פרשת ויחי

א גוט'ו ערב שבת!!
בראשית מח, יח
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי, כִּי זֶה הַבְּכוֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ.
נשאלת השאלה:
הרי בגמרא במסכת סנהדרין דף פ״א מבואר שכאשר רבי יהודה חלק על אביו רבי יחזקאל,הוא אמר לו:
״אבא, לא תיתנייה הכי!״
ואז אמר שמואל לרבי יהודה:
״שיננא, לא תימא ליה לאבוך הכי״, אמר לו שאסור לדבר לאבא בכזה אופן.
(ומסקנת הגמרא, לפי פירוש רש״י, שהיה צריך לומר זאת בלשון נוחה, כגון: "כך כתוב בתורה", ואז האב יבין את טעותו מעצמו.)
ורש״י מבאר שהטעם של האיסור הוא, משום שכשאומרים לאביו בפירוש שהוא טועה, הדבר יגרום לו בושה וצער.
אם כן, כיצד איך ייתכן שיוסף אמר לאביו בלשון: ״לא כן אבי״?והרי אסור לסתור דברי אביו שזה יכול לגורם לו בושה וצער.
ועוד, הייתכן שיוסף ידבר לאביו בלשון "לא כן אבי" שנשמעת ממש כחוסר כבוד כלפי אביו?

ראשית, נבאר את הלשון שיוסף אמר  ״לא כן אבי״.
בוודאי שיוסף הצדיק לא השתמש בלשון שיש בה חוסר כבוד כלפי אביו.
בעניין זה מצאנו שני מהלכים במפרשים: הראשון הוא בדברי הרשב״ם ובדעת זקנים מבעלי התוספות.
ביאור הרשב״ם ודעת זקנים מבעלי תוס'
יוסף סבר שאביו יעקב חשב שהוא העמיד את הבנים לפי הימין והשמאל של יוסף. ומאחר שיוסף עמד מול יעקב, נמצא שהבנים עומדים באפן הפוך כלפי יעקב, ולכן חשב יוסף שזה הסיבה שיעקב שיכל את ידיו.
לפי זה, יוסף לא התכוון לומר לאביו שהוא טועה, אלא רצה להבהיר שהוא עצמו לא טעה בהעמדת הבנים. כלומר, הוא אמר: לא כך הדבר שטעיתי בהעמדת הבנים, אלא עמדתי אותם באופן הנכון שהבכור עומד לימינך והצעיר לשמאלך.
וזה לשון הרשב״ם (בראשית מח, יז):
יוסף אמר ליעקב: לא כן סדורים הבנים כמו שאתה סבור, שלא דקדקתי להביאם כסדר לפי ימינך ושמאלך, אלא הבכור הבאתי לימינך והצעיר לשמאלך, ולכן אתה מעקם ידיך.
ביאור הפענח רזא
בספר פענח רזא מובא מהלך נוסף, שבתורה מצאנו שלשון ״כן״ משמעותה אמת, ונכון הוא הדבר, כמו: ״כן בנות צלפחד דוברות״.
לפי זה, משמעות הפסוק היא שיוסף אמר בלשון תמיהה ושאלה: האם לא יפה עשיתי שהעמדתי אותם כך? ולא בלשון של סתירה.
וזה לשונו:
"לא כן אבי, פירוש: כן, כמו כן דיברת, כן בנות צלפחד, כלומר יפה. וכמתמיה אמר: וכי לא יפה עשיתי להעמידם כך?"
כיצד הותר ליוסף לסתור את אביו
הצפנת פענח על התורה שואל שאלה זו, ומתרץ שהאיסור לסתור דברי אביו נאמר בעיקר בענייני תורה ולימוד כדוגמאת הגמ' לעי', אך בענייני העולם מותר. 
אמנם בדבר זה יש מחלוקת בפוסקים כיצד להבין את דברי השולחן ערוך (יו״ד סימן ר״מ), שאסור לסתור דברי אביו, האם האיסור הוא בענייני שמים או בענייני העולם.
להלכה, החיי אדם (כלל ס״ז, ח׳) פוסק שאסור בשני המקרים, ולפי זה השאלה עדיין קיימת.
אולם ניתן ליישב הקושיא בשני אופנים, ע"פ המפרשים שהבאנו לעי';
1. לפי מהלך הרשב״ם, יוסף חשש שאביו יברך את הבן הלא נכון, (יש אף דעות שבאופן כזה הברכה אינה חלה כלל). במצב כזה, לתקן אבא מטעות בוודאי שמותר, ואולי אפי' חייבים.
2. לפי מהלך הפענח רזא, יוסף דיבר בלשון שאלה על מה שהוא עשה, והחזון איש (יו״ד סימן קמ״ט אות א׳) כותב שמה שאסור לסתור אביו הוא לומר בלשון החלטית, אבל לומר בלשון של כבוד ובדרך של שאלה מותר.
ויש לומר מהלך שלישי;
 שרש״י לעיל  היסביר שטעם האיסור הוא משום בושה וצער, וכל זה רק באופן של סברה או הלכה שהאבא טעה, אבל כשהבן רק מעיר לאבא את המציאות כמו שהוא בלשון מכובדת, לא שייך כאן בושה כלל.
לדוגמה, אם אבא חושב שהוא חנה הרכב שלו ברחוב מסוים, והבן אומר לו בנחת ובכבוד שהרכב חנה ברחוב אחר, בוודאי שאין בכך איסור. כך גם כאן, יוסף רק הבהיר את המציאות בכבוד, או מחמת שחשש שאביו טועה ע"פ הרשב"ם, או מחמת שכהו עיניו בזקנותו, בכזה אופן אין חשש שיגרום לו צער או בושה.
הלכה למעשה
מורנו הגאון הרב עמרם פריד שליט״א פוסק, שאם אדם רואה שאביו טועה, בין בענייני שמים ובין בענייני העולם.. אסור לומר טעית אלא יאמר לו שאולי זה אחרת 
דברי חיזוק בכיבוד אב ואם
בהקשר לחשיבות מצוות כיבוד אב ואם, שמעתי בשם בעל אילת השחר זצ״ל, שאמר:
בדורות קודמים אנשים חיו לרוב עד גיל חמישים או שישים, ואילו בדורנו, ברוך השם, רבים זוכים לאריכות ימים מופלגת.
והוא הסביר, שכיוון שאנו בגלות אדום, ולעשיו היה לו הזכות של כיבוד אב ואם, ולכן ה' עשה שההורים חיים חיים ארוכים כדי שיהיה לעם ישראל הזכות של כיבוד אב ואם להתגבר על הזכות של אדום ובזכותה נזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו.