מסירות נפש על קדושת ה'

שלום רב בפרשת אמור, כב, לב האם לפי רש״י כל חילול השם שמכריח גוי יהודי לעבור עליו בפני עשרה אנשים חייב בסירוב ובמסירה עצמית אף למיתה? על כל עבירה? והאם כך נפסק להלכה?

שלום רב 

אם גוי מכריח יהודי לעבור עבירה, כדי להעבירו על רצון ה'. אם אין שם עשרה יהודים, אינו חייב למסור נפש אלא על שלושה עברות החמורות, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. 

אך אם יש שם עשרה יהודים, נחשב 'פרהסיה', ועליו למסור נפש כדי לא לעבור על כל עבירה שהיא. 

תלמוד בבלי (סנהדרין עד.):
כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג - יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים.

אך אמרו על זה (שם): 
לא אמרו אלא בצינעא, אבל בפרהסיא - אפילו מצוה קלה יהרג ואל יעבור. - מאי מצוה קלה? - אמר רבא בר יצחק אמר רב: אפילו לשנויי ערקתא דמסאנא. וכמה פרהסיא? - אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות עבודת כוכבים סימן קנז סעיף א
כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג, אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג. ואם ירצה להחמיר על עצמו וליהרג, רשאי, אם העובד כוכבים מכוין להעבירו על דת.  ואם הוא בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל, חייב ליהרג ולא יעבור.