לראות את הטוב ביהודי

אומרים לי שצריך לראות את הטוב בכל יהודי, ואני לא מבין הרי הבורא הולך לשרוף את הרשע הזה בגיהנום וחיבוט הקבר וכף הקלע ועוד, וממני הוא דורש להיות יותר רחמן ממנו, מה ההגיון בזה?

שלום רב, התשובה מתחלקת לשתים: א. יש ענין של נקודת הבחירה שביארה הגר"א דסלר בהרחבה, כל עוד יש לו יצרים שונים ואתגרים שונים, והוא נדרש להתקדם מהאתגר שממנו הוא התחיל, אדם שנולד כחילוני ולא קיבל חינוך דתי מעולם, והוא גם גדל שתוך מאפיה של רוצחים ושודדים, הניסיון שלו אינו האם לשדוד או לא, הניסיון שלו במקרה ושוד מסתבך האם לרצוח את הקרבן, או לחוס על חייו ולקחת סיכון שהוא יסגירו למשטרה, וגם ניסיון זה מצריך כוחות נפש עצומים, ואם הוא עמד בניסיון זה, הוא מתקדם ואז יש לו ניסיון נוסף האם לשדוד אדם עני או רק עשיר, וכן הלאה. ויתכן שפושע זה שהיינו שמחים שהוא יהיה מאחורי סורג ובריח עומד בניסיונות לא קלים ומתקרב לבורא עולם ומתחזק מאד, למרות שהוא עדיין עובר על איסורים חמורים מאד. מצד שני תלמיד חכם הניסיון שלו האם הוא ילמד בצורה עיניות או שהוא יחפף וילמד בצורה שטחית, וזה נקודת הבחירה שלו. היחיד שיודע את האמת הוא בורא עולם שהוא בוחן כליות ולב, ולכן אנחנו פוגשים חטאים שלכאורה חמורים של גדולי האומה שהבורא ידע שלהיפך בסיפורים אלו גילו תעצומות נפש, ומאידך אנחנו מוצאים אנשים שעל חטאים שהם לכאורה קלים מאד, נתבעו ונענשו בחומרה ואיבדו דברים מאד גדולים. ב. בכל יהודי יש נקודה טובה פנימית, ועל כך נאמר לבל ידח ממנו נידח, ולכן גם יהודי רשע – משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש, ולאחר הזיכוך הוא זוכה להגיע לגן עדן ולהנות מהטוב הנצחי בעוצמה שאין אדם שיכול להשיג ולשער. ובעוד שהעונש מוגבל ל12 חודש בלבד, השכר הוא לנצח נצחים, נצח זה לא מיליון שנה וגם לא טריליון זה לנצח. יש אמנם רשעים המקבלים עונשים חמורים יותר, אולם הם כבר בודאי בכלל משאניך אשנא, ואין לנו חיוב לדון אותם לכף זכות.

מכתב מאליהו (ח"ג עמ' 87; ח"ד עמ' 271-281).