פחד מכך שיקחו לנו את כל העמל עקב מילה מיותרת

בחובת הלבבות (שער הכניעה פרק ז) נאמר שמי שמדבר לשון הרע כל העבירות של מי שדובר עליו עוברות למדבר, וכל הזכויות של המדבר עוברות למי שדיברו עליו, ומאז שראיתי את זה אני הפאניקה אני לא מסוגל להתאמץ בעבודת השם כי בסוף הכל יתערבב, ואני לא מבין השם לא שופט צדק, אם אני מתאמץ לא מגיע לי?

שלום רב לפני שאני עונה הייתי רוצה לשאול אותך שאלה שונה, מדוע יסוד כה מרכזי ביהדות מופיע רק בחובת הלבבות לראשונה, מדוע הדבר לא נאמר בתלמוד או אפילו בזוהר, או באיזה מדרש, ומדוע בכל שאר הראשונים אין אזכור לענין כה מרכזי וחמור, המשנה לגמרי את כל השכר ועונש ביהדות. נקודה נוספת שחשוב לדייק בחובת הלבבות לא כתוב כל העבירות וכל המצוות. מצד שני אין ספק רבינו בחיי בעל חובות הלבבות הוא מגדולי הפוסקים, וגם רבי רפאל המבורגר רבה של קהילות אה"ו ומגדולי דורו, הביא את הדברים בשם חובת הלבבות ושאר ספרים, והביאם החפץ חיים (שמירת הלשון חלק א שער הזכירה פרק ג). ואין ספק שהדברים נכונים, אך אנחנו צריכים להבין את הדברים. חשוב לי להביא את הנוסח בחפץ חיים (הנ"ל): 'כללו של דבר האדם הזה עלול הוא שיצא מן העולם נקי מנכסיו היינו הקנינים הנצחיים של תורה ומצות, ויהיה ממולא תמורתם בעונות רבים ועצומים, מינים ממינים שונים, של כמה וכמה אנשים, שלקח מכל אחד לפי ערך הבזיון והכלימה שהגיע להם על ידו בימי חייו'. כלומר החפץ חיים כותב מפורש שלא כל העבירות ולא כל הזכויות עוברות, אלא רק לפי ערך הבזיון והכלימה שהגיע להם על ידו, ושים לב לנקודה נוספת כי החפץ חיים כותב 'שמי שמוטבע במידה הרעה הזאת' 'עלול הוא שיצא מן העולם נקי', כלומר אדם רגיל שקורה לעיתים שלא נזהר בודאי יגרם לו הפסד גדול, אך לא סביר שהוא הוא יצא נקי לגמרי, מצד שני מי שמוטבע במידה הרעה הזו, יש אפשרות שהוא יצא נקי. כעת אנסה להסביר מעט את הענין לפי מיעוט ערכי, כל אחד יודע כי במשפט אחד מיותר אני מסוגל לרסק לחלוטין אדם, אני יכול לגרום לו להכנס לדכאון עמוק, להרוס לו את כל המשפחה, ועל כך יש אין ספור גמרות ומדרשים שבעל לשון הרע נושא באחריות מלאה על כל תוצאות מעשיו. נקודה נוספת כי דיבור לשון הרע של יהודי מעורר קטרוג בשמים וגורם למידת הדין, והמדבר נושא באחריות על כך, וגם זה הוזכר במקומות רבים. כאן חידש בחובות הלבבות חידוש נוסף כי אדם שסביר להניח שהיה עושה תשובה, ובעקבות לשון הרע נכנס לדכאון ואיבד את כושר השיפוט שלו, והוא מונע כעת רק מהרגלים והוא לא במצב שיכול לחזור בתשובה. או שנמתח עליו מידת הדין והוא נפטר ואינו יכול להמשיך לעשות מעשים טובים או לשוב בתשובה, בכלל מה שנאמר שכל האחריות על המדבר לכל תוצאות מעשיו, הוא גם נקודה זו. ובורא עולם שופט צדק מודד במידה ובמשורה כמה נזק נגרם ע"י הדיבור, ובעיקר כמה הדיבור מנע מהאדם להתקדם בעבודת השם, וזה נתבע מהמדבר. וכעת הזמן ללמוד בחובת הלבבות גם את שער הבטחון, ולסמוך על בורא עולם שאם אני אשתדל לעשות טוב, בורא עולם ינחה אותי בדרך הנכונה, וכמובן שצריך להתחזק קודם כל בהבנה מה מילה מיותרת שיוצאת מהפה יכולה לעשות, וממילא להתחזק בשמירת הלשון, ולזכור גם כי חכמים (חולין פט.) אמרו כי העולם קיים על מי שבולם פיו בשעת מריבה, ולכן ניתן להבין כי אדם שזכה לבלום פיו זוכה לשכר עצום שאין כל בריה יכולה לשער, משום שכל הזכויות של העולם נזקפות לזכותו. וצריך להתפלל על כך תדיר כפי שתיקנו לחכמים 3 פעמים ביום בתחילת התחנונים האישיים של כל אחד 'אלקי נצור לשוני מרע'. וצריך לזכור את לשון הוידוי 'את הגלויים לנו כבר אמרנום לפניך והודיעו לך עליהם, ואת שאינם גלוים לנו לפניך הם גלוים וידועים כדבר שנאמר (דברים כט כח): "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". נעשה כמה שנוכל בנגלות ובוטחים אנו בהשם שהוא יסדר לנו שלא נכשל בנסתרות.

חולין (פט.); חובת הלבבות (שער הכניעה פ"ז); חפץ חיים (שמירת הלשון ח"א שער הזכירה פ"ג).