גבעול דפיטם

הגבעול של הפיטם באתרוג נחשב כחלק מהשליש העליון של האתרוג לענין 'שחורים' ו'חומים' או שאם כל השליש נקי והגבעול נגוע מעט זה בסדר? ומה המקור לכך?

שלום רב 

בפוסקים מבואר שה'דד', החלק הזקוף של הפיטם, אינו בכלל שליש עליון. ואין בו פסול חסר או שינוי מראה. 

אך יש שחילקו בין 'פיטם עצי', כלומר ענף שעשוי מעץ, שאז אין בו פסול. לבין 'פיטם בשרי', שעשוי מאותו חומר של בשר האתרוג, שאז הוא פסול כבשר האתרוג עצמו. 

בכף החיים סי' תרמח סקמ"ו חילק ביניהם, אך בס' כשרות ארעת המינים (עיונים ג) כתב שבכפות תמרים (לה ע"ב) כתב שסוגיית הגמ' והראשונים מדברת בפיטם המצוי אצלנו שהוא בגוון של האתרוג עצמו, ומכל מקום דנים בו רק מדין ניטל פטמתו, שלכמה ראשונים כשר, ולא מדין חסר.

עוד הביא עדות של כמה זקנים מכמה ארצות, שלא ראו פיטם בגוון עץ ממש, אלא כולם דומים לפיטמים שלנו.

וראה גם בחיים וברכה (סי' רנט) שהביא בשם המהרש"ם והגר"ח סולובייצ'יק להכשיר מראה שחור על הפיטם, וקשה לומר שבמרחק שנים מועטות אלו כבר נשתנו הטבעיים. ועיין עוד בהלכות לולב לרמב"ן שכתב במפורש שהפיטם מיטמא ומצטרף לשיעור טומאה הואיל והוא נאכל כאתרוג, ומשמע שאינו עץ קשה. וכן הוא במאירי (סוכה לד ע"ב) 'שחוטם יוצא מנקודת חדודו והשושן עומד על ראש החוטם ואותו חוטם הוא ממין האתרוג וראוי לאכילה', ומכל מקום לא פסלוהו אלא בדין ניטלה הפיטמה, ולא אם חסר ממנו כל שהוא.