פקק יין שנפל לתוכו

שלום רציתי לשאול בבקשה לגבי בקבוק יין שנפל הפקק שלום השעם לבפנים מותר בשבת לשפוך את היין לקנקן עם מסננת וככה למזוג או נגיד לשים מסננת בפתח הבקבוק וככה למזוג? אשמח בבקשה אם אפשר לפרט את התשובה

שלום רב 

בפקק שלם נראה שאין איסור לברור אפילו במסננת. 

אך אם התפורר לחתיכות קטנות, אסור לסנן אפילו בידו, שהוא פסולת מתוך אוכל. 

מלבד זה, אין לסנן במסננת עשויה מבד, אלא אם כן עשויה לצורך כך. ואין חשש שירצה לסחטו.  

א. תחילה יש לברר באיזה גודל היה הפקק שנפל ליין. 

אם מדובר בפקק שלם, או חלק גדול מהפקק שהוא חתיכה גדולה וניכרת היטב ביין, אין בזה איסור בורר להוציאו בידו כלל.  יסוד דין זה נמצא במהרי"ט צהלון [הובא בבאר היטב סי'  שיט ס"ק ב], 'אין ברירה בלח, וגם את הצרעה ישלח'. 

וביאר שם הבאר היטב, 'דלא שייך ברירה אלא מה שצריך לפשפש ולברור, אבל דבר שצף למעלה כבר ברור הוא, והוי ליה כמשחיל ביניתא מחלבא דאין זה בורר'.

כלומר דבר שמונח במשקה וניכר בפני עצמו, אינו נחשב כמעורב עם המשקה שסביבו. ומטעם זה צרעה שנפלה למשקה מותר להוציאה, כיון שהיא ניכרת ואינה מעורבת במשקה. 

ואמנם לענין הוצאת צרעה מהמשקה, חלקו עליו האחרונים, וכמו שציין הבאה"ט שם לדברי מהר"י אבועפיא, שכתב טעם אחר להתיר להוציא את הצרעה, וכדלקמן. וכן הט"ז (שם ס"ק יג), שאסר לברור זבובים ממשקה. וכן הביא מס' יד אהרן. אך כבר ביאר החזון איש (או"ח סי' נג), שסברת האוסרים, מפני שהמשקה מעורב בכנפי וגוף הזבוב. ולדבריו עולה, שבדבר חלק, יודו לסברת מהריט"ץ, ועל פי זה כתב בספר הל' שבת בשבת (ח"א פ"ט), שבמכסה וכדומה שנפלו למשקה, אין חשש לכל הדעות. 

ב. אכן כל זה בדבר גדול, אבל בדבר קטן יש בו ברירה גם בצף במשקה, שהרי צריך התבוננות כדי להפרידו, ובזה נראה ברור שיש בזה ברירה. 

וביותר אם התפררו לכמה חלקים, שבזה יש טעם לומר שגם אם אם כמה כתיכות גדולות, יש בזה ברירה. כמו שכתב השש"כ (פ"ג הע' לט) בשם הגרשז"א. וטעמו שבאופן כזה המשקה שבין החתיכות נחשב מעורב בהם. [אכן בפמ"ג נראה שהתיר גם בזה].

ג. ולענין לברור במסננת, הנה לסברת מהר"י אבולעפיא שהביא הבאר היטב להתיר להוציא הצרעה סמוך לסעודה, זה בודאי אסור.  שאע"פ שיש את ההיתר של 'לאלתר' אך אין את ההיתר של 'ביד', כיון שהוא בכלי. אך לסברת המהריט"ץ שדבר הצף במים אינו נחשב מעורב בהם, נראה פשוט שמותר גם לברור בכלי. 

וא"כ בהתפרר הפקק ונפל ממנו ליין חתיכה קטנה, שיש בזה בורר, וכנ"ל. בודאי אסור במסננת. 

ד. אך לשתות מן הכוס דרך מסננת, התיר השו"ע (סי' שיט סט"ז), כיון שזה דרך שתיה ולא דרך ברירה. 

ואופן ההיתר להוציא את החתיכה, הוא כש"כ המשנ"ב, שיוציא את הזבוב עם היין שסביבו. 

[ולפי המבואר, הפמ"ג מתיר באופן זה גם בכמה חתיכות. ולסברת השש"כ, זה מועיל רק בחתיכה אחת או שנים. שאם הם יותר, כל היין נחשב מעורב בהם].

ה. כל זה לענין מלאכת בורר, אך מלבד זה יש לדון בשפיכה דרך מסננת מצד מלאכת מלבן. יש מסננות העשויות מברזל או פלסטיק, ובהן אין נידון. ומה שיש לדון, הוא רק במסנן דרך בד. 

1. שרייתו זהו כיבוסו: נחלקו הראשונים אם יש איסור שריה בבגד נקי או רק בבגד מלוכלך. דעת ר"ת לאסור רק במלוכלך, ודעת רשב"ם לאסור בכל מקרה. מלבד אם שורה אותו בדרך לכלוך. 

אכן זהו במים,אך ביין הביא המשנה ברורה (שם ס"ק לז) מחלוקת, אם שייך בזה שרייתו זה כיבוסו. אך שם מבואר שזהו רק ביין לבן, אבל ביין אדום לכולי עלמא אין בזה כיבוס. ובנוסף, מלשון המשנ"ב מבואר שלהלכה פסק בזה להתיר. [עיין שם ס"ק נט].

2. שמא יסחוט: כשמספיג בגד במשקה יש חשש נוסף, שמא יסחוט, כיון שהמשקה מזיק לבגד. אך יש בזה ב' היתירים. א. בגד המיועד להשתמש במשקים, מבואר שאין חשש שיקפיד עליו ולא יסחוט. ב. במיעוט משקה בבגד, אין חשש, כי אינו מזיק כ"כ לבגד. [אך יש סברא לומר, שרק במיעוט מים, אין אדם מקפיד שלא ישארו, אבל יין שנחשב לכלוך לבגד, יתכן שיש יותר חשש סחיטה].

ולכן באופן שאין איסור בורר, מותר לסנן בבגד שמיועד לזה, שאז אין חשש שיסחטנו.