פרשת מקץ - חנוכה - סעודת יוסף ואחיו

א' גוט'ן שאעבס!

פרשת מקץ נקראת כידוע כמעט בכל שנה בחנוכה. וידוע הרמז שכתב שלטי הגבורים (על הגהות מרדכי שבת פ"ב), מהפסוק 'וטבוח טבח והכן' אותיות 'חנוכה'.
יש לבאר מדוע נרמז החנוכה דוקא בסעודתו של יוסף עם האחים?

א. ביאור מרתק כתב בספר פני אריה זוטא, שם חישב שסעודת יוסף עם האחים אירעה בדיוק בתחילת ימי החנוכה. 
חשבונו הנפלא הוא, שהרי אמרו בגמ' (כתובות קיא.) שהמרחק ממצרים עד חברון הוא ארבע מאות פרסה. ומהלך אדם בינוני ביום הוא עשרה פרסאות (פסחים צד.). ואם כן הליכה ממצרים לארץ ישראל וחזרה היא הליכה של שמונים יום. 
והנה יעקב בא לפרעה ואמר לו שהוא בן 130 שנה, וכיון שהאבות נולדו בניסן א"כ יעקב בא לפני פרעה בר"ח ניסן. ואם כן, השבטים הלכו ליעקב וחזרו עמו למצרים, וא"כ יצאו מצרים 91 ימים לפני כן, שהם 80 ימים של הליכה, ואחד עשר ימי שבתות. ועולה שיצאו בכו' כסלו, ואם כן הסעודה עליה נאמר 'וטבוח טבח והכן' היתה בכה' כסלו. 

ב. בספר ברכת איש ביאר, שהרי יוסף הביא את האחים לביתו והראה להם שהבשר נשחט ונוקר כדין, כדי שיאכלו עמו, ותכניתו היתה שאחר כך יוכל להעלילל עליהם שלקחו את הגביע ממנו, וא"כ הקירוב המיוחד שעשה להם היה לשם מטרה שתשמש אותו כנגדם. והנה היוונים גזרו גזירות רק על יראי ה' השומרים את התורה, אבל ליהודים המתייוונים ההולכים עמם הטיבו ככל יכלתם. ומה היה הכח של היהודים לעמוד כנגד הפיתויים. התזכורת של 'וטבוח טבח והכן'. שם התברר להם, שהטובה הניתנת משונאי ישראל ליהודים, אינה בכלי לעזור להם, אלא כדי להעליל עליהם עלילות, ולצער אותם בהמשך. 

ג. בדרך הפוכה ביאר בספר נחלי אפרסמון, שם כתב ביאור מפולפל על פי דברי הגמרא (חולין צא.) 'וטבוח טבח והכן, פרע להן בית השחיטה. והכן, טול גיד הנשה בפניהם'. והנה בספר פרשת דרכים (דרך האתרים דרוש א), ביאר מדוע סבר יוסף שאחיו עוברים על אבר מן החי, שיוסף סבר שדינם הוא כבני נח והאחים סברו שדינם כבני ישראל. ואם כן יוסף לשיטתו לא היה צריך לשחוט את הבהמות שהכין לסעודה, ודי היה שיהרוג אותם, ובודאי לא היה צריך להוציא את גיד הנשה. ומדוע עשה כך, כדי להראות לאחים שעשה כשיטתם ובזה יראו את חיבתו אליהם. ובזה שווה סעודת יוסף לאחים לימי החנוכה, שגם שם לא היה צורך בנס הנרות, ועשה זאת הקב"ה רק כדי להראות את חיבתם של ישראל, כמו שפירש הפני יהושע (שבת כא:). 

על מעשה קטן של הארת פנים שהביא לתוצאות גדולות, סיפר איש חסד ידוע מבני ברק. אדם זה הגיע לשוויץ לסייע למשפחה מהארץ ששהתה שם לצורך ניתוח. בלובי המלון נפגש עם זוג הורים חרדים שהיו שם עם בתם. כדרכו האיר להם פנים למרות שלא הכירם, התעניין אם חסר להם דבר מה, והציע את עזרתו במה שיצטרכו. לאחר כמה שעות חזר האיש ללובי, שם פגש שוב את ההורים ובתם אלא שהפעם הם היו שם עם מזוודות ארוזות, והיה ניכר שהם מתכוננים להעביר את כל הלילה על ספות המלון, הם היו נראים רעבים ומוטרדים. ניגש אליהם שוב במאור פנים ושאל אותם מדוע הם שוהים בלובי זמן ארוך כל כך. השיבו לו ההורים, 'הטיסה שלנו לישראל היא בשעה מוקדמת בבוקר, וכדי שלא נאלץ לשלם על לילה נוסף החלטנו לעזוב כבר החדר לפני הערב, אך לא תכננו שכל הזמן הזה נשהה כאן בלי אוכל ובלי תעסוקה'. 'אני לא מוכן שאתם תשהו כך בלובי' הצהיר האיש. ולפני שחשבו כיצד להגיב, נעלם האיש. לאחר זמן קצר ירד מחדרו ובידיו מגש עם עוגיות ושתיה, חפיסות שוקולד ומעדנים נוספים, השביעו את נפשם במטעמים שהגיש, והוא ישב איתם עודדם וחיזקם בדברי אמונה. האיש כבש את לבם והם ישבו מרותקים. לפנות בוקר יצאו לשדה התעופה לכיוון הארץ. רק אז עלה האיש לחדרו.

כעבור מספר חודשים מתקבלת הזמנה בביתו של איש החסד, השמות לא היו מוכרים לו, אך להפתעתו הוא מוצא כיתוב נרגש שם נאמר שהוא המחותן הראשי בחתונה זו, ובלי ספק חובה עליו להגיע אליה. האיש היה בטוח שמדובר בטעות, והמחותנים החליפו בינו לאדם אחר. אך למחרת מגיעה שיחת טלפון והאיש שמעבר לקו מזדהה כאביה של הכלה, ומציין שוב 'אתה המחותן הראשי בשמחה שלנו, וחובה עליך להגיע'. לתמיהת האיש הסביר האב, אנחנו האנשים שפגשת בלובי המלון בשוויץ,

ופתח בסיפורו. הנסיעה לשוויץ הייתה בנסיבות מאוד לא סימפטיות, הבת שלנו, זו שפגשת יושבת לצדנו, ירדה מדרך היהדות, וכל מאמצינו להחזירה אל הדרך עלו בתוהו. בשלב מסוים היא גם ירדה מן הארץ, הגיעה לשוויץ, והחליטה להינשא לגוי!. הגענו לשוויץ בכדי לנסות בפעם האחרונה לשכנע את בתנו שלא תעשה את הצעד הנורא הזה, שכרנו חדר במלון, שם שהינו איתה במשך שבועיים. אך לצערי לא הצלחנו להניא אותה ממחשבה האווילית הזו. היא סירבה לדבר איתנו על הענין, מבחינתה פרטי החתונה כבר הושלמו. התכנית היתה שלאחר השהות במלון היא תחזור עמנו ארצה כדי לקחת את חפציה, ותחזור לשוויץ להינשא לבחור הגוי. 

במשך כל זמן שהייתנו במלון, אף אחד לא התעניין בנו ובגורלנו. עד אותו לילה שתכננו לשהות בלובי, ואתה לא רק שוחחת עמנו, אלא גם עשית עמנו חסד גדול, הענקת לנו משלך והתחלקת עמנו במאכליך, בלי שהכרת אותנו כלל. כל זה השפיע מאוד על הילדה. בדרכנו לארץ היא דיברה בהתפעלות על רוחב ליבך, וכל משך הטיסה משוויץ לארץ היא דיברה ודיברה, וניצני החרטה כבר ניכרו בה באופן בולט. כאשר נחתנו בארץ בשלה אצלה ההחלטה, 'אם כך נראה יהודי שומר מצוות, אני לא אתחתן עם גוי'. אני ורעייתי לא האמנו למשמע אוזנינו, אך היא היתה מוחלטת בדעתה, באותו מעמד היא נטלה את הטלפון והודיעה לבחור הגוי, שהיא חוזרת בה מכל העניין, והיא נשארת בארץ. 

ההורים המשיכו לספר על תקופת ההסתגלות לחיים החדשים, וכיצד החלה מחדש לשמור מצוות בקפידה ולהתפלל ברגש. ועל כך שכעבור מספר חודשים מאז חזרתם משוויץ, זכתה הבת להתארס עם בחור יהודי ממשפחה טובה לשמחת כל המשפחה. 
'כעת אתה מבין מדוע אתה הוא המחותן הראשי בשמחה זו?' סיימו ההורים בבכי של התרגשות והודיה.