הכרעה בין הדעות במקום הגילוח

נחלקו הראשונים היכן הוא סוף מקום פאות הראש (ונפקא מינה לעניין גילוח במספריים כעין תער): לדעת הריב"ן (רש"י מכות כ. ד"ה שתים) הוא מקום סוף האוזן, שהרי כתב שממקום שלמטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם, משם מתחיל פאות הזקן, ע"כ. משמע שעד שם הוא מקום פאות הראש. ולדעת שאר הראשונים (רבינו חננאל, הרא"ש, הראב"ד, המאירי, והטור) הוא עד מקום סוף הצדעיים, ומה שלמטה מזה על הלחי העליון אינו בכלל פאות הראש, אלא בכלל פאות הזקן (ושיטה נוספת היא דעת הריטב"א הסובר שעד סוף האוזן אינו לא פאת הראש ולא פאת הזקן). ובשולחן ערוך (יורה דעה סי' קפא סעי' ט) כתב ששיעור פאות הראש הוא עד למטה מן האוזן. וראה בפוסקים (שו"ת ארץ צבי סי' ג אות ה) שהקשו על דברי השולחן ערוך מדוע פסק כדעה יחידאה נגד דעת כל הראשונים. ונאמרו בזה כמה תירוצים: א. בשו"ת אמרי יושר ח"ב (סי' קפג אות ב) כתב שדעת השולחן ערוך שפאת הראש הוא עד אמצע האוזן, אלא שהחמיר עד סוף האוזן משום שאין אנו בקיאים. ב. בהערות שבשו"ת ארץ צבי (שם) כתב שסובר השולחן ערוך שמקום פאות הראש הם עד אמצע האוזן, וכדעת רוב הראשונים, אלא שמשום דרכי האמורי יש להניח עד למטה מן האוזן (עיי"ש שהביא ראיה לכך מהמדרש דברים רבה ב, יח). ג. מה שכתב בשולחן ערוך "עד למטה מן האוזן", על פי הרפואה חור האוזן בלבד קרוי אוזן (ספר פאת זקנך עמ' מח בשם הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א). ד. בשו"ת תפילה למשה (יורה דעה סי' כ אות ג) ביאר שמה שכתב הריב"ן (שהוא מקור דברי השולחן ערוך) "למטה מן האוזן" אין כוונתו למטה מכל האוזן, שזהו תחת האוזן. אלא כוונתו למטה מתחילת האוזן (ולא למעלה מן האוזן), והיינו בצד האוזן במקום שמתחבר סוף הראש עם הלחי, עיי"ש. וראה להגאון רבי חיים דוד הלוי זצ"ל בשו"ת עשה לך רב ח"ט (סי' יד) שנשאל גם כן בזה, וכתב שמרן בשולחן ערוך פסק כהריב"ן לא מן הדין, אף שכתב בסתם לאסור. ולכן לא נתקבלה פסיקה זאת בכל ישראל, משום שראו בה חומרא ולא דין, עיי"ש. (וכ"כ הגר"מ מאזוז בירחון אור תורה טבת תשמ"ח סי' נ) נמצא שנחלקו האחרונים מהו מקום סוף האוזן לדעת השולחן ערוך: א– סוף העצם שהוא בערך אמצע האוזן (הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א, שו"ת תפילה למשה) ב– סוף האוזן מלמטה במקום שמחוברת לראש (שו"ת אמרי יושר, הערות שבשו"ת ארץ צבי. אלא שאין זה מטעם שעד שם פאות הראש, וכנ"ל). ג– למטה יותר עד כנגד סוף האליה (שו"ת אבני ישפה ח"ב סי' סח ענף א בשם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ספר פאת זקנך עמ' מח). מבואר מהאחרונים האלה שדעת השוע מספיק עד סוף האוזן האם אפשר אז לסמוך על האחרונים האלה ולנהוג ככה עד אמצע האוזן?

שלום רב 

הורה מורנו הרב שאין להקל נגד דברי השו"ע, ואסור למעלה מסוף החלק הקשה שבאוזן. ויש מקום להחמיר עד סוף החלק הרך שבאוזן. 

שו"ע יו"ד קפא