מתי עושים קריעה כשהפטירה היתה בחג והלוויה בחוה"מ

מי שאחיו נפטר ביו"ט ונקבר לאחר היו"ט בחוה"מ סוכות, האם עושה קריעה בזמן הלוויה, או שקורע לאחר החג, כשישב שבעה?

בפטירת אחד משבעה קרובים שאינם אביו ואמו בחג, נהגו לקרוע לאחר החג בזמן שיושב שבעה, כיוון שנדחה עיקר זמן החיוב שהוא שעת החימום ששמע שמת, או שעת יציאת הנשמה.

גמרא מועד קטן דף כד עמוד ב "אין קורעין, ולא חולצין, ואין מברין, אלא קרוביו של מת." וכ"כ השו"ע ביורה דעה סימן שמ סעיף לא וכן באורח חיים סימן תקמז סעיף ז' כדינא דגמרא לקרוע על כל חיובי הקריעות בחוה"מ וברמ"א שם הביא מנהג לקרוע רק על אביו ואמו כשמתו בחוה"מ. ומ"מ כתב המשנה למלך פי"א מהל' אבל דין א' וכ"כ המג"א סימן תקמ"ז ס"ק ג' בשם מהרם מלובלין, וכ"פ המשנ"ב סימן תקמ"ז ס,ק יא והפת"ש סימן שמ ס"ק יא. שאם מת בי"ט ראשון אינו יכול לקרוע בחול המועד, אלא ידחה הקריעה עד אחר החג כשיתחיל להתאבל, ומה ששנינו אין קורעין אלא קרוביו של מת, מיירי שמת בחול המועד, דכיון דהוי שעת חימום הותרה אצלו. ויל"ע במנהג שלנו, שרוב העולם קורעים בשעת הקבורה, (ואול מפני שאינם בקיאים בדיני הקריעה, או שרוצים לקרוע בפני רוב העם) וא"כ כיוון שנקבר בחוה"מ, ונוהגים לקרוע בקבורה, א"כ עיקר זמן החיוב היה בחוה"מ לפי המנהג.