חשש לא תחנם בהיתר עיסקא

שלחתי שאלה לפני כמה ימים בזה"ל תמיהה גדולה מצד לאו דלא תחנם בהיתר עיסקא. אשאל מלפני רומעכ"ת שאלות חמורות המטרידות את מנוחתי ולא מצאתי להן תשובה הגונה. בהיתר עיסקא בנוסח המצוי שהמקבל מקנה לנותן חלק בכל עסקיו הרי הוא מקנה לבעלי הבנק שמקצתן גויים חלק בקרקע והרי הוא עובר בלא תחנם. והנה אם כתוב שהוא מקנה חלק בכל עסקיו המותרים לכאו' אין במשמע אלא עסקיו המותרים מכבר ולא עסק שנעשה איסור בהקנאתו, ואי נימא דלעולם לא הקנה אלא מה שמותר להקנותו, הרי לאדם מן השורה אין עסקים מותרים כשיעור המשכנתא והרי לא חל ההיתר עיסקא. ולומר דמבעלי המניות הגויים מהם הוא לווה בריבית ומהיהודים הוא לוקח בהיתר עיסקא יש בו ריעותא מכמה צדדים הא' דאין זה במשמע לשון ההית"ע כלל [לא נאמר בהיתר עיסקא שכל ממון שיש בו חשש רבית יהיה בתורת פלגא מלווה וכו' אלא שכל עיסקא שיש בה ריבית או חשש ריבית תהיה בתורת פלגא מלווה], הב' שלפי המסתבר אין לדירקטוריון הבנק רשות להרע את כוחם של בעלי המניות היהודים, מיהו זה אפשר שדרך הערכאות להקל בכי האי מילתא, אלא דיש לדון דאליבא דאמת לא נשתתפו ולא הוסמך הדירקטוריון אלא ע"ד זה, ושמא י"ל דהוה בליבו ובלב כל אדם, להסמיך הדירקטוריון בכה"ג. הג' דמכיון שהטילו לכיס אחר שזכה אחד מהם בקרקע הוא חוזר ומקנה לכל השותפין, וכן הגוי מקנה את זכותו בהלוואה. ותו היכא שימכור גוי את זכותו לישראל יכשלו באיסור ריבית ואם ימכור ישראל מניה לגוי יכשלו בלא תחנם ואין לדבר סוף. גם צ"ע שלפי"ז אסור למכור קרקע לישראל שנטל דמים מן הבנק דהמוכר במעשה ההקנאה מקנה ממילא לגוי וגם עובר אלפנ"ע בתרי עברי דנהרא ועי'. עוד יש להעיר במי שמקנה לבנק בכל עסקיו ונכסיו שהוא צריך לטבול את כליו כל יום ויום, דאפשר דיש זמנים שהכלים עשויים להתייקר והם עסק טוב, וכן אפשר דהפרוטה חמורה שברשותו שייכת לבנק שהשקל עשוי להתייקר, וכן אינו יכול לעשר את פירותיו שהם שייכים לבנק, וכן אם קידש אשה בטבעת זהב לא נתרצתה להתקדש בטבעת השייכת חלקה לבנק ואם כולה של הבנק לא קידשה כלל, וכן בגיטין החמורים, וד' ישמרנו, ונראה דהיכא דכותב בכל עסקיו לחוד ש"ד דהנהו לא חשיבי עסק כלל. עוד יש להעיר מענין לענין באותו ענין ביראים לדבר ד' שנזהרים מלהכנס למינוס בבנק, ונשמרים מכל סרך ריבית שכיון שיש לבנק היתר עיסקא כללי שכל היכא דיש חשש ריבית א הרי הנותן קונה בכל נכסי הבנק והרי אם יתן לו הבנק טובת הנאה או כיוצא בה שיש בה אפי' רק חשש ריבית הרי הוא נכנס בחשש מכשולות חמורים, ואף דמתנה שיטול בעסקים הטובים והמותרים, היכא דאין לבנק עסקים טובים מותרים [והרי הבנק חתום על הית"ע כללי שבו כבר הקנה לכל לקוחותיו הקרובים אל ד' ושאינם קרובים את העסקים הטובים והמותרים] כיון דלא כתוב בשטר שאם אין עסקים טובים מותרים לא יחולו באסורים הרי הוא נכשל באיסורים אין מספר, וראוי להמציא תקנה למכשלה הזאת. בברכה"ת ונעניתי בזה"ל אין איסור לא תחנם, כשנותן לצורך הישראל. וכמו שהתירו הפוס' לתת מתנה לגוי שעומד עמו בקשרי מסחר, כיון שעושה לצורך המשך הרווחים שלו. וכיון שרק זה יפטור את איסור הריבית, נחשבת הנתינה לצרכו. ולכא' טעות גדולה נפלה, דדין לא תחנם בקרקע אינו מדין לא תתן להם חן אלא מדין לא תתן להם חניה בקרקע ועי' חזו"א שביעית כ"ד באורך וזה היה כל הפולמוס הגדול בהיתר מכירה, ואשמח מאוד אם יטרחו רבני בית הוראה עוד הפעם להזדקק לשאלתי ולהשיב עליה. תודה רבה

שלום רב 

אכן התשובה נענתה בחוסר שימת לב לפרטים. ועמך הסליחה.

הכרעת כמה מהפוסקים שהכוונה של ההיתר עיסקא להקנות רק לישראלים, ואילו לגויים אין צורך בהית"ע, וההלואה היא בריבית המותרת