לימוד תורה כשנפטר קרובו בחג

מי שאביו נפטר בחוה"מ, האם יכול ללמוד בחג עד שיתחיל את דיני השבעה לאחר החג?

יכול ללמוד תורה בכל מה שליבו חפץ, עד שיתחיל את השבעה במוצאי הרגל.

בגמרא כתובות דף ד עמוד א "אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אין אבילות במועד, אבל דברים של צינעא נוהג." וכתב הרא"ש ושא"ר שהגירסא בגמרא הוא מועד, ולכך הקובר מתו במועד, נוהג בדברים שבצינעא, אע"פ שלאחר הרגל מתחיל למנות את השבעה. אולם הרמב"ם ס"בפרק י' מהלכות אבלות ה"ג כתב שאין נוהגים ברגל כלל דיני אבלות שבעה, ואפילו דברים שבצינעא. וביאר הרמב"ן בדעת הרמב"ם שהוא גורס אין אבלות בשבת. ודווקא שבת שעולה למנין שבעה נוהג בדברים שבצינעא אבל רגלים שאינם עולים למנין שבעה אין נוהג בהם ככל דיני אבלות ואפילו בצינעא. הל"מ השולחן ערוך אורח חיים סימן תקמח סעיף ד "זה שאמרנו שהקובר מתו ברגל לא חלה עליו אבילות, הני מילי דברים של פרהסיא; אבל דברים שבצנעה, נוהג." וכ"כ ביו"ד סימן שצט סעיף א' וכתב המשנ"ב סימן תקמח ס"ק טז "היינו רחיצה בחמין ותשמיש ות"ת נוהג בכל זה אבילות ואסור ויש מתירין בת"ת ומ"מ לענין לעלות לתורה ברגל לצרפו למנין הקרואים נראה דלכתחלה אינו כדאי:" ונראה מלשונו שהכריע שאפשר להקל בלימוד תורה ברגל. וכ"כ בשו"ת חכם צבי סימן ק "שאם לא ילמוד ישב בטל נמי שרי שהרי בדיני אבלות אין נכון ללמוד ברגל יש לסמוך על הרמב"ם וסייעתו ללמוד ביום טוב כל פקודי ה' ישרים" ובפת"ש סימן שפ"ד ס"ק א' תמה עליו וכתב להקשות שהרי אסור בדברים שבצינעא, וכתב שיש ליישב לפי מה שכתב בסימן שצ"ג בשם השרידי אש שאין אסור ברגל אלא בצינעא אפשר ליישב. ומ"מ המנהג לאסור כל דברים שבצינעא וכמו שכתב המשנ"ב אולם בתלמוד תורה נוהגים להקל. וסומכים על שיטת הרמב"ם בזה שאין דיני אבלות בצינעא ברגל, בצירוף שיטת החכם צבי, שאסור ללמוד בדברים האסורים ברגל, וכיין שקיי"ל שחייב ללמוד אף בימי אבילותו, יכול ללמוד בדברים המותרים.