פרשת בשלח - בעניין קביעת מקום מפגש סמוך לבית ע"ז

א' גוטן ערב שבת.

כשה’ ציווה את משה היכן לחנות במדבר, כשעם ישראל יצאו ממצרים, נאמר כך:
(א) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר", (ב) "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם".
הלא יש הלכה שאסור  לומר לאדם ליפגש ע"י בית עבודה זרה, היות שזה כאילו נותן חשיבות למקום ההוא.
ההלכה הזו מובא בגמ' במסכת סנהדרין ס"ג:
"דתניא: ושם אלהים אחרים לא תזכירו - שלא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודה זרה פלונית". 
אם כן יש להקשות: כיצד נאמר בפסוק שה׳ אמר למשה לצוות את עם ישראל לחנות לפני בעל צפון?

נביא קודם את המהלך של דברי הדעת זקנים מבעלי תוס', ואז נעיין בדבריו בעזה"י.
הוא מביא את השאלה בשם רבי יהודה, והוא נשאר בצ"ע.
אולם הדעת זקנים נותן שני מהלכים: אחד, שיש דברים שההלכה דווקא לעם ישראל, כגון שמצינו שה' דן את כל העולם אפילו בשבת, ולעם ישראל אסור לשבת בדין בשבת. וכמו כן כאן, ההלכה הזו ניתנה לעם ישראל, ודבר זה מותר לה'
או היות שזה היה לפני מתן תורה, עוד לא היה נאסר.
וז"ל הדעת זקנים מבעלי התוספות:
"נכחו תחנו. תמה להרב רבי יהודה היאך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפון, והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלונית, צ"ע.
ולי נראה דדוקא לאדם, אבל להקב"ה לא, שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפילו בשבת, ואפילו בר"ה ויום הכפורים, אף על פי שלישראל אסור (וכה"ג כתב רש"י ז"ל בר"ה (דף ל' ע"א) ד"ה א"נ דאבני בליליא וכו', ה"מ בנין בני אדם וכו', יע"ש).
ועוד נ"ל דעדיין לא נתנה התורה, אין לחוש, אף על פי שכבר היא כתובה ומונחת לפני הקדוש ברוך הוא".
אבל יש להקשות, תמיה על תמהייתו, שהרי כתוב מפורש במסכת סנהדרין דף ס"ג: שמותר להזכיר שם של עבודה זרה אם הוא כבר מוזכר בתורה.
מובאה בגמ' במסכת סנהדרין דף ס"ג: סיפור, שכאשר עולא הגיע לבבל הוא ישן בעיר שנקראת קולנבו (שהוא שם של ע"ז), ולמחר רבא שאל אותו: איפה ישנת? אז עולא אמר: בקולנבו. אמר לו רבא: הרי אסור להזכיר שם של עבודה זרה, איך אתה מזכיר השם הזה? ענה לו עולא: כל עבודה זרה הכתובה בתורה מותר להזכיר שמה.
ומצאתי בעז"ה שכך הק' האור שמח פ"ה מהלכות ע"ז הי"א, וז"ל:
"לכן אמר השם יתברך (שמות י"ד, ב') לפני בעל צפון נכחו תחנו וכו', אף על פי שאסור לומר שמור לי בצד עו"ג וכו', דכתוב בתורה מותר להזכיר, ויעוין תוס' עה"ת, ותמוהים".
לכאורה אפשר להסביר הדברים של הדעת זקנים בשני אופנים:
או שהגמ' אומרת שהם של עבודה זרה שמוזכר בתורה, זה רק מותר להזכיר, אבל לציין את המקום לאיפה ללכת או להיפגש עדיין אסור, היות שזה מראה חשיבות למקום.
או אפשר לומר שהקושיא של הדעת זקנים מבעלי תוס' היא, איך ה' כתב לכתחילה כך בתורה, הרי זה דבר שאסור להזכיר שם עבודה זרה, וההיתר של הגמ' היא דווקא אחרי שזה כבר כתוב בתורה.
הלכה למעשה:
מורינו הגאון הרב עמרים פריד שליט"א כותב שגם היום, בבניין של נוצרים, היות שהוא נחשב כבית עבודה זרה, אסור לומר להיפגש על יד המקום הזה, או אפילו כשמסבירים את הדרך, גם אסור לומר: בבית עבודה זרה הזה תפנה ימינה.

בשם כל צוות אתר שאילות אנו מאחלים לכם, א שבת שלום ומבורך.