ה'.

מה. מי שאינו אוכל לפני מוסף יש לו לשתות רביעית מים לפני התפילה ואז נחשב שאינו צם.

מו. ביום ב' של ראש השנה מותר להאריך בתפילה עד אחר חצות ואין איסור להתענות בראש השנה עד קצת לאחר חצות.

אכילה ביום שני של ר"ה לפני תקיעת שופר

מז. אסור לאכול אכילת קבע לפני תקיעת שופר, אבל טעימה [לחלשים] מותרת.

מח. שיעור אכילת קבע האסורה קודם התקיעות הוא כביצה פת, או כביצה מזונות מפת הבאה בכיסנין, או שתיית יין או כל משקה המשכר בשיעור כביצה.

מט. גדרה של טעימה המותרת היא אכילת פירות אפילו הרבה, וכן אכילת חטיפים למיניהם ואפילו הרבה [אך לא מיני מזונות] וכן שתית שאר משקים מותרת אפילו הרבה.

נ. יקדש לפני האכילה, ואם מקדש על יין - ישתה ממנו רק מלוא לוגמיו שהוא רוב רביעית ולא יותר, שאין לשתות רביעית (שהיא שיעור ביצה ומחצה) בקידוש זה, מפני שאסור לשתות שיעור כביצה יין או משקה המשכר לפני תקיעת שופר ותפילת מוסף [מלבד האיסור העצמי שהשותה רביעית יין בבת אחת או יותר מרביעית אפילו בשתי לגימות - אסור לו להתפלל].

נא. אמנם בדין זה של שתיית רביעית יין קודם תפילה, יש לעיין במי שטעה ושתה רביעית יין לפני מוסף ולאחר מכן אכל מיני מזונות האם יכול להתפלל מוסף, ויסוד הספק שהרי בתוך הסעודה מותר לשתות יותר מכביצה קודם תפילה, ויש להסתפק האם אכילת המזונות שלאחר הקידוש נחשב כ"בתוך הסעודה" או לא.

נב. אמנם אם מקדש על מיץ ענבים מותר לשתות רביעית שלמה מפני שאין זה משקה המשכר.

נג. אם אחר הקידוש אוכלים מזונות, דעת הקיצור שולחן ערוך [כלל עז' סע' יז'] שצריך לברך על שתי עוגות [שלימות] שיהיה לחם משנה, ולהלכה לא נקטינן כן (שו''ת מנחת יצחק ח''ג סי' י''ג ( .

נד. אם בשעת הקידוש מונחים מיני מזונות לפני המקדש או הציבור ששומע את הקידוש, כתבו החיי אדם [כלל נז' דין י'] והקיצור שולחן ערוך [כלל נה'] שיש לכסות את המזונות, ויש מקילין בזה (אשל אברהם (בוטשאטש) סי' רע"א, ושו"ת ר' עקיבא יוסף סי' צ"ה).

נה. בדין ברכה על שאר משקין למי ששמע ברכת הגפן בקידוש או שקידש בעצמו, הדין חלוק בין קידוש על יין לבין קידוש על מיץ ענבים, וכמו שיתבאר .

כשהקידוש על יין: ישנם ג' חילוקי דינים .

[א]. דין המקדש ששתה רביעית: אינו צריך לברך על שאר המשקין ששותה לאחר מכן, משום שברכת הגפן על היין בקידוש פוטרת את שאר המשקין כיון שגם שתה רביעית ) שו"ע סי' קעד (.

[ב]. דין השומעים שיצאו ידי חובה בקידוש ושתו מעט אך לא שתו רביעית: בביאור הלכה (שם) הסתפק בכך, ושורש הספק הוא האם שתיית יין פחות מרביעית פוטרת שאר משקין. ומשום כן לכתחילה ראוי לפטור את המשקה בברכת שהכל על מין מאכל שברכתו שהכל, או שיצא ידי חובה מאדם אחר שלא טעם מהיין כלל. ואם אין מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל שברכתו שהכל לפטור את שאר המשקין יכול לשתות בלא ברכה .

[ג]. דין השומעים שלא שתו כלל: חייבים לברך על המשקין ששותים אחר כך, שמאחר ולא שתו מהיין כלל אין ברכת הגפן ששמעו בקידוש פוטרת את שאר המשקין .

ולפי זה יש לעיין כשיודע שאין מי שיוציאנו וגם אין לו במה לפטור את המשקין שרוצה לשתות אחר כך, האם כיון שמצוה מן המובחר לטעום מהכוס (פסחים קו בתוס ' ובאו"ח סי' רעא ס' יד) יטעם למרות שנכנס לספק ברכות להקל, או שעדיף שלא יטעם כלל כדי שלא יכנס לספק ברכות להקל .

כשהקידוש על מיץ ענבים :

הדין שווה בין מי ששתה רביעית לבין מי ששתה רק מעט , שאף המקדש ששתה רביעית ראוי לו לכתחילה שיפטור את המשקין על ידי מאכל או שימצא אחר שיוציאנו, כיון שישנו ספק בהלכה אם מיץ ענבים חשוב כמו יין לגבי הדין של יין פוטר את המשקין (עיין שבות יצחק פסח יא, ב בשם הגרי"ש אלישיב, והליכות שלמה פסח ט הערה 7).

ואם אין לו מי שיוציאנו וגם אין לו מאכל לפטור, יכולים לשתות שאר המשקין בלא ברכה בין מי ששתה רביעית ובין ששתה רק מעט מאחר וספק ברכות להקל .

ואולם מי שלא שתה כלל מהמיץ ענבים פשוט שצריך לברך על משקין אחרים וכמו שהתבאר לעיל .

נו. יש מקפידים לאחר שחוזרים לביתם לאחר תפילת מוסף, לקדש פעם נוספת, כי יש אומרים שלפני מוסף לא חל חובת קידוש.

נז. לכתחילה יש לעמוד בכל חזרת הש"ץ (רמ"א או"ח סי' קכ"ד, ס"ד). ומי שקשה לו יכול לשבת [ובפרט אם לא שמע את תחילת חזרת הש"ץ [.

מי שיכול לעמוד חלק מהזמן, סדר העדיפות לישיבה הוא : א. לשבת רק בפיוטים הנאמרים כשהארון סגור. ב. גם בפיוטים הנאמרים כשהארון פתוח. ג. לשבת בעיקר חזרת הש"ץ .

דיני תקיעת שופר

נח. צריך לשמוע את התקיעה כולה מתחילתה ועד סופה.

נט. באופן שהשומע חושב שתוקעים תקיעות של סדר מסוים ובפועל התקיעות של סדר אחר (כגון שחוזרים ותוקעים עקב טעות וכיו"ב) יש לחוש שלא יוצא ידי חובה, ולכן יש לכוון לצאת הכל על דעת הבעל תוקע [והמקריא] .

ס. בתקיעת שופר כיון שיש גם תקיעות מיושב וגם תקיעות מעומד נחלקו הפוסקים איזה תקיעות הם מהתורה, לכן יש לכוון לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר כפי הדין, והתוקע צריך לכוון להוציא כפי הדין.

סא. נשים פטורות מתקיעת שופר מפני שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, אך נהגו הנשים לשמוע.

סב. כשתוקעים בשופר לנשים, אם התוקע כבר יצא ידי חובה, אזי נשים שנוהגות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, יברכו הן בעצמן, או שאחת תברך ותוציא את כולם.

סג. מי שלא שמע את הברכה של תקיעת שופר לפני תקיעות דמיושב, בין אם שמע את התקיעות דמיושב, בין אם לא שמע את התקיעות דמיושב, יברך לפני התקיעות דמעומד. ויש להסתפק האם יכול לומר "היום הרת עולם" ו"ארשת שפתינו" לאחר התקיעות של מלכויות או זכרונות כיוון שעדין לא שמע שלושים תקיעות. ויותר נראה דאפשר לומר.

סד. אסור להפסיק בדיבור מעת שהתחילו את התקיעות, עד לאחר תפילת מוסף, כיון שהברכה של התקיעות היא על כל התקיעות והדיבור נחשב להפסק (שו"ע סי' תקצ"ב ס"ג), אכן מי שעשה צרכיו יכול לברך ברכת "אשר יצר".

דיני הכנה מיו"ט ראשון של ראש השנה ליו"ט שני של ר"ה

סה. אסור להכין מיום א' של ראש השנה ליום ב', עד צאת הכוכבים של יום ב'.

סו. האיסור הכנה כולל גם מלאכות כגון בישול, אפיה, חימום, וכדו' וגם טרחה, ולכן אין להוציא אוכל מבושל או חלות מההקפאה בשבת לצורך יו"ט עד צאת הכוכבים. כמו כן אין לערוך את השולחן של הלילה השני של ראש השנה קודם צאת הכוכבים של יום השני.

סז. בשעת הדחק אם לא יספיקו לעשות את ההכנות בלילה, ובלא זה תתאחר מאד הסעודה, אזי פעולות שהם בגדר של "טרחה" מותרות (משנ"ב סימן תרס"ז סק"ה), ובתנאי שיעשה זאת בעוד היום גדול, שיהיה כבר ראוי לשימוש גם ביום הראשון, אולם מלאכות כגון בישול, חימום, לצורך ליל שני אסורות.

סעודה שלישית

סח. מצוה להקדים סעודה שלישית בשבת שהוא יום ראשון דראש השנה לפני שעה עשירית, אך אם לא הספיק לאכול קודם שעה העשירית, יאכל אחרי שעה עשירית, אך לא יאכל שיעור קביעות סעודה דהיינו כרגילותו בחול, ומצוה לכתחילה לאכול רק שיעור מעט יותר מכביצה פת כדי שיאכל בלילה לתאבון (שו"ע או"ח סי' תקכ"ט ס"א ומשנ"ב שם).

'ותודיענו'

סט. אומרים 'ותודיענו' במקום אתה 'חוננתנו', שכח לומר ותודיענו - אם כבר הזכיר השם בסוף הברכה אינו חוזר.

לבישת בגדי יו"ט בשבת

ע. המנהג הנפוץ לא ללבוש בגדי יו"ט (פראק) בראש השנה, ויש שנוהגים ללבוש, (עיין שערי תשובה תקפ"א ומשנ"ב שם ס"ק כ"ה).

אמירת 'ברוך המבדיל'

עא. אסור לעשות מלאכת אוכל נפש במוצאי יו"ט ראשון של ראש השנה לפני שיאמר 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' (אם לא אמר 'ותודיענו' בתפילה). אולם אכילה אסורה עד לאחר הקידוש (משנ"ב סי' רצט' ס"ק לו').

הדלקת נרות ביום שני של ראש השנה

עב. ביום שני של ראש השנה יש להדליק את הנרות רק לאחר צאת הכוכבים - או מיד בצאת הכוכבים, או לפני הקידוש. וצריכה האשה לומר קודם הדלקת הנרות "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

עג. אם נשארו פתילות, חתיכת פח, שיירי נרות, וכדו' מהנרות של יום הראשון, מעיקר הדין מותר להוציאם אפילו בידו לצורך הדלקת הנרות יום טוב. וטעם הדבר שאין בכך משום איסור מוקצה, מכיון שהדלקת הנר נחשבת לאוכל נפש, ומותר טלטול מוקצה לצורך אוכל נפש. אך בזמנינו שיש את אור החשמל אינו מבורר כל כך להחשיבו כצורך אוכל נפש (מנחת שלמה ח”ב סי’ לט סק”א א', שמירת שבת כהלכתה פרק י"ג הערה פ"ז), ולכן לכתחילה עדיף להוציא את הפתילה ע"י כפית או מזלג וכדומה. וכן ניתן להוסיף שמן ופתילה חדשה לכוסיות מבלי להוציא את הפתילה הישנה.

עד. אף אותן הנוהגות לברך 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות, כיון שבקידוש ליל שני של ראש השנה נוהגים בברכת 'שהחיינו' לכוון גם על פרי חדש [כפי שיבואר להלן], ואם תברך 'שהחיינו' בברכת הנרות יהא הפסק גדול בין אכילת הפרי לבין ה'שהחיינו', לכן ביום השני יש שאינן מברכות 'שהחיינו' בהדלקת הנרות. אך אם לובשת בגד חדש, או שמדליקה את הנרות מיד לפני הקידוש - יכולה לומר 'שהחיינו' בעת הדלקת הנרות [לאלו הנוהגות כן].

עה. אף הנוהגת להקל ולברך 'שהחיינו' בשעת הדלקת נרות ומכוונת על פרי חדש, יש לה על מה לסמוך, ואף שיש הפסק גדול בין ברכת 'שהחיינו' לאכילת הפרי. אמנם אם עושה כן, עליה להניח את הפרי לפניה בשעת ההדלקה.

קידוש יקנה"ז

עו. במוצאי שבת מקדשים ומבדילים על אותה הכוס, וסדר הברכות הם: "בורא פרי הגפן", "קידוש", "בורא מאורי האש", "הבדלה", "שהחיינו" (יקנה"ז). ויש לדון בגדר 'יקנה"ז' שיש בו גם קידוש וגם הבדלה, האם דינו כקידוש או כהבדלה, ויש בזה כמה חילוקי דינים (כפי שיתבאר), ונראה למעשה שיש לדון אותו כקידוש, וכדלהלן.

עז. הנוהגים לשבת בקידוש ולעמוד בהבדלה: אומרים יקנה"ז בישיבה כיון שהוא נידון כקידוש ולא כהבדלה (משנ"ב סי' רצ"ו ס"ק כח', ובס' תע"ג סק"ג).

עח. ביקנה"ז ממלאים את הכוס כמו בקידוש, ואף שבהבדלה ממלאים את הכוס על כל גדותיו כדי שישפך, ביקנה"ז אין נוהגים כן מאחר והוא נידון כקידוש.

עט. נשים שותות מכוס יקנה"ז (אע"פ שאינן שותות מכוס הבדלה).

פ. אפשר לעשות יקנה"ז על פת כדין קידוש, ואף שאין מבדילים על הפת (שו"ע ס' רצ"ו, סע' ב', ומשנ"ב ס"ק ט"ו ( .

פא. בשעת הקידוש בליל שני של ראש השנה נוהגים להניח פרי חדש על השולחן ולכוון בברכת 'שהחיינו' גם על הפרי ולאוכלו לאחר שיאכל כזית מהפת [עי' מט"א סי' תרס"ו], אמנם גם מי שאין לו פרי חדש מברך ' שהחיינו' (שו"ע סי' ת"ר ס"ב).

אבוקה להבדלה ביקנה"ז

פב. בדין נר ההבדלה שעושים ביקנה"ז בליל יו"ט שחל במוצ"ש: הנה הדין ידוע שמצוה מן המובחר לברך בורא מאורי האש בהבדלה על אבוקה, ורק אם אין לו אבוקה, מברך על נר יחיד (שו"ע סי' רח"צ סע' ב).

ויש לדון כיצד לקיים מצוה של אבוקה מן המובחר ביו"ט שחל במוצ"ש, דהנה הרבה נוהגים לעשות אבוקה ע"י חיבור של שתי נרות או של שני גפרורים, ולכאורה ביו"ט יש לחוש לכך מג' טעמים: א. בשעה שמקרבים הנרות נמס קצת מהחלב ויש לחוש בזה לגרם כיבוי (וחשש זה לא קיים בחיבור גפרורים זה לזה). ב. עוד יש לחוש שהוא מוסיף הבערה שלא לצורך דשמא אין היתר ליצור אבוקה ביו"ט בשביל קיום מצוה מן המובחר, ומטעם זה גם אין לחבר ב' גפרורים זה לזה (שמירת שבת כהלכתה פרק ס"ב הערה לא). ג. יש לחוש בהפרדת הנרות או הגפרורים משום כיבוי בכך שממעט את אש האבוקה (עיין "ויגד משה" סי' ט"ו אות ט' בשם כמה פוסקים, עפ"י הרמ"א סי' תק"ב סעיף ב' ומשנ"ב ס"ק כ ' ).

ולכן כדי לקיים מצוה מן המובחר של אבוקה יש להדליק בנר הבדלה קטן, או ע"י נעיצת פתילה נוספת בנר קטן סמוך לפתילה הקיימת מערב שבת. מי שאין לו אבוקה מוכנה, ידליק נר אחד במיוחד להבדלה ויברך עליו [וישאירנו דולק] ורבים נוהגים לברך על נרות החג [ללא אבוקה], ומי שמיקל לחבר שני נרות ולהפרידם יש לו על מה לסמוך (עיין שו"ת באר משה ח"ח סי' קפ"ד, שו"ת משנה הלכות ח"ח מדור התשובות סימן ר

תענית ערב ראש השנה