מדוע צריך לפרש את כוונתו בתפילה?

מדוע צריך מתי שמתפלל על החולה או שמתפלל על סתם בן אדם (זיווג ועוד) צריך להזכיר בתפילה את שמו ואת שם אימו, וכן, שאדם מתפלל על עצמו הוא צריך לומר על מה הוא מתפלל, שהרי אחנו יודעים לכאורה שהקב"ה לא צריך שנגיד לו למי אנחנו מתכוונים ומה אנחנו רוצים, שהרי לכאורה הוא יודע כל מה שאנחנו מתכוונים ולא צריך לפרש לכאורה בדיבור על כל דבר שאתה רוצה?

שלום רב 

השאלה יסודית מאוד, וראוי לבאר אותה כהוגן. 

נוסיף תחילה שאלה על שאלתך. מדוע צריך בכלל להתפלל, והרי ה' יודע את צרכינו, ויודע מה חסר לנו ומה אנו מעוניינים שיעשה?

התשובה היא, שה' רוצה בתפילתנו, כדי שאנחנו נדע בשכלנו שהכל תלוי בו, ונרגיש זאת בכל ליבנו, ואז כאשר ה' יתן לנו את הבקשה נדע להודות לו. 

התורה מפרשת לנו (בראשית ב ה) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יקוק אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה : כלומר, בזמן בריאת העולם היו מוכנים כל העצים והעשבים על פתח הקרקע, ולא יצאו. כי 'אדם אין לעבוד את האדמה'. ופירש רש"י  כי לא המטיר - ומה טעם לא המטיר, לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמי ם, וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים. 

מעבר לכך כתב בס' כד הקמח (תפלה),  כי אין העקרות עיקר הסבה אלא התפלה ולא בא העקרות אלא בשביל שתבא התפלה אם כן התפלה עיקר . כלומר כל יצירת קושי לאדם ע"י הקב"ה, היא בכדי שיפנה אל ה' ויתפלל אליו. 

לצורך כך קבע ה' בבריאה, שלפי מה שיתפלל האדם כך יגיע אליו.  מטעם זה, התפילה צריכה להיות ברורה ומוסברת, כדי לבאר את רצונו. 

וכך כתב הזוהר (פרשת וישלח דף קסט עמוד א): מכאן מאן דצלי צלותיה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות, הצילני נא, ואי תימא דהא שזבת לי מלבן, מיד אחי, ואי תימא קריבין אוחרנין סתם אחין אקרון, מיד עשו, מאי טעמא בגין לפרשא מלה כדקא יאות, ואי תימא אנא אמאי אצטריך כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני, בגין לאשתמודעא מלה לעילא ולפרשא לה כדקא יאות ולא יסתים מלה:

תרגום (ע"פ ביאור הסולם): מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו צריך לפרש דבריו כראוי. שאמר, הצילני נא, ולכאורה היה די בכך, שהרי אמר שצריך הצלה. ועם כל זה אמר להקב"ה: ואם תאמר, שכבר הצלת אותי מלבן, לכן פירש 'מיד אחי'. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם, נקראים אחים, ע"ד שאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם. לכן פירש מיד עשו. מה הטעם, משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. וע"כ האריך עוד, ואמר, אם תאמר, למה אני צריך להצלה, כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני וגו'. וכל זה, כדי להסביר הדבר למעלה, ולפרש אותו כראוי, ולא לסתום הדבר.

מטעם זה, כאשר אדם מזכיר שם, עליו לפרש ולומר למי כוונתו.