פרשת ויקהל פקודי - בעניין נתינת צדקה על ידי אשה נשואה

א' גוטן ערב שבת קודש.

בפרשת השבוע כתוב:

"וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כָּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז, כָּל כְּלִי זָהָב, וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה".

השאלה היא:
איך הגזברים קיבלו תרומה מן הנשים, הרי כתוב בגמרא בבבא קמא דף קי"ט:

"והתניא: גבאי צדקה מקבלין מהן דבר מועט, אבל לא דבר מרובה"!

וכן נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ח סעיף ד', שבדבר מועט אין דרך הבעל להקפיד, אבל בדבר גדול חוששים שזה בא מן הגזל.
והרי כאן הנשים נתנו מתנה מרובה של זהב וכסף לתרומת המשכן?

השפתי חכמים כותב שהקושיה הזאת היא מה שהיה קשה לרש"י, ולכן רש"י פירוש "ויבואו האנשים על הנשים" -  עם הנשים.
וז"ל השפתי חכמים:

דק"ל דאין מקבלין צדקה מן הנשים אלא דבר מועט, לפיכך אמר שבאו האנשים עם הנשים.

וכן פירש הספורנו שם, וז"ל:

עם הנשים המתנדבות באו האנשים שלהן להסכים בנדבה, כדי שיקבלו הגבאים מהן, שאין מקבלים מן הנשים אלא דבר מועט (בבא קמא קי"ט ב).

והפנים יפות מוסיף שגם בעליהן אינם יכולים למכור את תכשיטי נשותיהם בלי הסכמתן, ולכן היה צריך שגם האיש וגם האשה יהיו נוכחים בזמן נתינת הנדבה.
וז"ל הפנים יפות:

וכן אין איש יכול למכור תכשיטי אשתו לכך צריכים להביאו שניהם, כדאיתא באה"ע סי' פ"ה ופ"ח ולכך הוצרכו להביא שניהם, 

אמנם הרמב״ן ורבינו בחיי שם שניהם נוקטים שהנשים הביאו בעצמן את הנדבה לפני שבעליהן באו, היות שהתכשיטים שייכים לנשים והיה להן יותר קל להשיג את הזהב לפני בעליהן.
ז"ל הרמב"ן:

בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכלן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, 

ולפי שיטתם הדרא קושיא לדוכתא.

לכאורה יש לתרץ על פי הנודע ביהודה ביו״ד סימן רמ״ח סעיף ד׳, שכתב חידוש שמה שהאשה אינה יכולה להביא תרומה גדולה אינו מפני שאנו חושדים אותה שגנבה את הזהב מבעלה כדי לתרום אותו למשכן, שהרי יש לנו חזקה שאין אדם חוטא ולא לו, כלומר שאדם אינו חוטא בשביל אחרים כשאין לו שום הנאה מזה.
אלא החשש הוא שהאשה מורה היתר לעצמה, שכיוון שהיא נושאת ונותנת בתוך הבית היא עלולה לחשוב שמותר לה לקחת כסף מבעלה בלי רשותו. עיין שם.
ולכן איננו חושדים בה שהיא משקרת. אם כן, כאשר היא אומרת שביקשה רשות מבעלה לתרום את התכשיטים לבניית המשכן, אנו מאמינים לה.
לפי זה אפשר לתרץ כפתור ופרח את שיטת הרמב״ן ורבינו בחיי הנ״ל, ולומר שזה מה שקרה במשכן, שהנשים אמרו שקיבלו רשות מבעליהן.
הפתחי תשובה שם מביא את הנודע ביהודה הנ״ל וכותב: עי׳ ספורנו בפרשת ויקהל בפסוק “ויבואו האנשים על הנשים”.
ולכאורה כוונתו שמה שהספורנו (גם רש״י לפי פי' השפתי חכמים) תירץ, שהיות שהיו צריכים שהאנשים יבואו בעצמם עם נשותיהם, משמע שאינם מודים לסברת הנודע ביהודה שמורות היתר לעצמן ושאינן חשודות לשקר, אלא שהם חוששים שהנשים גוזלות את הכסף מבעליהן וישקרו לגזבר שקיבלו רשות.
וז"ל הפתחי תשובה:

מהנשים עיין בתשובת נו"ב קמא חי"ד סי' ע"ב, שכתב דאם אמרה שנתנה בשליחות בעלה וברשות נאמנת ע"ש וכ"כ בתשובת בשמים ראש סימן קס"ו ע"ש ועיין בפירוש הספורנו על התורה פרשת ויקהל בפסוק ויבואו האנשים על הנשים. 

להלכה:
האם אפשר לקבל נדבה מאשה נשואה בלי שיודעים שבעלה הסכים:
מורנו הרב הגאון עמרם פריד שליט"א כותב:
שמותר לקבל מנשים רק דבר מועט ללא ידיעת הבעל.
מהו דבר מועט? הכל לפי עושר הבעל ועניותו.
אשה המפרנסת את ביתה, יש צדדים להקל בזה, אך לכתחילה צריך אף בזה את הסכמת הבעל.
ואם האשה אומרת שבעלה מסכים, אפשר לסמוך עליה.
ובנתינת תכשיטים צריך את הסכמת הבעל והאשה.

בשם כל צוות אתר שאלות, אנו מאחלים לכם שבת שלום ומבורך.