פרשת ויגש - דיני קדימה בכיבוד אביו וסביו
שאלה
א' גוט'ן שאעבס!
אדם שאביו מבקש ממנו דבר, ואבי אביו מבקש ממנו דבר אחר, האם יקדים את האב, או יקדים את כבוד הסבא, מפני שגם הוא וגם אביו חייבים בכבודו של אבי האב?
ומדוע הוזכר בקרבנו של יעקב (בראשית מו א) זכות אביו יצחק, ולא זכות אברהם אבי אביו.
תשובה
על שאלה זו נאמרו מספר ביאורים, ונביא כאן חלק מהם:
א. כאשר האב חי האב חייב בכבוד אביו, ולכן על הבן להקדים את הסבא מטעם 'שאתה ואביך חייבים בכבוד אבי האב'. אבל כאשר האב נפטר ושוב הוא אינו חייב במצוות, וממילא אין לו חיוב לכבד את אביו, אין על הבן. (לוית חן).
ב. בשו"ת טוב טעם ודעת (קלוגר, מהדו"ק סי' ריג) פירש, שחיוב הנכד בכבוד זקנו, נובע רק מהבן חייב בכבוד אביו, ואביו מתכבד בכך שבנו מכבד את אביו של האבא. ועל פי זה ביאר, שסברת אתה ואמך חייבים בכבוד אביך, נאמרה דווקא באופן שלכל אחד יש סיבת חיוב בפני עצמה, כגון כבוד אביו וכבוד אמו, שלכל אחד מהם סיבת חיוב כבוד לעצמו. אבל כאן שכבוד אביו הוא סיבה לעצמה, וכבוד זקנו הוא רק משום שאביו מתכבד במה שמכבדים את הסבא, בזה לא נאמר כלל זה.
ג. לענין הקדמת הכבוד לאב או לאם, מועילה סברת 'אתה ואמך חייבים בכבוד אביך' לחייב את הבן להקדים את האב לאם, מפני שדרגת החיוב לכבדם שווה אצל הבן. אבל במקרה שלפנינו חיוב הבן בכבוד האב, גדול בהרבה מחיובו לכבד את הסבא, ולכן הסברא 'אתה ואביך חייבים בכבוד הסבא' אינה יכולה לחייב את הבן להקדים ולכבד את הסבא לפני האבא. (שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' ו', גליוני הש"ס לר"י ענגיל קידושיו לא ועוד).
על תשובה זו יש להקשות שהרי סברא זו נאמרה גם לענין הקדמת מצות ה' לכיבוד אב, וכמו שאמרו בגמרא (יבמות ו.) 'יכול אמר לו אביו היטמא [- כהן שאביו אמר לו להיטמא למת], או שאמר לו אל תחזיר [- אבידה], יכול ישמע לו, תלמוד לומר, איש אמו ואביו תיראו וגו', כולכם חייבים בכבודי'. הרי שטעם זה נאמר גם ביחס להעדפה של כבוד ה' לכבודו של האב, אע"פ שכבוד ה' וכבוד האב אינם שווים, וכבודו גדול בהרבה מכבוד האב.
ויש לבאר, שחיוב כבוד האב שווה לכבוד ה', מפני שכבוד האב הוא מצוה, ובזה מקיים הבן את כבוד ה', ולכן אם לא הטעם 'אתה ואביך חייבים בכבודי', היו שתי המצוות מוטלות על הבן בשוה.
בחיוב העדפת כבוד ה' על כבוד ההורים, מתאים להביא כאן את משלו של המגיד מדובנא:
מעשה בשלשה אחים חכמים ומלומדים שהשתלמו בחכמות שונות, הראשון פיתח משקפת מיוחדת, שבה ניתן לראות למרחק רב. השני פיתח מרכבה מהירה כברק, שבה ניתן לגמוא מרחקים עצומים במהירות רבה. והשלישי השתלם בחכמת הרפואה ופיתח תרופות ייחודיות שאין כמותן.
יום אחד הזדמנו שלושת האחים למקום אחד. השקיף האח הבכור במשקפת המיוחדת אל עיר הבירה, ולפתע הוא פונה לאחיו ואומר, 'אני מבחין בתכונה רבה סביב ארמון המלוכה, נראה שמשהו חריג קורה שם'. הוא המשיך לעקוב אחר המתרחש, ואמר, 'אני רואה שיש ארוע רפואי קשה בבית המלך, רופאים רבים מסתובבים שם וניכר שהם טרודים ומבוהלים'.
הזדרז האח השני ואמר, 'בואו ועלו למרכבה המיוחדת שלי, ובתוך זמן קצר נגיע לבית המלך ונראה מה נוכל לעזור'.
עלו שלושת האחים למרכבה, מיהרו והגיעו לעיר הבירה, שם ראו את כל התושבים מבוהלים ונבוכים, ולשאלת האחים סיפרו, 'בת המלך האהובה חלתה לפתע במחלה קשה, והרופאים לא הצליחו למצוא לה תרופה.. וכל הרופאים עומדים נבוכים ומיואשים ממצבה שרק הולך ומחמיר'. והמלך הכריז שמי שיצליח לרפא את הנסיכה יקבל את הבת לאשה.
פנה האח השלישי ואמר, 'אכנס ואבדוק את בת המלך, ואראה אולי אוכל לרפא אותה'. האח התקבל בארמון בספקנות, אך בתוך זמן קצר הכריז, 'אתן לנסיכה אחת מתרופות הפלא שרקחתי, ובקרב היא תחזור לאיתנה'.
ואכן בתוך שבוע אחד, חזרה הנסיכה לבריאותה ולכוחותיה, והמחלה חלפה כליל.
השמחה בארמון היתה רבה מאד, והמלך הכין לכבוד הבראתה מסיבה לכל התושבים.
במהלך הטקס הכריז המלך, 'הבטחתי שמי שירפא את ביתי האהובה יקבל אותה לו לאשה, ובכן מי שחושב שהוא הזוכה בבת המלך יגש לכאן'.
נעמדו שלושת האחים וניגשו אל המלך. פנה האח השלישי ואמר, 'אדוני המלך, אני זה שהצלתי את בתך, אני המצאתי את התרופות שריפאו אותה, ולי מגיע לשאת אותה לאשה'.
התנגד האח הבכור ואמר, 'אדוני המלך, לדעתי אני הוא זה שהצלתי אותה. לולא הייתי רואה את הארוע במשקפת, היה הרופא נשאר בעיר הרחוקה, ולא היה יודע שעליו להגיע ולהציל את בתך'.
ענה האח השני, 'לדעתי אני זה שהצלתי את הבת, אם לא המרכבה המיוחדת שבניתי, לא היה הרופא יכול להגיע אל בתך במהירות הנצרכת, ועד שהיה מגיע כבר לא היתה תועלת בתרופות שהמציא'.
המלך שמע את הצדדים ולא ידע להחליט, אכן כל אחד מהם תרם את תרומתו לרפואת הנסיכה, ולמי יתן אותה?
ענה המלך ואמר, 'נגיש את השאלה לביתי עצמה'.
ענתה הנסיכה ואמרה, 'אני רוצה להתחתן עם הרופא'. 'מדוע' שאל האב. ענתה הנסיכה ואמרה, 'זה נכון שלכל אחד מהאחים היה חלק בהצלתי, אך אני חושבת על טובתי בעתיד. הרי אם אחלה שוב, לא תועיל לי המשקפת להירפא וגם לא מרכבה מהירה. הדבר היחיד שיועיל לי, אם בעלי יהיה הרופא ותמיד יוכל לרפא אותי שוב'.
ביאר המגיד מדובנא, שלשה שותפים בו באדם, אביו אמו והקב"ה, אך בעוד אביו ואמו נתנו את חלקם ביצירת הבן, ושוב אינם יכולים להועיל לו. הקב"ה הוא מקיים אותו כל רגע בימי חייו, וממילא פשוט הוא שעל האדם להקדים את כבוד ה' לכבוד הוריו.
