נוסחים שונים בקידוש של שבת מתוך ההסטוריה היהודית

שלום ממה שאני מבין קיימים נוסחים שונים של תפילת שישי בערב קידוש שזה הולך לפי עדות המזרח אשכנז ספרד ותימן. אולי יש עוד נוסחים אבל אלו הם אלה ששמעתי עליהם. רציתי לדעת מה הסיבה לנוסחים השונים ומה זה אומר. האם קיים פירוש שונה לכל נוסח? איפה אפשר למצוא פירושים לנוסחים השונים? אני משער לעצמי שזה אולי קשור לדור המבול או לגלות בבל כל העניין של הנוסחים השונים שפשוט התגלגלו מדור לדור ונשארו איתנו עד היום ולא היה מצב שהתפילה הייתה באמת אחת ללא הבדל.. אני הייתי בטוח עד לא מזמן שכל התנ"ך כתוב אותו הדבר והאם תפילת קידוש של שישי ניתן למצוא גם בתנ"ך עצמו או רק בסידור. ואם כבר אז מניין הגיע הסידור באיזה מובן ולמה הוא נפרד מהתנ"ך מתי נכתב וכו'

שלום רב

שאלה מורכבת וחשובה מאוד.

אבל קודם כל נעשה סדר בהיסטוריה. 

מבריאת העולם היו כ- 2000 שנה, שבהם לא היה קיים עם ישראל, וכמובן עדיין לא ניתנה התורה בעולם.

אחרי כ- 2000 שנים, התחילה יצירת עם ישראל, נולד אברהם, ובנו יצחק, ונכדו יעקב, שהם אבות האומה. 

משנים עשר בני יעקב, נוצר עם שנקרא 'עם ישראל'.

העם הזה היה גלות במצרים, ואחרי שיצא משם [לפני כ- 3345 שנה], קיבל עשרת הדברות מאת ה' בהר סיני.

ולאחר 40 שנה, עם כניסת בני ישראל לארץ ישראל, הושלמה כתיבת התורה. שכללה בשלב זה את חמשת החומשים, הם נקראים בשם כללי 'תורה'. 

במהלך כ- 850 השנים שאחר כך, עם ישראל היה בארץ ישראל, ואחריהם 70 שנים בגלות בבל.

בתקופה זו היו בעם ישראל נביאים, שכתבו בשם ה' את ספרי ה'נביאים' וה'כתובים'. 

ספרים אלו הצטרפו לתורה שבכתב - התורה שנכתבה בשם ה' בספרי הקודש. כל אלו נקראים בשם כולל 'תנ"ך' - ראשי תיבות של: תורה, נביאים, כתובים. 

לאחר גלות בבל, חזר עם ישראל בחלקו לארץ ישראל.

עד שלב זה לא היה נוסח אחיד לתפילה, כל אדם התפלל מתוך הרגשתו, צרכיו, ורצונותיו. 

לאחר שחזרו מגלות בבל, ראו חכמי אותו דור, שהעם כבר אינו יודע לבקש כראוי, מפני שהחוזרים כבר לא היו בקיאים בלשון הקודש. עמדו ותיקנו נוסח לתפילה.

חכמי אותו דור נקראו 'כנסת הגדולה', שם היו מאה ועשרים חכמים מופלגים, ומהם גם אחרוני הנביאים, והם תיקנו נוסח מדוקדק ומתאים לכל תפילה. 

מאז עברו עם ישראל גלויות רבות, במהלך הגלויות נוצרו קהילות רבות שהיו מנותקות לפעמים למשך מאות שנים משאר הקהילות, ובעקבות כך נוצרו שינויים שונים בנוסח הברכות והתפילות. 

למרבה הפלא, בעקבות ההקפדה המדהימה של היהודים בכל מקומותיהם על העברת המסורת בשלמות מוחלטת, לא נוצרו בספרי התנ"ך שינויים כלל!!

[מלבד מקומות ספורים של שינוי כתיב, שאין לו השפעה כלל על המשפעות, וגם אלו נספרים על אצבעות היד].

אך בנוסחי התפילות והברכות שהנוסח שלהם נתקן בידי החכמים, נוצרו נוסחים שונים. ועדיין, סדר התפילות, זמנם, ומשמעותם לא השתנתה כלל. אלא רק שינויי ניסוח ותוספות מילים נוצרו במספר תפילות. 

תהליך מרכזי נוסף אירע לפני כ- 400 שנה, אז התחילה הפצת ספר הזוהר ותורת הקבלה, ובעקבותיה יש כמה שינויים בנוסח שהיה מקובל עד לאותו דור. 

תנועת החסידות שהתחילה לפני כ - 250 שנה, אימצה לנוסח התפילה הרבה מהשינויים שמתאימים לתורת הקבלה.

וכעת לשאלותיך:

א. הסיבה לנוסחים השונים בין הקהילות, הוא ברובו מהגלויות השונות. אך גם מההתאמה לתורת הקבלה. 

ב. ישנם סידורים עם פירוש מודפס, תוכל לרכוש את הנוסח המתאים לך, עם פירוש. כמו שכתבתי הפירוש הוא כמעט שווה בכל הנוסחים, ההבדלים הם בסדר ובניסוח. 

ג. כמובן שאין קשר לדור המבול - שבדור זה לא היתה עדיין יהדות. וגם לא לגלות בבל - שבדור זה עדיין לא היה ניסוח אחיד לתפילה ולברכות. 

ד. כמו שכתבתי, בנוסח התנ"ך אין כל הבדלים. ורק בנוסח התפילה שהוא מאוחר בהרבה יש הבדלי נוסח. 

רמב"ם

הלכות תפילה (פ"א הלכה ג):
אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.
(שם הלכה ד):
כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג.