פרשת משפטים - בעניין שוחד לדיין משני בעלי הדין

א' גוטן ערב שבת!

כתוב בפרשה שאסור לקחת שוחד;
(ח) "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים" 
והגמ' בכתובות דף ק"ה: כותבת מאי שוחד? שהוא חד, מסביר רש"י;  "הנותן והמקבל נעשים לב אחד".
מה ההלכה אם שני הבעלי דינים נותנים לדיין אותו סכום כסף, האם זה מותר שהרי הוא מקבל משני הבעלי דינים סכום זהה, אז לכוא' אין כאן חשש של שוחד, או האם יש סברה לומר שזה עדיין נחשב שוחד?

הגמ' בכתובות ק"ה: מביאה סיפור שקרנא (הוא היה דיין בנהרדעא יחד עם שמואל) , היה לוקח כסף משני הבעלי דינים, ושואלת הגמ' שזה אסור לדיין לקחת משני בעלי דינים שהרי אסור לקחת שוחד אפי' באופן שכוונתו לדון דין אמת, שהרי אם הוא לוקח שוחד להטות המשפט זה כבר נאמר "לא תטה משפט", ולכן היה אסור לקרנא לקחת משני בעלי דינים.
בסוף הגמ' מביא שהסיבה שהיה מותר לקרנא לקחת משני הבעלי דינים היא מפני שזה היה "שכר בטלה דמוכח", היות שקרנא היה מומחה בבדיקת יינות וידע להריח בחבית של יין ויכול לדעת אם היין היה  עומדת להחמיץ ולהתקלקל, ואז הבעל החבית היה יכול למכור אותה בזמן, ואיזו חבית לא תתקלקל ותישאר טובה, והיו משלמים לו זוז עבור זה.
לכן שכשהוא היה יושב לדין, הוא היה מפסיד הכנסה מעבודתו זו. משום כך הותר לו לקחת מהבעלי דינים תשלום על שכר העבודה שהיה מפסיד.
רואים מהגמ' שזה אסור לקחת אפי' משני בעלי דינים. ועדיין צריך ביאור: מה הטעם, ואיך זה יכול בכל זאת לגרום לעיוות הדין?
המאירי מסביר שהסיבה למה זה אסור היא היות ששניהם שילמו לדיין, ונגיד הפסק היה שאחד כולו זכאי והשני כולו חייב, אבל היות שגם הוא שילם לדיין כסף, ולכן לא ירצה לחייבו כולו, אלא יעשה איזו פשרה כגון 60-40, שכולם ירוויחו.
 וז"ל המאירי
בית הבחירה (מאירי) מסכת כתובות דף קה' עמוד ב'
"עיקר טעם מה שאסרה תורה בקבלת השחד הוא מחשד הטיית הדין ואפילו קבלו על דעת שיזכה את הזכאי ויחייב את החייב ומכל מקום טבעו נוטה שלא לראות חובה לנותן לו ולחזר אחר זכותו ......ואף כשמקבלו משני צדדין מכל מקום לבו נוטה לזה ולזה עד שנוטה להכריע ביניהם ושלא לדונם בדין גמור ".
להלכה למעשה בענין שמשלמים לדיינים לדון
כותב מורנו הגאון הרב פריד שליט"א:
בבתי דינים הפרטיים בדרך כלל הדיינים לא מקבלים תשלום כלל.
בבתי דינים הרבניים, שבהם מקבלים משכורת, ההיתר הוא ע"פ המבואר בכתובות קה' ובחו"מ סי' ט ס"ה שהוא שכר בטלה.
וכתב בתומים (שם) והו"ד בפת"ש (שם) שדיינים קבועים שידוע שאם לא היו עוסקים בדין היה להם פרנסה ממקום אחר, נחשב שידוע שבטלים ממלאכה ולכן מותר להם לקחת שכר.
(ועי' יו"ד סי' רמו ס"ה).

בשם כל צוות אתר שאילות אנו מאחלים לכם א' שבת שלום ומבורך.