האם יש חיוב לאבל בשבעה ללמוד בדברים המותרים

האם יש חיוב לאבל ללמוד בדברים המותרים, ואסור לו להתבטל מלימודו, או שאין חיוב ללמוד בדברים המותרים, אלא שאם רוצה ללמוד יכול ללמוד בדברים המותרים?

יש חיוב לימוד תורה, והמיקל יש לו על מה לסמוך.

כתב הריטב"א מסכת מועד קטן דף טו עמוד א וז"ל "ואי קשיא לך דאמרינן אבל אסור בדברי תורה ואילו התם (סוכה כ"ה א') אמרינן שהוא חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין, וי"ל שאין למדין מן הכללות אף על פי שנאמר בהן חוץ, והכא פשיטא ליה דאסור בדברי תורה שהן משמחי לב, עוד י"ל דכיון דקורא ק"ש שחרית וערבית בדידה סגי ליה כדאיתא בסוף מנחות (צ"ט ב') ונמצא שאינו פטור ממנה." מוכח מדברי הריטב"א שאין אבל חייב ללמוד בדברים המותרים כלל, דא"כ היה מתרץ שחייב בהכל ואף בלימוד תורה בדברים המותרים. (ואף הריטב"א ס"ל שאבל מותר בדברים הרעים כמו תשעה באב.) וכן מוכח מדברי רש"י מסכת מועד קטן דף כא עמוד א ד"ה ואסור "והא דאמר (סוכה כה, א) אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין - התם שאר מצות בעלמא, אבל הני - אית בהו שמחה." מוכח שסובר שכיוון שיש שמחה, פטור האבל לגמרי ממצוות לימוד תורה. וכן מוכח מדברי השבלי הלקט שכתב שאין אבל מברך ברכות התורה, מוכח שס"ל שאינו חייב בלימוד התורה. (ולדידן שמברך ברכות התורה, אין להוכיח שחייב בלימוד התורה, שהרי אפ"ל שמברך כמו נשים שמברכות. למעשה בספר מטה יהודה סימן שפד ד' ובכף החיים תקנד י' כתבו שאף שמותר ללמוד דברים הרעים בת"ב, אינו מחוייב לעסוק בתורה כחיובו בכל ימות השנה. אולם במועד לכל חי סי' י' כתב שגם בת"ב יש חיוב לעסוק בתורה וילמוד דברים הרעים, וכן מוכח מדברי תשו' חכם צבי סי' ק' הובא בפתחי תשובה יורה דעה סימן שפד ס"ק א' "שכתב דטעמא הוא מפני שיכול ללמוד דברים הרעים שבירמיה והלכות אבילות ולכן ברגל שאסור ללמוד דברים כאלה מותר ללמוד כל דבר דאינו נכון לישב בטל עי"ש" מוכח שכל מה שביטלו לאבל מלימוד תורה הוא רק מפני שמותר בדברים המותרים, מוכח שהוא חובה.