סיום בלי להבין את כל המסכת

היו דפים שלא הבנתי מהמסכת האם אני יכול לעשות סיום

שלום וברכה

מעיתוי השאלה אני מניח שהשאלה היא על סיום מסכת יבמות בדף היומי, מסכת ארוכה ובעל מושגים חדשים ומורכבים, ומי שמגיע לשיעור דף היומי לאחר יום עבודה מייגע לא פעם מתקשה להבין את המושגים החדשים, או לאחוז ראש בחשבונות של קירבות המשפחה והציורים השונים במסכת זו. אולם למרות הקשיים ולמרות שישנם אחוזי נשירה במסכתות כגון יבמות ועירובין מהשיעורים, בכל זאת החזקת מעמד בשיעור, והמשכת להאבק יום אחרי יום לנסות להבין את הדף. אולם כעת הינך מרגיש שאינך שלם עם עצמך כיצד תוכל לחגוג בסיום בעוד מושגים שונים של אשת אח וצרת צרה מעורפלים אצלך, ולא הצלחת לעקוב אחרי כל הציורים של שתי אחיות שהתחתנו וכו'.

למעשה אנחנו עושים סעודת הסיום על כמה ענינים, ישנו את הענין של ידיעת מסכת שלמה וקנין המסכת, שהוא ענין גדול מאד, ואכן ככל שאדם לומד מסכת ראוי שיתאמץ מאד להבן גם את הדפים הקשים לפני שיתקדם הלאה. וידוע מה שכתב המנחת אליעזר (דרכי חיים ושלום סי' תרסז) שר"ת של שמו של השטן הוא סיום מסכת אין לעשות, משום שכל דבר הנעשה בשלמות מעלתו גדולה מאד, ולכן הסטרא אחרא מתנגד לכך כל כך.

אך אם אדם יודע שהנסיון להבין דפים אלו יגרמו לו לבטל את זמנו הקבוע ללימוד גמרא וישברו את רוחו, הרי זה בכלל מה שאמרו חכמים (עבודה זרה יט.): 'כי אם בתורת ה' חפצו. א"ר אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ, שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו'. ויש לדלג על דפים אלו ולהמשיך בקביעות. ועוד אמרו חכמים (ע"ז יט.) שקודם יגרוס אדם אף שאינו מבין, ואח"כ ילמד שוב בהבנה. וכתבו הכד הקמח (תורה א) והשל"ה (תורה אור שבועות אות קעז) שהתורה נחשבת מחכימת פתי, והיינו שאף שלא הבין ונשאר פתי, האותיות מחכימות, ובעתיד יבין יותר טוב. וראה בחיד"א (מראית עין שם) שאם אדם יכול להבין וגורס בלי הבנה אין בכך כלום, אולם אם אינו יכול להבין, וגורס לנסות להבין, או כדי שבפעם הבאה יבין, יש בכך מעלה גדולה וראויה.

ובפרט כאשר המחייב הוא שיעור דף היומי ומסגרת, ואם יתעכב יפסיד את המחייב הזה, בוודאי חייב אדם להניח לדפים אלו ולהמשיך עם המסגרת או עם הקביעות שלו, ואדרבא זהו עצת היצר להרוס את הקביעותץ והחבורה. ובמקרה זה צריך לזכור את דברי השדי חמד (מערכת מ' סוף כלל קצח) כי רבים הלומדים יחד מסכת, וכל אחד השלים כמה דפים, יכולים לעשות סיום יחד ויש בזה ענין גדול.

ולכן במקרה זה יש כאן כמה וכמה סיבות לעשות שמחה גדולה וסיום כיאה לשמחה של מצוה:

א. על כל דבר מצוה כתב המגן אברהם (סי' תקנא ס"ק לג) שיש לעשות סעודה בסיומה, והוא בודאי דבר מצוה גדולה להשתתף בשיעורי דף היומי של כל מסכת יבמות בלי להשבר, וקיים דבר גדול לאלוקי ישראל. וידוע המעשה על אדם  שבנו למד בישיבה והוא מעולם לא למד גמרא, ורצה אף הוא ללמוד, ועמל 3 שנים ללמוד דף גמרא ראשון בחייו, וכסיים רצה לעשות סיום, ושאל בנו את האגרות משה, ועודדו והשיבו שהוא מצוה גדולה מאד, ובסיומה בוודאי יש לעשות סעודה, ואף ביקש להשתתף בסיום.

ב. השמחה בסיום של לימוד מסכת הוא על סיום כפי יכלתו של כל אחד ללמוד ולעסוק במסכת זו, ובאופן שמחמת הטעמים הנ"ל צריך להתקדם זהו מה שבכוחו של הלומד לעשות ולעסוק במסכת זו, ומעולם לא שמענו כי על מסכת שחסר חלק מהצנזורה, [ראה ארץ צבי ח"ב סי' עד], או מסכת תמיד שאין לנו גמרא על כל המסכת, או ירושלמי מסכת מכות שיש ירושלמי רק על פרק א' לא יעשה אדם סיום מסכת, ואף שכל סיום אינו שלם, כשלמד כפי שביכולתו ומה שנתבע ממנו ללמוד, וסיים המסכת הוא שמחה גדולה ויומא טבא לרבנן.

ג. יש שמחה של הצטרפות יחד עם כלל לומדי דף היומי, והשיעור בפרט, וכל אחד למד חלקו ויחד כולם יחד השלימו את המסכת בשלמות, וכפי שכתב השדי חמד שרבים שכל אחד השלים חלק אחר במסכת עושים סיום לגמרה של תורה. וכפי שכתב השדי חמד שעושים סיום כאשר כל אחד סיים חלק אחר מהמסכת.

ד. יש מצוה בעצם קריאת הגמרא אף שלא הבין בפעם הזאת, ובפעם הבא שילמד יבין יותר טוב.

ה. אף אם הבין רק את המשניות במסכת דנו כמה פוסקים (דעת תורה או"ח סי' תקנא סעיף י; בית ישראל לאנדא ח"א או"ח סי' מז; ארץ צבי ח"ב סי' עד) להתיר לעשות סיום אף עם בשר בתשעת הימים, ואף שלמעשה לא נהוג להקל בסיום של משניות בבשר בתשעת הימים, מכל מקום יש מקום לשמחה וסעודת מצוה.

אולם כל זה לגבי סיום מסכת, אך כדי לאכול בשר בתשעת הימים יש צורך לפחות בהבנה קלה מינימלית של המסכת.

ענין למוד במהירות כשאינו מבין, ואח"כ לחזור עליו: ע"ז (יט.); כד הקמח (תורה א); של"ה (תורה אור שבועות אות קעז). וראה מגן אברהם (סי' נ סק"ב) שאם אינו מבין אינו נחשב לימוד, אמנם החיד"א (מראית עין ע"ז יט.) חילק שאם יש לו קושי בהבנה, וכדי ללמוד כראוי כעת מוטל עליו לגרוס נחשב לימוד.

ענין סיום מסכת שבת (קיט.) רמ"א (יו"ד סי' רמו סעיף כו) ובט"ז (סק"ט) שהיינו גם כשחברו סיים; שדי חמד (מערכת מ' סוף כלל קצח); דרכי חיים ושלום (סי' תרסז); ארץ צבי (ח"ב סי' עד).

סיום משניות בית ישראל (לאנדא ח"א או"ח סי' מז); דעת תורה (או"ח סי' תקנא סעיף י); ארץ צבי (ח"ב סי' עד);