ביאור בדיני יולדת בתורה

שלום רב בפרשת תזריע אנו רואים שיולדת טמאה לקדשים ותרומה ארבעים יום לזכר ושמונים לנקבה. 1. כיצד אפשר לפרש שהדין שונה בין זכר ונקבה 2. מדוע בימינו הטהרה לבעלה לא כמו שכתוב אחרי שמונה ימים לזכר או חמשה עשר יום לנקבה?

שלום רב 

1. יש בזה הרבה ביאורים, ואביא חלקם:

האבן עזרא מפרש שיצירת הנקבה היא שבועיים ויצירת הזכר היא שבוע. וכעין זה ברמב"ן (בביאור הראשון)

הבכור שור מפרש, שבלידה יוצאה 'זיהום' מהגוף, ואחר שהוא יוצא הדם טהור ונקי. ובלידת זכר יוצא מעט זיהום ולכן טמאה שבעה, אך כיון שיצא מעט, אין לה דמי טוהר אלא 33 ימים. ובלידת נקבה יוצא הרבה זיהום, ולכן טמאה 14 יום, אך כיון שיצא הרבה, טהורה 66 יום. וכעין זה ב רמב"ן (בביאור השני).

2. הדין הוא שיולדת מתוך זיבה, צריכה להטהר מזיבתה בז' נקיים, ולא מועיל לה מה שנגמרו ימי טומאה. ולכן אצלנו חוששים תמיד שהיה לפני הלידה דם טומאה, וצריכה ז' נקיים. 

ראשונים ויקרא פרק יב