איזה מזוזה להניח בבנין שיש בו אשכנזים וספרדים

אנו דרים בבניין אחד כמה משפחות, חלקם אשכנזיות וחלקם ספרדיות, ויש ויכוח איזה מזוזה להניח בפתח, כל אחד רוצה מזוזה בפתח הבנין כמנהגו, חשבנו על פתרון, להניח שני מזוזות אחד אשכנזי ואחד ספרדי בתוך אותו בית מזוזה, האם מותר לנהוג כך?

אין להניח באותו משקוף שני מזוזות, משום איסור בל תוסיף. וכיוון שאשכנזי אינו יוצא בכתב ספרדי, וספרדי יוצא בכתב אשכנזי כאשר הפתוחה והסתומה הוא כדעת הרמב"ם, ייקחו מזוזה אשכנזית ויעשו הפתוחה והסתומה כשיטת הרמב"ם, וכולם ייצאו בזה יד"ח, והאמת והשלום אהבו.

בפת"ש יורה דעה סימן רצ"א סק"ב כתב בשם החמודי דניאל שמי שקשה עליו להוציא את המזוזה מהמשקוף ומעוניין להניח מזוזה אחרת במקומה, אסור לעשות כן משום איסור בל תוסיף, וה"ה בנידו"ד יש איסור להניח ב' מזוזות בכניסה אחת. לגבי כשרות מזוזה ספרדית לאשכנזי, במשנה ברורה (סי' לו' - 'צורת האותיות') כתב לגבי אות נ' שראשו כצורת אות ו' ולא כאות ז', וכן לגבי אות ש' עם מושב, שהן פסולות, מפני שה'פרי מגדים' נשאר בצ"ע על כשרותן. וכיון שבכתב הספרדי כותבים ראש ה- נ' כאות ו' ולא כאות ז', וכן כותבים את האות ש' עם מושב, לדעת המ"ב אין להשתמש בכתב זה. ומזוזה אשכנזית לספרדי, לשו"ע, בסימן ל"ב סעיף ל"ו, בסוף פרשת שמע, לא מניחים ריווח. ופרשת והיה אם שמוע, מתחילים באמצע שורה ולפניה ריווח של תשע אותיות. וכך נהגו בני עדות המזרח, וכמש"כ בב"י בסימן ל"ב ושיטת הט”ז, שבסוף שמע, וכן בתחילת והיה אם שמוע, מניחים בכל אחת מהן ריווח פחות מתשע אותיות כדי שבצירוף שני הריווחים יחד יהיה תשע אותיות. וכך הכריע המשנ"ב וכך נוהגים בני אשכנז, אבל וודאי שיוצאים יד"ח במזוזה כשיטת הרמב"ם בפת"ש יורה דעה סימן רצ"א סק"ב כתב בשם החמודי דניאל שמי שקשה עליו להוציא את המזוזה מהמשקוף ומעוניין להניח מזוזה אחרת במקומה, אסור לעשות כן משום איסור בל תוסיף, וה"ה בנידו"ד יש איסור להניח ב' מזוזות בכניסה אחת. לגבי כשרות מזוזה ספרדית לאשכנזי, במשנה ברורה (סי' לו' - 'צורת האותיות') כתב לגבי אות נ' שראשו כצורת אות ו' ולא כאות ז', וכן לגבי אות ש' עם מושב, שהן פסולות, מפני שה'פרי מגדים' נשאר בצ"ע על כשרותן. וכיון שבכתב הספרדי כותבים ראש ה- נ' כאות ו' ולא כאות ז', וכן כותבים את האות ש' עם מושב, לדעת המ"ב אין להשתמש בכתב זה. ומזוזה אשכנזית לספרדי, לשו"ע, בסימן ל"ב סעיף ל"ו, בסוף פרשת שמע, לא מניחים ריווח. ופרשת והיה אם שמוע, מתחילים באמצע שורה ולפניה ריווח של תשע אותיות. וכך נהגו בני עדות המזרח, וכמש"כ בב"י בסימן ל"ב ושיטת הט”ז, שבסוף שמע, וכן בתחילת והיה אם שמוע, מניחים בכל אחת מהן ריווח פחות מתשע אותיות כדי שבצירוף שני הריווחים יחד יהיה תשע אותיות. וכך הכריע המשנ"ב וכך נוהגים בני אשכנז, אבל וודאי שיוצאים יד"ח במזוזה כשיטת הרמב"ם.