חולה ביום היארצייט ולא יכול להתענות.

אדם שבמשך כל ימיו נהג להתענות ביום שמת בו אביו ולא התנה שיהיה בלי נדר, והשנה איננו מרגיש במיטבו האם צריך התרת נדרים?

אם ידע מהשנה הראשונה שהתחיל לצום, שאין חובה גמורה בתענית אלא הנהגה טובה, צריך התרת נדרים עם פתח. ע"י שיקח שלשה אנשים ועדיף שאחד מהם יהיה בקי בהלכות נדרים, ויאמר להם שרוצה להתיר את נדרו ואם היה יודע שיתחרט לא היה נודר ויאמרו לו מותר לך מותר לך ג' פעמים. ואם אינו מוציא מי שיתיר לו את הנדר בשעת הדחק יכול להקל שלא לצום אפילו בלי התרת נדרים.

כתב השולחן ערוך יורה דעה סימן ריד "מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה" וביאר הש"ך שם ס"ק ב' שצריך התרה כיוון שלא אסיק אדעתי' דכשלא יהא בריא לא יתענה והלכך צריך התרה. אולם בפתחי תשובה שם ס"ק א כתב וז"ל "עיין בדגמ"ר שכתב דהמחבר מיירי שרוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם לכך צריך התרה אבל אם אירע לו איזה מיחוש ורוצה לאכול היום ושוב לעתיד חוזר למנהגו א"צ התרה ע"ש:" וכ"כ המג"א בסימן תקפא. ובשער הציון סימן תקפא ס"ק לג הכריע "ואפשר דאם אינו מוצא מי שיתירנו יש להקל במקום הדוחק, כי האליה רבה ודרך החיים העתיקו דברי המגן אברהם, וגם הדגול מרבבה ביורה דעה סימן רי"ד מקיים דברי המגן אברהם:" וביותר שאם עשה התרת נדרים בערב ר"ה יכול בשעת הדחק לסמוך על התרת נדרים זו לצורך נדרי מצווה שנהג ג' פעמים ולא אמר בלי נדר.