בעיות נערווין

1- כשאני אומר פרשות ק"ש מחמת בלבולי אני מכוון כמה וכמה פעמים לשם מצווה כי נדמה לי שאיני כוונתי. וכן למשל בדבר שצריך לכוון לעורר איזה שם קדוש אני מכוון הרבה. מה העיצה וההלכה בכך? 2-שמעתי שהרהור כדיבור דמי זה כאשר אדם מכוון לכך שחושב במקום לדבר. האם זה גם לעניין קללה במחשבה שאם יכוון שחושב הקללה שייחשב כדיבור?

שלום רב 

כפי שהגדרת בעצמך, אתה יודע בעצמך שמדובר ב'נערווין', ולא בספקות אמתיים.  כי אתה כותב שאתה מכוון 'כמה וכמה פעמים', וגם אתה יודע שמספיק לכוון פעם אחת. 

הדרך שהועילה לכמה אנשים שדיברו איתי, היא כזו:

צריך לדעת ש'כוונה' היא בס"ה הבנה של מה שאתה אומר.  מעולם לא ראיתי מי שאמר 'אני רוצה שוקולד', ולא הבין מה הוא אומר... כלומר, אין לנו בעיה בהבנה, אלא בכך שאנחנו מחפשים לפעמים משהו מופשט שנקרא 'כוונה', ואז לא ברור לנו אם מצאנו אותה...

תנסה מהיום לקרא מה שאתה אומר, קר"ש, תפילה, ברכה, בהבנה פשוטה וברורה של המילים, וזהו, זאת היא הכוונה הרצויה, ותו לא. 

2. קללה אינה 'דין', ולא שייך בה 'הרהור כדיבור'.