ברכת שהחיינו על מצוות מצה

למה אין מברכים שהחיינו על מצות מצה; למה זה שונה מנטילת לולב שמברכים שהחיינו אפילו שכבר בירך שהחיינו בקידוש?

שלום רב 

באבודרהם, יש שני ביאורים למה לא מברכים שהחיינו על מצה ומרור:

א. ברכת סיום ההגדה 'והגיענו הלילה הזה, לאכול מצה ומרור', דינה כברכת שהחיינו. 

ב. השהחיינו שנאמר בקידוש, הולך גם על שאר מצוות הלילה. 

ולפי זה, לביאור הראשון נאמר שהחיינו על מצה ומרור בפני עצמם. לביאור השני, כיון שהאכילה היא המשך הסעודה, מועילה הברכה גם עליהם, מה שאין כן, בסוכות שהברכה לא שייכת לאכילה. 

ספר אבודרהם ברכת המצות ומשפטיהם (שער שלישי)
ואם תאמר והרי מצה ומרור וארבעה כוסות שיש בהן שמחה והנא' לגוף ואין מברכין שהחיינו. ויש לומר שדי לו ברכה שאחר ההגד' שמזכיר בה והגיענו הליל' הזה לאכול בו מצה ומרור. אי נמי די לו בזמן שאומר על הכוס במועד